"טיפול זוגי: ספיישל הקורונה": איפה זה פוגש אתכם

"טיפול זוגי: ספיישל הקורונה" הוא פרק מיוחד, שעלה ב־yes דוקו בסוף השבוע האחרון, והוא מוכר למי שעקבו אחרי הדוקו־ריאליטי הניו־יורקי הזה, שבמרכזו ישבה ד"ר אורנה גורלניק הישראלית, ויעצה בתבונה רבה לזוגות שהגיעו לקליניקה המעוצבת שלה. הסדרה, שעלתה לפני שנה, חשפה טיפול זוגי אמיתי ואפשרה הצצה לשיחות בין ארבעה זוגות שונים המדברים בכנות ובחופשיות (למרות המצלמות) על בעיותיהם ועל הדינמיקה ביניהם. השיחות עוררו לעתים הזדהות והערכה לאופן שבו בני הזוג מתנסחים, לצד חקירת שפת הגוף שלהם שלעתים אמרה משהו אחר.

מעניין היה כמובן גם לראות כיצד גורלניק התמודדה איתם, ולעתים גם פתרה את בעיותיהם או לפחות קידמה שיחה שלא היתה שם קודם (על אף ההסתייגות מהחשיפה הטלוויזיונית, שקשה להשתחרר ממנה, שנהפכה למין ליטרת בשר שאנשים משלמים כיום).

חלפה שנה, והעולם התהפך: שיחות פנים אל פנים בתקופת הסגר לא באות בחשבון, ולעומת זאת התעוררו הרבה בעיות שנובעות מהמצב החדש הזה. הפרק המיוחד שצולם בעבור ערוץ שואוטיים האמריקאי מציג את הזוגות שהחלו את הטיפול בקליניקה שלה, ועברו לטיפול דרך מסכים. גורלניק מצולמת כשהיא יושבת בביתה בניו יורק מול לפטופ, והמטופלים נמצאים בצד השני עם המכשירים שלהם, בבתים שלהם.

"טיפול זוגי: ספיישל הקורונה" צילום: Courtesy of SHOWTIME באדיבות yes דוקו

העולם המנותק והשמור של הטיפול נסדק, חודרים אליו דברים מהיומיום. הזוגות נמצאים בבית, ולפעמים גם הילדים או התינוקות שלהם נכנסים לתמונה. מהצד של המטפלת גם שומעים קולות מהחיים שלה. היא מדברת על כך עם המדריכים שלה, שגם אותם היא פוגשת על המסך. המטופלים שלה מדברים על החיים בחל"ת, באבטלה, במצב של סגר ובחשש מהמחלה.

חלקם אפרו־אמריקאים או זוגות מעורבים, והם עסוקים בהתמודדות אחרת שליוותה את שנת 2020 בארצות הברית, מחאת Black Lives Matter. באחת השיחות הפסיכולוגית מתייחסת להיותה לבנה, היא מדברת עם מדריך אפרו־אמריקאי שלה, שמכוון אותה בעניין זה. היא גם מזכירה למטופל שלה שהיא לא בדיוק חלק מההוויה האמריקאית, כי לא גדלה שם.

באופן כללי, האווירה טעונה מאוד וקשה לפעמים להפריד בין האנשים על המסך לצופים שנמצאים בבית. לפעמים קשה לצפות בעוד אנשים מול מסכים, המשתגעים להם בבית. הסדרה עשויה היטב, ויש מי שירוויח ממנה מעבר לרק הנאה מצפייה. אבל היא יכולה גם לתרום לתחושת החנק הקיימת ממילא בסגרים המתחדשים שבוע אחר שבוע כאן. לי באופן אישי זה היה קצת יותר מדי. צפיתי בפרק המיוחד אחרי צפייה מרוכזת בסדרת פשע בריטית המבוססת על סיפור אמיתי, והיה לי יותר קשה לצפות באנשים מטפסים על הקירות בסגר מאשר בסיפור על רוצח סדרתי שנהג לחתוך את הקורבנות שלו לחתיכות אחרי שחנק אותם למוות.