הקברניט
המכשף המעופף: גראמן מוהוק, המטוס שנתן לצה"ל כוחות-על
מטוס הריגול הראשון של העם היהודי היה כדור בדולח מעופף; הוא יכל לאסוף מידע רב בלי לעורר חשד, תמך במבצעים מיוחדים והצליח גם ברחבי העולם. ואז, נפל קורבן למזל ביש. מאין בא, לאן הלך ואיזה מקור הכנסה מפתיע השאיר אחריו?
שלום, כאן הקברניט; היום אספר לכם על מטוס הריגול הראשון של העם היהודי. סבא שלי נהג לומר שחוכמה מתחילה בלהבין מה אתה לא יודע, ובשנות החמישים הפך המודיעין האמריקאי לחכם מאוד: במהלך מלחמת קוריאה הבינו הגנרלים שלמרות הנסיון שנצבר במלחמות העולם, אין להם מושג ירוק מה קורה בשטח.
- ה-F35: גאונות עסקית חסרת תקדים ומטוס שאלרגי לעצמו
- מה גדול יותר מג'מבו, טס בגובה מטר ומפחיד אמריקאים?
- השד הצורח: המטוס הכי מרעיש בהיסטוריה
היה קשר רדיו בתפוצה רחבה מאי פעם, היו חיישנים כמכ"מ, היו משקפות. אבל כל אלה עבדו בנפרד ולקח זמן להרכיב תמונה. לך תפקד על דיביזיה במלחמה כשאתה צריך לנחש איפה הטובים ואיפה הרעים.
דגלס מק'ארתור וגנרלים אחרים סביבו, משקיפים על זירת לחימה בקוריאה צילום: smithsonianmag
אבל היה כלי אחד שפתר חלק גדול מהבעיה: מטוס התצפית ססנה O1. היה זה מטוס קטן, קל וזול עליו טייס ואיש עם משקפת ומכשיר קשר. במקור, הוא נועד לבצע טיווח ארטילרי, כלומר להגיד לסוללות התותחים להפסיק להפציץ את הר א' ולכוון מערבה אל הר ב', בו אשכרה נמצא האויב. אבל בזמן שזמזם לו ה-O1 באוויר וחיכה שהתותחים יכוילו ויכוונו על ההר המיועד (לפני ימי המחשב זה לקח זמן מה ואף הצריך, לא עלינו, מתמטיקה), השתעממו התצפיתנים ופשוט דיווחו על מה שהאויב עושה.
ססנה O1, מטוס התצפית שעשה חיים קלים לגנרלים צילום: Wikipedia
התצפית האווירית לא היתה המצאה חדשה (למעשה, היה זה השימוש הראשון בעולם למטוסים), אך במלחמת קוריאה התגלה מלוא הפוטנציאל שלה: תא שטח גדול, עם איומי נ"מ דלילים, שאיפשר לטייסי הסיור לשכלל במהירות את השיטות שלהם. במלחמת העולם השנייה, תהליך השכלול לקח הרבה זמן כי טייסים נשבו או נהרגו בקצב מסחרר; הטכניקה היתה להגיע לאזור העניין, לצלם תמונה או שתיים ולעוף משם לפני שהורגים אותך.
תצלום אוויר של תקיפת גשר צילום: שאטרסטוק
ובקוריאה? שם התאפשר מעקב אווירי מתמשך ובבת אחת קיבלו הגנרלים תמונה מלאה יותר של שדה הקרב והתחילו להבין מה קורה שם, מחוץ לבונקר הנעים שלהם. כשהסתיימה המלחמה, התאהבו כל גייסות ארה"ב ברעיון התצפיתן המעופף והחליטו להמציא מטוס שיעשה את העבודה של ה-O1, אבל יכלול גם מכ"מ מתקדם (בכל זאת, למשקפת יש טווח מוגבל) ומערכות נשק.
