סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: הענקיות תחת חקירה
בצל חידושים והצלחות, גוגל, אפל ופייסבוק מוצאות את עצמן תחת לחץ ציבורי וחקירות מגורמים ממשלתיים בכל העולם, בעוד מיקרוסופט מנסה להתרענן - והעיתונות תוהה איפה היא איבדה את דרכה
גוגל מגוונת - ומותקפת
אריק שמידט. תפיסת הפרטיות של גוגל מתנגשת עם ממשלות העולם. צילום: בלומברג
בצילה של חקירה פלילית בגרמניה וביקורת בינלאומית על התנהלותה, גוגל נהנתה השבוע ממעט סיקור חיובי בנוגע להכרזות מכנס המפתחים שלה. באירוע - Google I/O - הוצגה Google TV, פלטפורמה שתשלב בין תוכן טלוויזיוני לווידאו מקוון בממשק יחיד. המערכת מבוססת על אנדרואיד ותשולב במסכי טלוויזיה, נגני בלו-ריי וסטרימרים שייוצרו על ידי סוני ולוג'יטק. מנוע החיפוש המשמש את המערכת הוא זה של חברת Jinni הישראלית.
בנוסף, הציגה גוגל את Froyo, גירסה 2.2 של אנדרואיד, שגרמה לדניאל ליונז להודיע שהוא נוטש את ה-iPhone.במקביל, היא פתחה חזית נוספת בתחרות מול אפל (הפעם היעד הוא iTunes), כשהודיעה על הרחבת חנות היישומים אנדרואיד מרקט, הן טכנולוגית - היא תהיה זמינה מעתה גם במחשב ולא רק בסמארטפון, והן תוכנית - אפשר יהיה לרכוש בה גם שירים. פארחד מאנג'ו חושב שהיא תשנה את האופן בו אנחנו צורכים מוזיקה.
האם גוגל תצליח היכן שרבות וגדולות לפניה, ביניהן מיקרוסופט, AOL ואפל ניסו (וחלקן עדיין מנסות) ונכשלו? ב-All Things Digital סבורים שאת זה תקבענה שותפות התוכן; בגרדיאן מתמוגגים מהנכונות של גוגל להיכנס באפל בכל הכוח (כולל על במת הכנס) וחושבים שיש לה סיכוי לא רע; וב-NewTeeVee מציינים שיצרניות חומרה שמתכננות לחבור ליוזמה צריכות להכין את פנקסי הצ'קים.
כמו כן הושק בכנס WebM, פורמט חדש - חינמי ומבוסס קוד פתוח - לווידאו ברשת (שיש מי שמתלהב מהפוטנציאל הטמון בו ויש מי שממש לא תולה בו תקוות), והוכרזה הכוונה להשיק את Chrome Web Store, חנות אפליקציות מקוונות לדפדפן כרום.
בניו יורק טיימס מאירים את כל הפינות בהן גוגל נמצאת במסלול התנגשות עם הממשל האמריקני, וב-Tech Liberation מבקרים את הממשל, שלשיטתם - שש להתערבות מיותרת. ריצ'רד סטולמן, סמל התוכנה החופשית, מסרב להקל ראש בכוחה של גוגל, או לצורך העניין גם של אפל.
מונופול זה לא הכל
זו, להבדיל, לא עושה חיל באגף יחסי הציבור. השבוע התפרסם כי עוד עובד בחברת פוקסקון, שמייצרת גם מכשירי iPhone ו-iPad, מצא את מותו במה שנראה
גם בחזית המערבית המצב לא מזהיר; המניה של אפל נוסקת (על פי החישובים של SAI היא שווה יותר ממיקרוסופט), אבל משרד המשפטים האמריקני פתח בחקירה נוספת נגדה, הפעם בחשד שאפל ניצלה לרעה את עוצמתה בשוק מכירות המוזיקה המקוונות. ולמרות שהיא מונופול דה-פקטו, ב-All Things Digital מזכירים שאת האשם יש לתלות בחברות המוזיקה קצרות הרואי ונטולות החזון.
בכל הנוגע למחשבים, טלפונים סלולריים ושאר התקני חומרה - אפל ממש לא שולטת. אך בעוד הבלוגר חץ בן חמו מזהיר מפני הפסד לגוגל, תיאוריה מעניינת שמאזכר הבלוגר ג'ייסון קוטקה מלמדת שאולי יש היגיון בשגעון; לאפל יש סיבות לשמר את הנחיתות הכמותית שלה בשוק.
וירגיניה הפרנן מהניו יורק טיימס עורכת השוואה בין הטיהור שעבר על ערים אמריקניות לבין זה שעובר על האינטרנט (בחסות אפל, רופרט מרדוק וחבריהם) וחוששת מההשלכות העתידיות של הדבר. ב-Tech Liberation שוב מעדיפים את נקודת המבט הגיקית על פני זו המציאותית, ומתעקשים שלגן הסגור יש דלתות.
הצרות של צוקרברג
ואם כבר גנים נעולים, זה הזמן לדווח מהנעשה בפייסבוק. במסגרת מסיבת העיתונאים שערכה החברה, בה חשפה את השינויים וההקלות שהואילה לבצע להגדרות הפרטיות, מארק צוקרברג טען בתוקף כי הסיבה להפרת האמון הבוטה לא היתה חנופה למפרסמים, אלא שכנוע פנימי עמוק בכך שחשיפת יתר היא הדבר הטוב ביותר
עבור המשתמשים.
