לשכת עורכי הדין

לשכת עורכי הדין בישראל היא תאגיד סטטוטורי המאגד את עורכי הדין בישראל. על מנת להיות עורך דין בישראל, אדם חייב להיות חבר בלשכת עורכי הדין (זאת בשונה מלשכת רואי החשבון, גוף מקביל אשר החברות בו היא לבחירתו של רואה החשבון). לשכת עורכי הדין פועלת על פי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. הלשכה מאגדת את כל עורכי הדין בישראל. הלשכה רושמת, מפקחת ובוחנת מתמחים בעריכת דין ואחראית להסמכתם כעורכי דין ולשיפוט המשמעתי של עורכי הדין והמתמחים. הלשכה עוסקת בנושאים הקשורים בתחום המשפטים בכלל ובמיוחד בנושאים הקשורים בעיסוקם של עורכי הדין, וכן בהגנה על ענייניהם המקצועיים, באתיקה מקצועית, עזרה הדדית בין חברי הלשכה, ביטוח, קרנות פנסיה לחברי הלשכה ועוד. ללשכה שני נציגים בועדה לבחירת שופטים. הלשכה הוקמה בשנת 1961 והחליפה שני גופים שפעלו עד אז (עוד מתקופת ממשלת המנדט): המועצה המשפטית (גוף סטטוטורי) והסתדרות עורכי הדין בישראל. לשם קבלה ללשכת עורכי הדין נדרש המועמד, לאחר שקיבל תואר במשפטים ועבר התמחות, לעמוד בבחינות של הלשכה. במהלך השנים הפכו בחינות אלה לקשות למדי. עו"ד יעקב נאמן העיד על כך: "ראיתי את הבחינות של לשכת עורכי הדין כיום. אני בטוח שלא הייתי עובר אותן, ואני לא בטוח ששופטי בית המשפט העליון היו עוברים אותן." משפטנים שהוכשרו כעורכי דין בחו"ל, נדרשים, לפני הליך ההתמחות לעבור בחינות להסמכה מחדש.