הצבא, הצי והמארינס החליטו לפתח אותו יחד. זו היתה החלטה תקדימית: מדובר בגופים שהאיבה ביניהם היתה כזו, שמוזר שמעולם לא הפציצו זה את זה. ועדיין, הגישו יחד את המכרז. אגב, הגייסות הללו מעולם לא הצליחו להוביל יחד פיתוח של מטוס; הניסיון האחרון היה ה-F35, הפיאסקו המעופף עליו סיפרתי לכם בשבוע שעבר.
כמובן ששום דבר לא עבד כשורה: הצי והמרינס העלו דרישות מסובכות וירדו מהעניין כשהבינו שזה לא יקרה ומאחורי המכרז נותר הצבא. חברת גראמן, שבנתה את מטוסי הקרב המהוללים של מלחמת העולם השנייה (עליהם אספר לכם בטור אחר), זכתה במכרז והחליטה להמציא מחדש את מטוס התצפית.
נעים להכיר: גראמן מוהוק צילום: airwar
מעשה ידיה נקרא OV1 מוהוק (Mohawk), והוא היה חתיכת מטוס מכוער: תא צוות נפוח עם חופה מסורגת בולטת, גוף דק זנב עם שלושה סנפירים ומארזים לציוד אלקטרוניקה שבלטו מתחתיו ובכנפיים בצורה לא סימטרית. בעידן מטוסי הסילון הדקים והיפים, נראה המוהוק כמו תאונת פוטושופ. אבל בשטח, הוא היה פשוט מושלם.
יפה הוא לא. מוהוק בטיסה צילום: FAS
הוא נבנה כדי לשרוד טיסה ממושכת בשטח עוין: תא הצוות שוריין היטב והחופה היתה בעובי 2.5 ס"מ, המנועים מוקמו מעל לכנף ומיכל הדלק מוקם בגב, כדי להגן עליהם מאש קרקעית.
החופה המנופחת של המטוס צילום: stripes
המוהוק נשא עליו בערך כל סנסור זמין אפשרי: מכ"מ סורק צד לזיהוי רכב בתנועה, מצלמות למעקב ביום ובלילה, אנטנות לזיהוי תנועה בטווח קצר ועוד. אחת הגרסאות גם נשאה חימוש - מקלעים, כוורות רקטות, משגרי רימונים ואף פצצות תבערה; המטכ"ל האמריקאי סבר שאם יש לו כלי שיכול למצוא מטרות לפני כולם, אולי כדאי שימטיר עליהן גם אש.
טייסי מוהוק במלחמת ויאטנם צילום: Mohawk Association
המטוס נכנס לשירות ב-1959, בכל הגבולות הכי רגישים של ברית נאט"ו: אירופה, קוריאה ובהמשך גם קמבודיה, ויאטנם ולאוס. המוהוק תפר גבולות ויכל גם לזהות כל תנועת אויב ולספק התראה מוקדמת, וגם לצלם כל מהלך ולהעביר את המידע לפענוח במהירות. במלחמת ויאטנם הבינו האמריקאים איזה מין אוצר יש להם בידיים: המוהוק טס נמוך ולאט, והיה שקט במיוחד - מה שסייע לו לחמוק מכוחות הווייטקונג. החיישנים שלו קלטו כל פיפס, מה שסייע לחשיפת מארבים ואיתור טייסים שנטשו.
בוקר אחד בפברואר 1968 המריא זוג מטוסי מוהוק לאזור עמק איישו, בו הסתתרו 6,000 לוחמי וייטקונג וציוד נ"מ מתקדם. המשימה: לאתר את האויב, לנסות למשוך אותו החוצה ממחבואו ואז לתקוף אותו ברקטות ומקלעים.
