הקברניט
השד הצורח: המטוס הכי מרעיש בהיסטוריה
כולם יודעים שמטוסים מרעישים - אך המרעיש ביותר היה פשוט כאוטי: מטוס קרב עם מנוע אחד, שהרעש שלו ייצר מאות בומים על קוליים באופן רצוף, מה שגרם לשומעיו להקיא, לאבד את ההכרה ואפילו את הזיכרון. סיפורו של ה-XF84H, אימת האוזניים
שלום, כאן הקברניט; כל מי שיש לו דופק וזוג אוזניים יודע שמטוסים מרעישים. למעשה, זה גורם שמשפיע גם על מיקומי שדות תעופה, גם על מחירי נדל"ן וגם על עיצובי המטוסים עצמם. אבל איזה מטוס הוא המרעיש ביותר?
- נאציקאזה: מטוסי ההתאבדות של היטלר
- סופת אש ב-50 מיליון דולר: 16 דברים שלא ידעתם על ה-F16i
- נהג, שים גז: למה מטוסי נוסעים טסים היום לאט יותר מבסבנטיז?
היום אספר לכם על חייו ומותו, ועל הדברים האיומים שהרעש שלו עשה לגוף האדם; ואני לא מדבר פה על צלצולים באוזניים - שאון המטוס הזה גרם לאנשים פשוט לאבד את ההכרה.
סיפורנו מתחיל בתחילת שנות החמישים, ימי מהפכת הסילון הצעירה. כל יצרניות המטוסים בעולם פיתחו מטוסים וההיצע היה עצום, אבל חיל הים האמריקאי התקשה למצוא אחד שיתאים לצרכים שלו; מנועי הסילון המוקדמים היו חלשים מאוד, ולכן הצטרכו המטוסים מסלול המראה ארוך. הרבה יותר ארוך מנושאת מטוסים, למשל.
לכן, הוציא חיל הים מכרז לפיתוח מטוס קרב בעל מדחף, שיוכל להמריא מהספינות שלו, ולא ייפול בביצועיו ממטוסי סילון. הצי הבין שמנוע בוכנה רגיל לא יהיה חזק מספיק, ולכן הגדיר בדרישות המכרז שימוש בכמה שיטות הנעה, כלומר מטוס היברידי.
מטוסים היברידיים היו רעיון נהדר: כל מנוע מגיע לביצועים האופטימליים שלו בגובה ובמהירות שונים, כך שמטוס בעל מנועים שונים אמור להיות יעיל ביותר. למשל, יוכל להמריא עם מנוע בוכנה ולטוס לקצה מעטפת היעילות שלו, בטרם יצית מנוע סילון. הסובייטים ערכו ניסויים במטוסים היברידיים עוד במלחמת העולם השנייה, שלא צלחו בשל מגבלות אירודינמיות ומנועי רקטה בלתי אמינים.
אבל מטוס היברידי הוא רעיון טוב רק על הנייר: במציאות, הם היו חתיכת קללה הנדסית. שני סוגי מנועים פירושם שני סוגי תקלות, שנוטות לקרות כשעוברים ממנוע אחד לאחר (לרוב, בגובה ממנו לא כדאי ליפול לאחר ששני המנועים שלך כשלו). הזוכה במכרז של הצי היתה חברת ריפבליק, שמצאה פיתרון יצירתי: מטוס שיתפקד כהיברידי, למרות שיהיה לו מנוע רק מסוג אחד.
פלטפורמת הניסוי היה מטוס ה-F84, מטוס קרב רב משימתי שהוכיח את עצמו היטב במלחמת קוריאה שאך הסתיימה. שיטת ההנעה שנבחרה היתה מנוע טורבו-פרופ, כלומר מנוע סילון שמניע מדחף. היה זה מנוע האליסון XT40 A1, בהספק של 5,850 כ"ס - לא מנוע היברידי במהותו, אך המפלט שלו סיפק לא מעט מהדחף שנדרש להטסת הכלי ואף צויד במבער אחורי.
העיצוב היה מטוס קרב נאה, דק ומאורך שנקרא XF84H. הכל נראה בסדר גמור, עד שהחלו ניסויים ראשונים בהרצת המנוע. המדחף הסתובב מהר מדי, מה שגרם ללהבים להתפרק ולעוף לכל עבר. כדי להימנע מכך, נוסו עבורו מדחפים שונים ומשונים - ולבסוף נבחר פרופלור קטן ועבה, שגם ייצר דחף עצום וגם שרד את הפעולה.
בקיץ 1955 בוצעו ניסויי קרקע ראשונים במטוס, במהלכם התניע ונסע קצת על מסלולי שדה התעופה אדוארדס בקליפורניה. בתוך דקות ספורות קרסו קווי הטלפון של הבסיס: אנשים מקרוב ומרחוק התקשרו לשאול מה פשר הרעש המזוויע שנשמע מכיוון המחנה. וחלק מהטלפונים הגיעו מאנשים שגרו ארבעים קילומטר משם; פיצוצים אטומיים נשמעים למרחקים כאלה. המטוס זכה מיד לכינוי Thunderscreech ("צווחת הרעם", פחות או יותר), או בקיצור סקריץ' - ובצדק. הרעש שלו לא היה סתם מחריד; הוא היה פשוט כאוטי.
