עורך ווג בריטניה: "גזענות היא חלק מהחיים שלי"

זהו יום חגיגי עבור אדוארד אנינפול (48), הסטייליסט יליד גאנה שגדל במערב לונדון והפך ב־2017 לאדם השחור הראשון שמונה לתפקיד העורך הראשי של המגזין “ווג” בריטניה. בעוד שעות ספורות יחשוף את השער של גיליון ספטמבר- הגיליון החשוב ביותר בשנה. הוא עונד את המשקפיים עם המסגרת השחורה המזוהות איתו, ולובש חליפת צמר בצבע כחול של ברברי, מוכן ליום של הופעות בטלוויזיה. בינתיים אנחנו דנים בתקרית עליה צייץ ב-15 ביולי, אז נכנס בכניסה הראשית של המטה הבריטי של ההוצאה לאור קונדה נסט, ואחד המאבטחים אמר לו להשתמש באזור פריקת הסחורה מאחורה. "אני גבר שחור, זו לא הפעם הראשונה ששפטו אותי לפי צבע העור, וזו לא תהיה הפעם האחרונה", הוא אומר היום. (המאבטח שהועסק על ידי קבלן חיצוני אינו עובד יותר בבניין).

"כשהייתי צעיר יותר הייתי נלחץ ממש", הוא אומר. "אבל בגילי, אני מרגיש שעליי לפרסם זאת כדי שאנשים לא יצטרכו לעבור את זה ולחשוב שזה בסדר". אנינפול למד בשלב מוקדם "שאם אתה שחור עלייך לעבוד פי 10 יותר קשה. למדתי בעצמי את האמנות והשכלתי". והוא מוסיף, “גזענות היא חלק מהחיים שלי בין אם אני אוהב את זה ובין אם לא”.

הפעילות של קונדה נסט בארה"ב סופגת ביקורת בתקופה האחרונה בשל היחס שלה לבני מיעוטים, חשיפות שהובילו להתפטרות של שני מנהלים בכירים. ביוני אף הודתה העורכת של "ווג" האמריקאי אנה וינטור שהמגזין "לא מצא מספיק דרכים לקדם ולהעניק מקום לעורכים שחורים". אנינפול לעומת זאת מדגים כיצד "ווג" מודרני יכול להיראות: רב תרבותי במתווה שלו ובהרכב העובדים, עם התמקדות באופנה ויוקרה אך תוך הסתכלות גם על עולם רחב יותר. הגיליונות שערך העניקו כבוד ל"מחוללי שינוי" חברתי (changemakers), והרחיבו את ההגדרה הצרה שבה החזיק עד כה המגזין לתיאור מהו יופי אופנתי ומעורר השראה. הוא העורך הראשון שהציג על השער דוגמניות ודוגמנים עטויים חיג'אב ודוראג, ואף העלה את תקרת הגיל כשהפך ביוני את ג'ודי דנץ בת ה־85 לכוכבת השער המבוגרת ביותר.

גיליון ספטמבר של ווג הבריטי

גיליון ספטמבר הנוכחי, שמתפרס על פני 352 עמודים, נע באותם מסלולים. ספטמבר הוא הגיליון החשוב ביותר בשנה עבור מגזיני האופנה, והוא גם כולל את המספר הרב ביותר של מודעות. בגיליון ספטמבר של השנה שעברה שימשה מייגן מרקל כעורכת אורחת, והגיליון הוקדש ל"פורצי דרך", וזכה במנה גדושה של יחסי ציבור. השנה לראשונה כל 26 המהדורות של "ווג" ברחבי העולם הסכימו על תמה משותפת לגיליון הנחשק: תקווה. "ידעתי שעם כל מה שקרה, הפרשנות שלנו הייתה צריכה להתייחס לאקטיביזם וחינוך", מסביר אנינפול. הוא בחר בצלם יליד ניגריה מיסאם הרימן, שהיה לצלם השחור הראשון שמצלם את השער של "ווג" ב־104 שנות קיומו של המגזין, לצלם את הדוגמנית והאקטיביסטית באדואה אבואה לצידו של שחקן קבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד, מרקוס רשפורד, שפועל למען תלמידים נחשלים בבריטניה. אנינפול יצר לעצמו שם בזכות השערים המעודכנים, שמצליחים לעורר גלים במדיה החברתית. הוא הצליח לשנות גם את האנשים שמאחורי השערים האלה.

מרבית אנשי הצוות בצילומי השער היו שחורים, והבגדים הם של מעצבים שחורים, אסייתים ומיעוטים אחרים. היה לו חשוב, "שהמסר יעבור לא רק לפני המצלמה אלא גם מאחוריה", דבר שמותגי האופנה חייבים לעשות גם כן באופן נרחב יותר. "לא מספיק להעלות תמונה באינסטגרם, או להראות תמונה במגזין. התשתית מאחורי הקלעים צריכה להשתנות", אמר.

