"יבוא עובדי הייטק יבריח סטודנטים מלימודי מחשבים"

פער עצום ובלתי נתפס קיים בין מספר העובדים שמייצרות האוניברסיטאות והמכללות בישראל לבין הביקוש העצום לכוח אדם מקצועי בתעשיית מדעי המחשב. זוהי המסקנה הבולטת שעולה מפאנל בהשתתפות פרופ' עירד יבנה, דקאן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון; ד"ר יהודה אלמליח, דקאן הפקולטה למדעי המחשב במכללה למינהל; פרופ' יאיר ווייס, ראש בית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית; ופרופ' ג'יהאד אל־סאנע, ראש המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן־גוריון.

ארבעת ראשי הפקולטות התארחו לפאנל במערכת "כלכליסט" בניסיון להבין איך נוצר הפער העצום בין דרישות השוק ל־10,000 מהנדסים ומתכנתים לתעשייה ובין הכמות שמייצרות 19 הפקולטות השונות למדעי המחשב שעומדת על לכל היותר 4,000 סטודנטים בשנה. מתוכם, הטכניון מוציא לשוק בכל שנה כ־240 בוגרים, המכללה למינהל מוציאה בכל שנה כ־350 בוגרים, האוניברסיטה העברית מוציאה כ־200 בוגרים בשנה ואוניברסיטת בן־גוריון כ־270 בשנה. מספרים אלה משתנים מדי שנה אבל בכל פקולטה לומדים בכל שלבי הלימוד כ־1,200 סטודנטים לתואר ראשון. מספר זה מקבל פרופורציה כאשר מבינים שפקולטה אחת בסין או בהודו מוציאה מספרים כאלו בכל שנה, ולא מדינה שלמה.

דו"ח שהוציאה השנה רשות החדשנות (לשעבר המדען הראשי) קבע שהבעיה הגדולה של מדינת ישראל כיום בתעשיית החדשנות המקומית היא מחסור בכוח אדם איכותי, והיא גם זו שהגדירה את מספר המהנדסים והמתכנתים החסרים. מחסור זה אינו קבוע אלא להפך — גדל בכל שנה מכמה סיבות, רובן טובות. מספר החברות הגדולות יחסית שדורשות מספר רב של מהנדסים עולה בהתמדה מדי שנה. אם בעבר מרבית החברות בישראל היו קטנות, בנות עשרות בודדות של עובדים, הרי שכיום יש יותר מ־200 חברות שבהן מאות עובדים ודרישה מתמדת לעובדים מקצועיים. מספר החברות הרב־לאומיות גדל בישראל והדרישה שם לכוח אדם היא קשיחה לחלוטין.

באחרונה החלו להישמע בישראל יותר ויותר קולות בעד יבוא של עובדים זרים לעבודה בתחום, מתוך מטרה למלא את המחסור בכוח אדם במהירות ואולי באותו זמן להוריד את העלות של העובדים הישראלים, אשר לדברי יורם יעקובי, מנהל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, הפכה כיום לגבוהה יותר מאשר באירופה ומתקרבת לזו של מהנדס בעמק הסיליקון.

עבודה ישראלית עולה ביוקר

משתתפי הפאנל ובראשם פרופ' יבנה ופרופ' ווייס הביעו דעה נחרצת נגד כוונת היבוא. "זה רעיון מאוד רע לייבא עובדים זרים לתעשיית ההייטק המקומית, מהרבה סיבות", אומר פרופ' ווייס. "יבוא עובדים מקטין את הביקוש ללימוד מדעי המחשב בארץ. אם סטודנטים יראו שיש בתחום הזה עובדים זרים, הם ילכו ללמוד משהו אחר וכך יקטן מספר התלמידים בתחום, ואז ייווצר אפקט הפוך מהמטרה. אמנם השגת פתרון מהיר לטווח הקצר אבל יצרת בעיה גדולה לטווח הארוך. יתרה מכך וחשוב מכך — מדינת ישראל חייבת לדאוג לעצמה לכוח האדם המיומן ברמה הגבוהה ביותר. ללא אנשים אלה אין להייטק ולמדינה עתיד".

ד"ר אלמליח חושש שהסיבה לכך אינה רצון להגדיל את מספר העובדים כמו הרצון להקטין את העלויות של העובדים. "הם רוצים כמה שיותר זרים כי העבודה הישראלית עולה להם ביוקר והם רוצים לשלם פחות", הוא אומר.

לא תמיד ראשי הפקולטות תמימי דעים בנוגע לסוגיות השונות שעל הפרק, אבל ארבעתם מסכימים שהבעיה אינה באוניברסיטאות אלא בפירמידה הישראלית כולה.

הבעיה העיקרית שפרופ' יבנה מזהה נמצאת בבסיס הפירמידה, והיא שהפקולטות לא מגיעות לכלל האוכלוסייה בישראל כדוגמת נשים, חרדים וערבים. "אמנם שיעור ההשתתפות של אוכלוסיות אלו בלימודי מדעי המחשב עלה בשנים האחרונות, אבל עדיין לנשים אין ייצוג הדומה לאחוז שלהן באוכלוסייה, וכנ"ל החרדים", אומר פרופ' יבנה.

