היוצר ג'ו ברלינגר: “בדוקו־קריים יש ניצול"

לג’ו ברלינגר שמור מקום בגן עדן. הדוקומנטריסט האמריקאי, שיצר סדרה של סרטים ששמה “גן העדן האבוד”, הביא בעזרתם לכך ששלושה חפים מפשע שהורשעו ברצח אכזרי, ישוחררו אחרי שנים רבות מהכלא. את אחד מהם, דמיאן אקולס, השחרור הציל מגזר דין מוות.

שלישיית הסרטים לא רק שהובילה לשינוי משפטי, אלא זיכתה את היוצרים בפרסי אמי, וגם פתחה דלת לשיטפון של סדרות שמתעדות הרשעות מוטעות של מקרי רצח, מה שמכונה כז’אנר ”הפשע האמיתי”. סדרות דוקומנטריות כמו ”הג’ינקס”, “ארץ פרועה”, “טייגר קינג” וסדרות בדיוניות ששחזרו את המקרים כמו “אמריקה נגד או.ג’יי סימפסון”, “מיינדהאנטר”, “דירטי ג’ון” והפודקאסט המפורסם “סיריאל”.

ברלינגר הוא אבי הפשע האמיתי. תואר שהוא מקבל על עצמו תוך הסתייגות. מאז “גן העדן האבוד” תרם עוד סרטים וסדרות לז’אנר. בשנה שעברה, למשל, עמד בראש שני פרויקטים הקשורים לרוצח הסדרתי טד בנדי, הסדרה המדוברת בנטפליקס “שיחות עם רוצח: ההקלטות של טד בנדי”, וגם סרט עלילתי “משפטו של טד בנדי” עם זאק אפרון. הוא גם עובד על סדרת פשע אמיתי ל”קשת” הישראלית: סדרה שבה עיתונאים חוקרים ינסו לפענח מקרי רצח הקשורים לעבירות על רקע זכויות אדם.

ג’ו ברלינגר. “רציתי שהשיעור מטד בנדי לא יישכח” צילום: גטי אימג'ס

היום עולה העונה השנייה של הסדרה שלו “האדם הלא נכון” ב־yes דוקו. בעונה, בת ששת הפרקים, ייבחנו שלושה מקרים. הסדרה נפתחת בפרק על סבתא שמרצה מאסר על רצח אם הנכד שלה, וטוענת שהיא חפה מפשע, “נשים הן אמנם מיעוט בבתי כלא. אבל גם הן סובלות מעינוי דין”, הוא אומר בראיון טלפוני איתו, “ורצינו לבחון גם את זה”.

ברלינגר נשאל לפי מה הם בוחרים באילו מקרים יטפלו בכל עונה. “קודם כל, אנחנו מנסים להעריך אם הטוענים לחפות נשמעים אמינים, ואחר כך אם פתיחת התיק תיגמר בתוצאות. אנחנו נאלצים לבחון גם אם המקרה מתאים לטלוויזיה. בעונה הראשונה הגענו לתוצאות מדהימות: בית המשפט העליון הפך את ההרשעה של אחד המורשעים בשם פלאוארס, גם בזכות העבודה שלנו”.

מימין ובכיוון השעון, מתוך “האיש הלא נכון", “גן העדן האבוד" ו"שיחות עם טד בנדי". סיפור טוב זה לא מספיק צילום: צילומים: נטפליקס, IMDB

כאבי הז’אנר מה דעתך על הפריחה של הפשע האמיתי?

“בזכות ‘גן העדן האבוד’ אנשים חפים מפשע השתחררו מהכלא. דוקומנטריסט לא יכול לקוות לתוצאה טובה מזו. אני גאה להיחשב לחלוץ בתחום, אף שצריך לזכור את ארול מוריס עם סרטו המכונן ‘הקו הכחול הדק’. אבל אני גם נבוך מזה. הפשע אמיתי הוא ז’אנר שיש בו גם ניצול טרגדיה של אחרים. הצופים מתבוססים בסבל ועוברים הלאה. בשבילם זה רק עוד סיפור. אני תמיד מזכיר שבשביל קרובי הקורבנות, או אלה שהורשעו שלא בצדק, הארוע המתואר הוא רגע משנה חיים. כל סיפור שאני נכנס אליו, אני חייב להאמין שאנחנו נעשה עמו צדק, לא רק נספר סיפור טוב”.

על העובדה שהפך את טד בנדי לכוכב הוא אמר: “כשעשיתי את הסדרה והסרט עליו, נשאלתי כל הזמן למה אני נותן במה לאחד כמוהו. הסיבה היא שכשעבדתי על הסרטים הבנות שלי היו בשנות ה־20 המוקדמות שלהן, והן ענו בדיוק לטיפוס של הקורבנות שלו. רציתי שהשיעור מבנדי לא יישכח: אם מישהו לבן, חתיך ומקסים זה לא אומר שמותר לסמוך עליו. גם בזה היה צדק מוסרי מבחינתי”.

הסדרות אכן משפיעות על מערכת המשפט האמריקאית?

“מצד אחד, פריחת הז’אנר העלתה למודעות הציבור שעינויי דין כאלה מתרחשים. מצד שני, שוטרים ומוסדות המשפט מתגוננים יותר וקשה מאוד לקבל אליהם גישה”.