תוגת המיניות: מה חסר בסדרת הדוקו החדשה "ערות"
בסדרה “ערות", המבוססת על הספר של תמר מור סלע, נשים בגילים שונים מספרות בכנות על יחסן למין. אצל רובן החוויה דומה ובבסיסה סבל. אבל רבות גם יודעות שקיים משהו אחר — גדול, נהדר ונפלא. ואין לו אזכור כאן
- בלי סצנות אינטימיות ופחות שחקנים מבוגרים: חוזרים לצלם טלוויזיה
- הסדרה "הקנוניה נגד אמריקה" מצביעה על עליית האנטישמיות בארה"ב
- בורקס בחדר האוכל: על הסדרה ”קיבוצניקים"
אפשר להבין את האג'נדה של הסדרה. המיניות של נשים כרוכה לא פעם בצדדים של ניצול, אלימות וסתם נקודת מבט גברית. המרואיינות הפנימו זאת וזה הפריע, ומפריע להן בהנאה ובבניית מערכות יחסים מיניות טובות. אחת הנשים מקבוצת הצעירות מספרת שהיא "מעלה מופע כל פעם מחדש. אף אחד לא ביקש ממני. עפתי על עצמי בטירוף. לא היה מפגש אמיתי" ההנחה היא שהחברה אחראית לתפיסות המעוותות בעניין מין, אבל מהסדרה מתקבל הרושם שהתשובה היא אולי אישית יותר.
מתוך “ערות”. נדמה כי הנרטיב של הסדרה מוכתב על ידי היוצרות שלה צילום: מתוך "ערות" באדיבות HOT8
הנשים בסדרה מגוונות בגילים, בסיפורים ובמקצועות שלהן, אבל כמעט שלא בחוויות שלהן. לפעמים העונג ממין מגיע בסוף, אבל רק אחרי סבל. אפשר להגיד שזה מהלך חייהן של נשים רבות, אבל נדמה שזה יותר נובע מנרטיב מוכתב שנבחר על ידי הסופרת מור סלע והבמאית שלה עדי ארבל. בין שהנשים בנות 20 ובין שהן בנות 70.
המהלך הוא כזה: המפגשים המיניים הראשונים גרועים, לעתים קרובות מובילים לזוגיות עם מיניות פגומה ואז מתרחש אירוע מכונן כלשהו שגורם למודעות, ובעקבות זה באה אהבה (לפעמים פלוס אורגזמה).
הנשים בסדרה מדברות בפתיחות ובפנים גלויות, אבל מופיעות רק בשמן הפרטי. משהו נשי שכזה. עידן Metoo# שהתרחש בסמוך ליציאת הספר והעבודה על הסדרה, מחדד את הכיוון שהמרואיינות הולכות בו, אבל גם כאן נעדרת רוח קרב.
כל אשה יודעת שהניצול קיים. אבל רבות גם יודעות שקיים משהו אחר — גדול, נהדר ונפלא. יש בהחלט מקום גם לזה.