מחסור בסגל איכותי

עולה השאלה אם הבעיה העיקרית מולה מתמודדים המוסדות האקדמיים היא המחסור בתקציבים. "בטווח הקצר, אם מדברים על שנתיים־שלוש, כסף הוא הדבר העיקרי", מאשר פרופ' ווייס. "אנחנו יכולים להגדיל משמעותית את מספר הסטודנטים שלנו בטווח הקצר, נגיד ב־20%, אם יגדילו לנו את התקציבים. אם אתה מסתכל קדימה, הבעיה היא שאתה לא יכול להגדיל פי שניים את מספר הסטודנטים בלי שתגדיל פי שניים את מספר אנשי הסגל".

ד"ר יהודה אלמליח, פרופ' ג'יהאד אל סאנע, פרופ' יאיר ווייס, ופרופ' עירד יבנה צילום: אוראל כהן

נהוג לחשוב שקשה לגייס מומחים מובילים מהשטח ללימוד באוניברסיטאות. באופן מפתיע, הגדלת מספר אנשי הסגל אינה בעיה של השגת כוח האדם אלא בעיקר בעיה של השגת התקצוב המתאים. פרופ' ווייס מוסיף שעל פי התקן המקובל, צריכים להיות על כל 20 סטודנטים איש סגל, וכיום האוניבסיטאות עומדות על תקן של כ־35 סטודנטים לאיש סגל, עובדה שלא מקלה עליהן לקלוט תלמידים חדשים.

נתון מפתיע נוסף הוא אופן התגמול של אוניברסיטאות על בוגרים. על כל בוגר של הפקולטה למחשבים מקבלת האוניברסיטה מהמדינה כ־35 אלף שקל, אבל על סטודנט לפיזיקה היא תקבל סכום של כ־60 אלף שקל. פרופ' יבנה מציין שזו הדרך שמחלקים כיום את העוגה בין הפקולטות, והיא בעיקר חלוקה היסטורית שנמצאת על סף שינוי.

פרופ' אל־סאנע אומר שהבעיה אינה רק מחסור בסגל אלא בעיקר ההשלכות של מחסור בסגל איכותי. "האוניברסיטאות לחצו שנקבל הרבה סטודנטים בלי לקבל תקציבים חדשים, וכך נוצר היחס של מרצה אחד ל־35 סטודנטים בפקולטה למדעי המחשב", הוא אומר. "ביקשו מאיתנו לקלוט עוד סטודנטים, אבל לא דאגו לתגמל אותנו על כך ולהוסיף אנשי סגל. גם המרצים צריכים ללמד הרבה יותר שעות. צריך תיקון בדמות התערבות חיצונית אמיתית שתאפשר לנו לקלוט הרבה דוקטורנטים ומרצים. לא חסרים היום אנשים שרוצים ללמד, אבל חסר תקצוב כדי למלא את השורות.

"התעשייה בארץ בכל העניין הוא המחקר והיכולת להוביל. צריך להסתכל על הקבוצה שמובילה ולתת מלגות לחוקרים כי הם אלה שבונים את התעשייה", מדגיש פרופ' אל־סאנע.

בטכניון, אומר פרופ' יבנה, עשו הרבה מהלכים כדי למשוך דוקטורנטים ואנשי סגל נוספים: "העלינו את המלגות ונתנו להם הרבה יותר כסף מתוך מטרה למשוך אלינו כוח אדם איכותי".

אחד הקשיים סביב תלמידי התואר הראשון שמגיעים לחברות ההייטק קשור לחוסר הניסיון, אבל התשובות המפתיעות של הדקאנים היא שגם הם חשבו שהחברות ירצו לימודים יותר מעשיים, אבל שההפך הוא הנכון — השוק רוצה לימודים יותר מעמיקים ותיאורטיים.

"לימודים אקדמיים הם לא עבור מה שקורה אצלך בעבודה כיום אלא עבור מה שיקרה איתך בעשר השנים הבאות", אומר פרופ' יבנה. "הידע הספציפי שאתה רוכש באוניברסיטה נהיה מהר מאוד מיושן. מה שנשאר איתך לשנים הבאות הוא הידע שקלטת, המתמטיקה והמבוא למדעי המחשב. לכן אני חושב שיש בעיה בפרסומות שמכינות אותך לעבודה. להכין לעבודה זה התפקיד של החברה, ורוב הסטודנטים לומדים תוך כדי הלימודים. התפקיד של הלימודים האקדמיים הוא לא קצר טווח, וזה בדיוק מה שרוצים כל הבכירים בתעשייה — שנלמד אותם את הטכנולוגיה העמוקה".

מהצד השני, נמצאות המכללות בישראל. ד"ר אלמליח מודה שהוא רואה בתואר שעושים במכללה חלק מההכשרה העתידית של התלמידים לחיים המעשיים.

