נגיף קטלני לא הצדיק עוצר בניו יורק, ביזה בדולצ'ה וגבאנה כן

שלשום בשעה שמונה בערב קפצה התראה קולנית על המסך בטלפונים החכמים של כל אחד מתושבי ניו יורק. השירות, שלרוב שמור להתראות מזג אוויר או התראת אמבר (חטיפת ילד), עדכן הפעם על עוצר שירד על העיר. מאחת עשרה בלילה ועד חמש בבוקר כולם נדרשים להישאר בבתים, בהוראה.

הפעם האחרונה שבה הטילו עוצר בניו יורק היתה ב־1943, בעקבות מהומות שפרצו אחרי ששוטר לבן ירה למוות בחייל שחור. מגפה משתוללת שגבתה את חייהם של 21,607 תושבים לא דחפה את העיר הזו לחייב את תושביה להישאר בבתים, אבל פגיעה ברכוש פרטי? כן.

חנות הרוסה של שאנל במנהטן, שלשום. העיר התמלאה בבתי חולים ארעיים צילום: איי אף פי

ההחלטה להטיל עוצר הגיעה אחרי שקבוצת פרינג' הזדנבה אחרי המפגינים, שמחו על מותו האלים של ג'ורג' פלויד בידי שוטר במיניאפוליס, ובזזה את חנויות היוקרה בסוהו. מקייט ספייד, לדולצ'ה וגבאנה ושאנל, תוך שהם מנפצים כל חלון ראווה לאורכו של רחוב ברודוויי, מסוהו ועד בניין המגהץ האיקוני, הפלאטאיירון, בשדרה החמישית. וכל זה רגע לפני שהעיר אמורה להיכנס לשלב הראשון של החזרה לשגרה אחרי עשרה שבועות ארוכים (94 יום, אבל מי סופר), שבהם כל הדלתות היו סגורות ועסקים התרסקו.

מתים מצריכת אופיאטים

השבוע התברר מעל לכל ספק, שכאשר יינתן האות לפתיחת העיר, היא לא תתאושש במהרה, והחזרה לא תהיה סימטרית. זאת משום שזמן קצר אחרי שהפעמון של וול סטריט חזר לצלצל, הודיע בית האופרה החשוב בעולם, המטרופוליטן, שימשיך בהדממה עד 2021.

"איזה שינוי אתם עושים כשאתם משסעים את העיר", אמרה שלשום בתסכול ראשת העיר של אטלנטה קיישה לאנס בוטומס. היא אולי תוהה, אבל המפגינים יודעים מה הם משנים — את המציאות שבה הם חיים. מציאות שבה שיעור התמותה של בני הקהילה האפרו־אמריקאית מהקורונה, וגם ממנות יתר של אופיאטים, גבוה משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה. מציאות שבה מצבם הכלכלי מידרדר יותר מכולם בזמן המיתון, שיעור האסירים מקרבם גבוה יותר, ויש להם את מירב הסיבות לחשוש משוטר אקראי או אזרח מיליטנטי חמוש.

אלימות בעיקר מהמשטרה

המונים יצאו להשתתף במחאות שהגיעו עד לצ'לסי המפונפנת ומדשאות הבית הלבן המהודקות, ב־140 ערים. כולם מבינים שהמהומות, אף שהן מלוות בנזק לא ראוי לרכוש, אינן עצם האלימות. זו הגיעה בעיקר מהמשטרה, שלא רק מכה מפגינים, דורסת ומרססת אותם בכדורי גומי וגז מדמיע, אלא אלימה גם כלפי העיתונאים המסקרים.

קשה להמעיט בחלקו של הנשיא דונלד טראמפ בכך, זה שמכנה את התקשורת "אויב העם" ומאמין שיש "אנשים טובים משני צדי המתרס", גם אם מדובר בחבורה של ניאו־נאצים. זהו אותו טראמפ שדרש ממושלת מישיגן לגלות איפוק, כשאזרחים חמושים ברובים הסתערו על בניין הממשל כי זעמו על שלילת זכותם הטבעית לתספורת, וכעת מאיים לשסות את הצבא במפגינים שנלחמים על חייהם.

אבל טראמפ אינו הסיבה למהומות, כי אם סימפטום נוסף למדינה שהקורונה חשפה את תחלואיה. מאי־השיוויון העמוק, דרך מערכת בריאות כושלת ועד לגזענות. מדינה שבה הרופא הראשי מדריך בטוויטר איך להכין מסיכה מחולצת טריקו שמעוטרת בלוגו של תרופה לטיפול בהתמכרות לאופיאטים, וחברות כמו נייקי ואמזון מביעות סולידריות עם הקהילה השחורה, בזמן שהן מדכאות כל ניסיון שלה למוביליות חברתית. כמו, למשל, באמצעות שבירת התאגדויות שאת רובן מובילים עובדים מהקהילה.

בינתיים בניו יורק העוצר עובד, פחות או יותר. פחות, משום שבוזזים פשטו על כלבו מייסי'ס, וגם על נורת' פייס ונורדסטרום, אבל קצת אחרי השעה אחת עשרה בלילה. ראש העיר ביל דה בלאזיו הקדים אתמול את העוצר לשמונה בערב, זאת בתקווה שביזה לא יכולה להתקיים באור יום (היא יכולה). הוא גם הכריז כי המצב יישאר על כנו עד ליום ראשון הקרוב.

העוצר מוטל על עיר שכבר היתה משובשת עד היסוד. הסגר לא הגביל אמנם את תנועת האזרחים, אך שגרת היום נצבעה בצבעים קודרים. ניו יורק התמלאה בבתי חולים ארעיים, 14% מתושביה הפכו למובטלים וכחצי מיליון ברחו ממנה וממסיה הגבוהים. אפילו שירותי המשלוחים של אמזון שידעו תמיד להגיע תוך 48 שעות, עדיין לא חזרו לעצמם. מצד שני, הסאבוויי מעולם לא היתה נקיה וריקה יותר.