הכל יחסים: הדוקו על רות וסטהיימר הוא שיעור ארוך במיניות

הסצנה הזאת מבהירה למי ששכח לרגע מיהי כוהנת הסקס היהודית־אמריקאית שהפכה לסלבריטי עולמית, וגם מדגישה את העובדה שאף על פי שהמדיה השתנתה כל כך לאורך השנים, ד"ר רות, על 1.40 המטרים שלה, עדיין כאן. השבוע היא אפילו בישראל, מלווה בפסטיבל ירושלים את הקרנות הסרט התיעודי עליה, שיוקרן בבתי הקולנוע מסוף השבוע הקרוב.

מפתה להשוות את "תשאלו את ד"ר רות" לסרט התיעודי "RBG" על רות ביידר גינסבורג, שהפך ללהיט בשנה שעברה: שתיהן יהודיות ניו־יורקיות בשם רות, נמוכות מאוד, שפרצו בשנות השמונים מהזירה האקדמית אל זו הציבורית והתקשורתית, כשהן מכניסות אוצר מילים ליברלי ושוויוני לאמריקה השמרנית. ואולם, מבחינה קולנועית "תשאלו את ד"ר רות" דומה יותר לפורטרט תיעודי של יהודי אחר, הסרט המצליח על הכנר יצחק פרלמן. זה לא רק כי לפרלמן ולווסטהיימר יש סיפור חיים דומה, מלא תלאות, שהוביל אותם מישראל לניו יורק, אלא כי הסרטים עליהם מצליחים לשמר יפה את שמחת החיים והאנרגטיות המידבקות שלהם, שצוות הצילום מתקשה לעמוד בהן. אלה שני סרטים שבעיקר מציגים תאוות חיים עצומה, בלי שום רצון לעצור ולנוח לרגע.

"תשאלו את ד"ר רות". עברה חיים רצופי טלטלות עד שהפכה לאייקון צילום: אי.אף.פי

רות ווסטהיימר נולדה בגרמניה ב־1928 כקרולה רות סיגל. שם איבדה את כל משפחתה בשואה, ואז עלתה לישראל, גויסה להגנה ונפצעה במלחמת השחרור כשפגז פגע ישירות בבניין שבו היתה. היא התחתנה שלוש פעמים, גידלה את בתה לבד למשך תקופה, והתמקדה בקריירה אקדמית וטיפולית באוניברסיטת קורנל. רק ב־1980 היא זכתה לפרסום כשהחלה להגיש תוכנית רדיו בשעת לילה מאוחרת, שהפכה אותה די מהר לדמות שמצליחה להביך בשפתה הכנה והבוטה את מגישי תוכניות האירוח של אמריקה (קאט לסיקוונס מונטאז').

סיפור חייה של ווסטהיימר אכן גדוש טלטלות, אבל הסרט מתמקד דווקא באוסף הלהיטים שלה וכך עושה לעצמו חיים קלים מדי. יותר משזה פורטרט של דוקטור, זה מבוא למיניות שמקדיש דקות ארוכות לשיחות הייעוץ שלה. עם כל זאת, וגם כשהרגעים האלה נמרחים, הסרט נותר מבדר ומהנה, בעיקר כשמגיעים לסצנה הסופית, שבה עולה התהייה מי בעצם ביים את מי.