"אני מסכים שמה שנשאר זה הבסיס, האלגוריתמים — זה החלק המהותי והקריטי. ואתה אכן רוצה ללמד נושאים רלבנטיים שעומדים על הפרק, אם זה סייבר סקיוריטי ואם זה ביג דאטה או דיפ לרנינג — כל הנושאים שחמים בתעשייה", אומר ד"ר אלמליח. "אבל אנחנו מרגישים צורך להעשיר את התלמידים שלנו הרבה מעבר. אני לוקח מרצים מהתעשייה בשנה השלישית, עושה התמחויות. כל הסטודנטים עובדים בחברה יום בשבוע, פרויקטי גמר עם התעשייה, קורס לניהול קריירה, מנכ"לים ובכירים בחברות מלמדים אותם לעבוד. אני רוצה לתת להם את הכלים ללמוד לבד כי כל הטכנולוגית מתחלפות".

(אילוסטרציה) צילום: pixabay

פרופ' אל־סאנע מאמין ש"הליבה של מדעי המחשב לא משתנה. לא משנה איזו שפת תכנות הם לומדים. הבסיס צריך להילמד לעומק. תלמיד שיודע לתכנת יידע בתוך שבוע שפה נוספת. אנשים שיש להם רקע עמוק יכולים להתאים עצמם לטכנולוגיות וכאן אסור להתפשר. אפשר לתת קורסי בחירה אבל את הליבה אסור לשנות וזה דורש השקעה".

20% נושרים מדי שנה

סוד שאותו חולקים ראשי הפקולטות הוא המספר הרב של הפורשים מהתואר הראשון שאליו היה להם כל כך קשה להתקבל. לדברי פרופ' יבנה, יש נשירה מאוד גדולה — כ־20% מהתלמידים בשנה — כאשר הנושרים הם כאלה שעשו לפחות קורס אחד ולא סיימו את התואר. לדברי פרופ' אל־סאנע, הרוב התחילו ללמוד ונכשלו או שנכשלו בקורסים.

ד"ר אלמליח אף מסביר שבשונה מהאוניברסיטאות, שברובן שיעור הנשירה כיום עומד על כ־20%, הרי שבמכללה למינהל שיעור הנשירה עומד על כ־13% בלבד ולא בגלל העלות הגבוהה של הלימודים, שהיא בערך פי שלושה מזו של הלימודים באוניברסיטה. "אצלנו אין נשירה כל כך גבוהה, כי יש לנו תהליך של סינון טוב. עשינו בדיקה של התאמה בין פסיכומטרי לבגרות ולא מצאנו שום התאמה בין הצלחה בפסיכומטרי לבין הצלחה בלימודים. מצאנו התאמה באופן מפתיע בין הצלחה באחד מקורסי המתמטיקה לבין הציון שככל הנראה תקבל בתואר.

"הפסיכומטרי אינו מנבא הצלחה במדעי המחשב. הפסיכומטרי דורש מאנשים לפתור בעיות מהר. האם אנשים בתחום מדעי המחשב צריכים לדעת לפתור מהר דברים? איני חושב כך. בפסיכומטרי אין שאלות קשות אלא רק שאלות שצריך לפתור מהר. תיתן למרבית את האנשים את המבחן עם זמן לא מוגבל והם יקבלו ציונים גבוהים. במדעי המחשב אתה לא צריך עבודה מהירה. קוד שנכתב מהר יהיה מלא טעויות ותקלות. פיתחנו מבדק שבודק התאמה ספציפית לקורסים שלנו והוא מנבא הצלחה בצורה מדויקת יותר".

המחסור בכוח האדם, לדעת ראשי הפקולטות, הוא בעיה שאינה ניתנת לפתרון באופן מיידי. "אם תגדילו את התקציבים שלנו, בתוך כמה שנים נוכל להגדיל ב־20% את מספר הסטודנטים. אם רוצים להגדיל את מספר הסטודנטים לטווח ארוך, חייבים להגדיל את בסיס הפירמידה", אומר פרופ' יבנה. "את שיעור הנשים בפקולטה אנחנו חייבים להעלות ליותר מ־25%, אחוז שהוא הרבה פחות מחלקן של הנשים באוכלוסייה".

כדוגמה לדרך שבה משלבים נשים מספר פרופ' יבנה: "יש לנו תוכנית שמשלבת ביולוגיה ומדעי המחשב, שתנאי הקבלה אליה יותר קשים מבמדעי המחשב ושם דווקא יש לנו 50% נשים. זה לא רק בעיה שאין מספיק נשים, אלא גם שהתוכניות שיש כיום לא מספיק אטרקטיביות עבורן".

פרופ' ווייס אינו מסכים שצריך תוכניות ייעודיות לנשים וטוען כי הבעיה העיקרית היא התדמית הגברית שיש לתחום בישראל, אף שאינו כזה כלל ועיקר. "התדמית של מדעי המחשב כתחום טכני לא מושכת נשים למקצוע", הוא אומר. "יש בעיה בכיתות הנמוכות באופן שבו מורים ומורות מתייחסים לבנות ולבנים, וקובעים מי ילך למתמטיקה ומי לא. בין בוגרי מתמטיקה יש 45% נשים ורק במדעי המחשב יש 25% — נתון לא מוצדק".

סייעה בהכנת הכתבה: אסנת ניר