כשהמדחף הסתובב, אפילו בסיבובי סרק, חלקים ממנו נעו מעל ומתחת למהירות הקול, מה שייצר בועות הלם טיפוסיות - בום על קולי. אבל הוא ייצר אותן כל הזמן ובקצב של סביב 900 בומים על קוליים בדקה. וכשסקריץ' נסע מההאנגר שלו אל עבר המסלול, חלונות נשברו מסביב, חיות מחמד ברחו לבלי שוב ואנשים פשוט התפרקו. לשמע המנוע, חיילים, קצינים וטכנאים החלו להקיא ללא שליטה, לספוג סחרחורות ולדווח על הפרעות בזיכרון. מה גם שלא נולד זוג אטמי אוזניים שסקריץ' לא הצליח להביס.
באחד המקרים, המריא סקריץ' כשבהאנגר סמוך עבדו טכנאים על מטוס תובלה. כל האומללים הנ"ל איבדו את ההכרה ואחדים חוו התקפי פרכוסים - ולאחר שטופלו, העידו שהם לא זוכרים מה קרה להם. הרעש של המטוס היה חזק, אחיד ובתדר כל כך בעייתי, שהמוח האנושי פשוט לא ידע מה לעשות איתו - אז הוא פשוט ניתק את עצמו לכמה שניות.
צוותי הקרקע של הבסיס פנו לקצינים הבכירים ודרשו שיימצא פיתרון למחסל האוזניים הגדול; הם לא יכלו אפילו להנחות אותו אל המסלול מבלי לבלות את השעה שלאחר מכן בלהקיא (וזה עוד במקרה הטוב). הצבא נעתר לדרישתם והעביר את תוכנית ניסוי המטוס למנחת רוג'רס שנמצא באמצע המדבר, כמה ק"מ משם.
ומה על טייסי הסקריץ' עצמם? בגלל אופי תנועת גלי קול באוויר, הם סבלו מהרעש, אך לא מגלי ההלם של המדחף. הם רק דיווחו שמכשיר הקשר אינו אפקטיבי במיוחד במטוס הזה: פשוט לא שומעים כלום.
מניסוי לניסוי, התברר שגם הרעיון של ריפבליק לא היה כל כך מבריק: המנוע חווה תקלות רבות וליקויים טכניים, שעיכבו את הפרויקט וייקרו אותו. בנוסף, הרעש של המטוס עשה אותו לבלתי שמיש ברוב הבסיסים, על אחת כמה וכמה כשמדובר במנחת קטן או בנושאת מטוסים, בה מסתובבים אנשים בקרבת מנועים פועלים כל הזמן. הצי מצא פיתרון בדמות קטפולטות שהודפות מטוסים לאוויר ומערכת הביטחון האמריקאית ויתרה על הסקריץ' והעבירה אותו, אחר כבוד, למוזיאון.
בטרם קורקע, הצליח המטוס לשבור שיא מהירות למטוסי מדחף חד מנועיים, שעמד על 837 קמ"ש ונשבר רק ב-1989. לפי הערכות, הסקריץ' החזיק בעוד שיא בלתי רשמי, פחות סימפטי: המטוס עם חתימת המכ"מ הכי גדולה ביחס לשטח הפנים שלו. בגלל שבומים על קוליים מזוהים אף הם בידי מכ"מים, אווירון שמייצר מאות מהם ייראה על המסך בגודל של אוניה.
עד כמה הרעיש הסקריץ'? פצצת האטום הכי גדולה שאי פעם פוצצה על פני כדור הארץ הגיע לכמעט 180 דציבל על פני הקרקע; ה-XB70 ואלקירי, עליו סיפרתי לכם לא מזמן, משמיע 135 דציבל (לפי טענו הנסיינים שלו בנאס"א) בעת ההמראה ולו היו שישה מנועי סילון עצומים; בימים בהם סקריץ' טס, עדיין לא היו כלים למדידה מדויקת של רעש באוויר, אך לפי הערכות, הוא היה במקום טוב באמצע - בין המפציץ העצום ופצצת האטום.
תואר "המטוס המרעיש ביותר" נמצא כיום בידי חיל האוויר הרוסי, שמפעיל את מפציץ הטופולב Tu 95 Bear - מפציץ ענק שנבנה עוד בימי המלחמה הקרה ועדיין טס. יש לו ארבעה מנועים שמסובבים שמונה מדחפים עצומים וזהו מטוס המדחף המהיר ביותר בעולם, שמהירותו המירבית עומדת על 930 קמ"ש.
האם ניתן לבנות מטוס מרעיש יותר? ובכן, יש גבול לכמה רעש אפשר לשמוע - גם בגלל שהאוזניים שלכם יתפרקו, וגם בגלל איך שנעים גלי קול באוויר; בשלב מסוים, הלחץ יהיה כה גדול שגלי הקול יישברו ויהפכו לגל הלם; לכן, אף צליל בגובה פני הים לא יכול להגיע ליותר מ-194 דציבל ועדיין להישמע כצליל מתמשך. בשורה התחתונה, טוב שהסקריץ' לא נכנס לשירות; יש די הזדמנויות לספוג נזקים מתמשכים במהלך שירות צבאי - גם בלי מטוסים שגורמים לך להתעלף בכל פעם שמתניעים אותם.