איור של מטוס מוהוק מאחור צילום: Amazon
את המבנה הוביל קפטן קן לי, טייס מוהוק מנוסה. קצת לאחר שהגיעו המטוסים לאזור המשימה, שמע לי את גוף המטוס שלו מתבקע בצעקה מתכתית; מטוס קרב מדגם מיג 17 פגע בו באש תותחים מאחור וטס על פניו, בדרך ליעף נוסף. מר לי לא התבלבל וירה עשרות רקטות על המיג; המוהוק היה כה יציב וקל לשליטה, שהוא לא התקשה לכוון.
מטוס הקרב מיג 17, בצבעי חיל האוויר הצפון ויאטנמי צילום: USAF
מטוס הקרב, שמהיר ממנו כמעט פי שניים וחצי, ניצת באוויר והתרסק. לאחר ההפלה המפתיעה, דרשו מפקדיו של הטייס שלא יספר לאיש על שקרה; מטוסי המוהוק היו שייכים לצבא ולא לחיל האוויר, והגנרלים חששו שאם כחולי המדים ישמעו על כך - יספחו את המוהוקים לעצמם (יריבות-יריבות, אה?).
מטוס מוהוק מבצע תדלוק אווירי צילום: SEMA
ב-1974 הצטייד גם חיל האוויר הישראלי בשני מטוסים כאלה. האמריקאים לא תכננו למכור לנו מוהוק, אך הסכימו בעקבות הסכמי שביתת הנשק שלאחר מלחמת יום כיפור. ישראל רצתה לוודא שמצרים לא מבשלת עוד התקפת פתע, ונזקקה לכלי שיוכל לזהות מרחוק כל תנועה על הגבול. המטוסים צורפו לטייסת 100 וזכו לשם ההולם "עטלף".
טנקים חוצים את תעלת סואץ צילום: מיכה ברעם
טייסי המוהוק עבדו נון-סטופ, בעודם מגהצים את הגבול ומזהים כל תנועה בצד המצרי. למעשה, בתחילה לא ידעו בצה"ל איך לטפל במידע שהם העבירו, שהיה עשיר ומורכב בהרבה מכל מה שהיה ידוע. האגדות מספרות שבמקרה אחד, כמעט קפץ צה"ל והסתער על המצרים, משום שקרא לא נכון מידע שהועבר ממטוס מוהוק ובמקרה אחר, היה זה מטוס מוהוק שסיפק מודיעין שמנע מצה"ל לחצות את הגבול ולהפר את הפסקת האש.
אבל המוהוק לא האריך ימים בחיל האוויר: ב-1982 ארעה תאונה בהאנגר בו חנו שני המטוסים; האחד נשרף והשני ניזוק, וקורקע אף הוא. המכשף המעופף עלה בסערה השמימה.
מוהוק של חיל האוויר האמריקאי. אצל הדוד סם המשיך המטוס לשרת עד 1996 ובארגנטינה - עד 2015 צילום: שאטרסטוק
אז ראינו מאין הגיע המטוס ולאן הלך. מה השאיר אחריו? ובכן, לימיו הקצרים של המוהוק בחיל האוויר הישראלי היתה השפעה מכרעת על תחום איסוף המודיעין הן בארץ והן בעולם; צה"ל ראה שלמרות שמטוסי קרב יכולות ריגול נהדרות, הם מוגבלים מדי בזמן המשימה שלהם. התעשייה החלה לפתח כלים קטנים, פשוטים וזולים לריגול, שיוכלו לשהות שעות ארוכות באוויר: מזל"טים. תפיסות ההפעלה שפותחו בישראל היו אור לגויים והעולם המערבי החל ללמוד מאיתנו איך לעבוד טוב יותר עם מזל"טים.
בעולם התעופה הצבאית, טכניקה וטכנולוגיה הולכות יד ביד - כך שהוזרק הון לפיתוחי מטוסים לא מאוישים, תהליך שממשיך עוד הרבה אחרי שכובתה מדורת המוהוק; מדינת ישראל היא מעצמת מל"טים, שמובילה את העולם בתחום הטכנולוגי וגם שולטת בנתח לא מבוטל מהשוק העולמי.