צוקרברג, שפירסם השבוע מודעה במסווה של מאמר בוושינגטון פוסט (ככה זה כשמנכ"ל העיתון חפץ ביקרך), ניסה להרגיע את סערת הרוחות סביב היעדר הפרטיות ברשת החברתית שלו באמירה כי "עולם שיתופי ומחובר הוא עולם טוב יותר" (עצה שהוא לא נוטה ליישם בעצמו). מלבד השקרים - פייסבוק דווקא כן העבירה למפרסמים מידע אישי ופרטים מזהים של משתמשים - הגישה של צוקרברג מהווה עוד דוגמה לכך שהוא מעדיף לא להתמודד עם טענות ושאלות קונקרטיות, וסומך על כך שהכלבים יעברו בקרוב לנבוח על שיירה אחרת, ויניחו לו לעשות במידע שלכם מה שמתחשק לו.
יש לו סיבה טובה: קומץ משתמשים אמנם איימו שיעזבו את האתר עקב הפרת הפרטיות, אבל הנסיבות המקלות כבר נוסחו, אפילו על ידי מתנגדים נמרצים לשינויים האחרונים שביצעה פייסבוק: דנה בויד מבהירה שהדרך לשנות את ההתנהלות של הרשת החברתית הפופולרית בעולם אינה עזיבה, אלא שינוי מבפנים; פייסבוק חזקה מדי ומרבית המשתמשים ממילא לא מתעניינים. מארק קיובן חושב שמי שבחר לפרסם דברים בפייסבוק מוזמן להאשים את עצמו ומוטב שיעשה זאת לבד בחושך. טים אוריילי מאמין ששווה לוותר על חלק מהפרטיות, משהו שאנחנו עושים ממילא, לטובת התנסות ביתרונות טכנולוגיים חדשים. פיטר קפקא בטוח שמשתמשי האתר לא באמת מצפים לפרטיות, ולכן לצוקרברג אין שום סיבה להתנהל אחרת. ואם כל זה לא שיכנע אתכם, בוודאי תשמחו לשמוע שסטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט והאיש שרק עכשיו מעז להודות שוויסטה היתה בזבוז משווע, משוכנע שצוקרברג הוא אחד מהטובים.
אבל יש קולות אחרים: עו"ד יורם הכהן, ראש הרשות למשפט, מידע וטכנולוגיה, מזהיר מפני הסכנות שבשיתוף ופרסום מידע בפייסבוק או בשירותיה של גוגל. עו"ד יהונתן קלינגר מזכיר שפייסבוק דופקת לא רק את המשתמשים, אלא גם את המפתחים, וממליץ להתכונן ליום שאחרי. הבלוגר אורי צציק פונה לבלוגרים (ומגיביהם) ומציין שגם להם יש מה להפסיד מהטמעת יתר של הפיצ'רים של פייסבוק באתריהם. דניאל ליונז לא מאמין לפייסבוק או לצוקרברג והחליט שעם חברים כאלה - מי צריך פרופיל. ניק קאר מציע מבט מרענן על עוד אחת מההכרזות האוויליות של צוקרברג, ומסביר את הסכנות שבהשתלטות של פייסבוק על הזהות שלכם באמצעות אנקדוטה על בוב דילן. פרופ' למשפטים מברקלי מבקש מהגולשים להפנים את הטקטיקות של גוגל, פייסבוק ודומותיהן, אותן הוא מכנה The privacy Machiavellis, ולשים לב למניפולציות שהן מבצעות. וגולש ב-Slashdot מבהיר את העיוות שבפילוסופיית "המשתמשים אשמים" של גוגל ופייסבוק.
מייקל ברנשטיין, סטודנט ב-MIT, עם תובנה מעניינת על הבעיה המובנית בכפתור ה-Like: הוא מגביר את הבדידות.
בפינצטה
הנהלת מיקרוסופט עברה השבוע טלטלה, כאשר שני בכירים בחטיבת הגיימינג והמכשירים הניידים של החברה התפוטרו מתפקידם. השניים, רובי באך וג'יי באלארד, אמנם יוחלפו על ידי שני בכירים עסוקים אחרים, אבל אלה ידווחו ישירות למנכ"ל באלמר. ב-GigaOm חושבים שזה רעיון רע, פארחד מאנג'ו חושב שהגיעה העת להחליף את באלמר בביל גייטס וב-Salon מנסים לנתח את התהליכים שהביאו את החברה למקום שבו היא נמצאת כיום.
לאתר The Onion נמאס מכלי תקשורת שמתלהבים מסטארטאפים.
עוד יוזמת תוכן עצמאית ישראלית קורסת: הפעם זהו אתר הבלוגים בלוגלי, שייסגר בתוך כחודשיים, וכל התכנים שהיו בו יימחקו.
מי שדווקא סוגר את השערים הווירטואליים מרצון בכל סוף שבוע הם כמה אתרים ממשלתיים, כמו זה של הביטוח הלאומי. התירוץ: דת ומחסור בכוח אדם.
השבוע מלאו 30 שנה לפאקמן, וגוגל חגגה את המאורע עם גירסה מקוונת של המשחק (שכוללת את הבאג המובנה במשחק מימים ימימה). שחקו בו והסבו קצת הנאה לעצמכם ונזק למשק.
ואם כבר היסטוריה - ב-Boston Globe מתמלאים נוסטלגיה לעידן הצילום בפילם, שהיה מאתגר ומתגמל יותר.