מדוע לא תומכים בכירי ההייטק במחאת העדה האתיופית?

תעשיית ההייטק הגיבה בצורה מאוד מהירה למחאת הקהילה האתיופית, ואיפשרה לעובדים לברוח במהירות מהפקקים אם באמצעות שחרור מוקדם מהעבודה או אפשרות לעבוד מהבית. רווחת העובדים חשובה מאוד לתעשייה, שזקוקה נואשות לעוד מהם; לפי הערכות, חסרים למגזר ההייטק לפחות כ-15 אלף עובדים באופן מיידי.

החברות נאלצות להקים משרדי פיתוח במזרח אירופה, לשלם משכורות עתק לעובדים כדי שלא יעברו לחברות אחרות, לרכוש חברות רק בשביל כח האדם שלהן ולהשקיע במערכי הכשרה פנימיים לעובדים. אבל במחשבה שנייה, נראה שהתעשייה לא נואשת לעובדים כמו שהיא אוהבת לטעון: לו היתה, אולי היתה מנסה לחפש מתחת לפנס, ומוצאת את הקהילה האתיופית.

מחאת בני העדה האתיופית בעפולה צילום: אפי שריר

תעשיית ההייטק מעולם לא חשבה על יוצאי אתיופיה כבעלי פוטנציאל להשתלבות במגזר. מספר העובדים מקרב הקהילה האתיופית בחברות הייטק זעום עד אפסי.

כאשר נכתבו תוכניות עבודה להכשרות עתידיות, המגזרים שנחשבו כפוטנציאלים היו נשים, חרדים והמגזר הערבי. והקהילה האתיופית? כפי שסבלה מהזנחה איומה לאורך שנים כה רבות, כך הוזנחה גם כאן ולא נכללה באף אחת מתוכניות ההייטק המשמעותיות לגיוס עובדים. לא שמעתם מנהל בכיר מדבר על קליטת עובדים בני הקהילה, לא שמעתם מנהלת כ"א מספרת על תהליך הקליטה שלהם בחברה - בשונה מהפרויקטים בקהילה החרדית או במגזר הערבי.

זה לא שמגזר ההייטק אטום לסוגיות חברתיות: כאשר הארץ געשה סביב חוק הפונדקאות, תעשיית ההייטק היתה הראשונה להגיב עם מענקים מובטחים לעובדים שרוצים לעבור תהליך מחוץ לישראל, תמיכה רגשית ומחאה בכל אתר והרבה מאוד רעש של בכירים בתעשיה; וכאשר ביקשו לגרש עובדים זרים, רבים בתעשיה נרתמו להגנה עליהם עובדים אם באמצעות תרומות ואם דרך תמיכה בקמפיינים בתחום והתבטאויות בתקשורת.

והנה, כשיצאו בני העדה למחאה - נדם קול בכירי ההייטק. גם אם אפשר לטעון שהמחאה אלימה או קיצונית, אפשר לצפות ממגזר שמציג עצמו כנאור ומתקדם לתגובה כלשהי של הזדהות או תמיכה. ככל הנראה שישנם בכירים בהייטק שמזדהים עם המחאה הנוכחית, אך חוששים שלתמוך בה עכשיו לא יהיה פופולרי, ושהרבה יותר נוח יהיה להגיד שהם מחו בצורה נוראית. אולי שכחו שאם יצאו בני העדה מפרופורציות, הרי זה כי לא כולם נהנים באותה מידה ממנעמי אוומת הסטארט-אפ.