אדוארד אנינפול צילום: gettyimagesIL

זו טענה שחוזרת על עצמה לא מעט. בשנה שעברה מותג האופנה גוצ'י נקלע לשערורייה גזענית לאחר שמכר סוודר שלפי ההאשמות עודד השחרת פנים (בלאק פייס). שגיאה שלפי המבקרים הייתה נמנעת לו היו בחברה יותר עובדים שחורים בכירים. בדומה, וירג'יל אבלו האפרו אמריקאי, מעצב בגדי הגברים של לואי ויטון, הואשם שכמעט כל העובדים בלייבל הפרטי שלו “אוף ווייט” הם גברים לבנים. ביקורת שגרמה לו להכריז בחודש שעבר על חלוקת מלגה בגובה מיליון דולר ותכניות הכשרה לסטודנטים שחורים.

"המגיפה עוררה שיחות לא נעימות על אבטלה וגזענות. אני מרוצה שהשיחות הללו מתקיימות עכשיו", אמר אנינפול.

נלחם נגד הסיכויים 

הוא מתנגד לשאלה כיצד ההאטה בפרסום השפיעה על המגזין, וטוען שגיליון ספטמבר הנוכחי כולל את אותו מספר עמודים כמו בשנה שעברה. למרות זאת התחושה היא שהוא נלחם נגד הסיכויים, כבול לפורמט ולמודל עסקי איטיים, שמחייבים עבודה קשה ותלויים בגחמות של מותגי יוקרה המפרסמים, שגם הם חווים לאחרונה צניחה בביקוש למוצרים שלהם. הוא הצליח להשתמש בצורה יעילה בפלטפורמות דיגיטליות כדי לחזק את המגזין שלו, אך מבקריו טוענים שלא עשה מספיק כדי להמציא אותו מחדש כמוצר דיגיטלי. ההאשמה כמובן לא מוטלת אך ורק על אנינפול. קונדה נסט נותרה בעיקרה ממוקדת על הדפוס, נאחזת בעבר המפואר שלה ולא משקיעה מספיק בהמצאה מחדש של מוצריה. במאי הכריזה החברה כי בכוונתה לפטר כמאה עובדים.

אנינפול הגדיר את הנושא של גיליון אוגוסט: "אתחול מחדש", ואני תוהה האם הוא מאמין שתעשיית האופנה תעבור אתחול מחדש. "אני חושב שייצרנו הרבה יותר מדי, הרבה יותר מדי בגדים, הרבה יותר מדי תצוגות", ענה. "אנחנו לא יכולים לחזור לקצב הזה. אנשים לא ישרדו". רבים בתוך החברה ומחוצה לה תפסו את המינוי של אנינפול לעורך "ווג" בריטניה כמעין אודישן לקראת כניסתו לתפקיד העורך של "ווג" אמריקה - המהדורה הגדולה והמשפיעה יותר. ווינטור (70), אוחזת בתפקיד כבר 33 שנים, וב־2019 הרחיבה את הסמכויות שלה כך שהן כוללות כעת פיקוח על מרבית המגזינים של קונדה נסט. כשנשאל האם זו השאיפה שלו לערוך את המהדורה האמריקאית, אנינפול הסתפק רק בתשובה שהוא "מאושר איפה שאני".

גליונות ספטמבר הזוהרים סימנו את סוף הקיץ והמעבר למזג אוויר קריר יותר, והביאו את בשורת האופנה לעונה הבאה. בהתאם העותקים העבים שלהם הכילו מספר עצום של פרסומות והצדיקו את ההשקעה הכלכלית האדירה. ב־2009 עקב הסרט התיעודי, "גליון ספטמבר", אחרי תהליך היצירה של גליון ספטמבר 2007 של מגזין "ווג" שהיה אז בשיא תפארתו והתפרס על 840 עמודים, 727 מהם מודעות. מאז הלכו והתכווצו גליונות ספטמבר של מגזיני האופנה הנוצצים משמעותית, במקביל ירד גם מספר הגליונות הכולל הרואה אור בשנה, כשרבים מהקוראים והמפרסמים עברו למהדורות דיגיטליות. למרות עליית האינטרנט ההוצאות לאור עדיין נשענות על הפרינט כמקור רווח (בקונדה נסט למשל, 36% מהרווח ב-2019 היה מפרינט ו-24% ממודעות ברשת) .

2020 והמשבר הפוקד את העולם צמצמו עוד יותר את מספר הגליונות. המפרסמים שנאלצו להתאים את התקציב לימים אלה של ירידה בצריכה ובמכירות, ועורכים נדרשו להחליט אילו עמודים מתאימים לרוח הזמן. לא עוד השקעות של מאות אלפי דולרים בהפקות אופנה נוצצות וגליונות עבי כרס. חלפו הימים שבהם נשלח צוות של עורכים ודוגמניות וצלמים ליעד אקזוטי לצילומים יקרים. רוח הזמן מנשבת גם מעל הגלאם. על פי "ביזנס אוף פאשון" ההוצאה על פרסום לא תתאושש עד 2025 וגם אז היא תהיה נמוכה ב-5% מ־2019.

עילית מינמר