מעצבת האופנה אילנה אפרתי מתרחבת גם לקרמיקה

היא לא רק מעצבת אופנה. בהשראת המסע שלה אל הטבע בשנים האחרונות הורחבו והיטשטשו אצל אילנה אפרתי הגבולות בין מלאכת יד, אמנות ועיצוב אופנה, והיא כיום גם קרמיקאית, צלמת, אמנית, חקלאית, ייננית, מעצבת טקסטיל וכותבת בלוג. מין אשת רנסנס מודרנית. בחנות הוותיקה שלה ברחוב דיזנגוף 266 בתל אביב, לצד פריטי לבוש אפשר למצוא היום גם צלחות טרה קוטה שעיצבה, צילומים שצילמה וספר שכתבה.

העיסוקים האלה בוודאי משפיעים גם על הבגדים שהיא מעצבת: מי שמזוהה בישראל יותר מכל עם מינימליזם מחויט בהשראת המלתחה הגברית ובגדים לנשות קריירה עירוניות, ועם צבעוניות מנוכרומטית ושקטה מעצבת היום גם פריטים עם ניצוץ בוהמייני, וצבעוניות חזקה יותר (לרבות הדפסים שהיו בבחינת מלה גסה אצלה). כך, לצד הז'קטים המחויטים, חולצות הכפתורים ופירטי העור האיכותיים, יש באוסף החדש שלה גם גלימות רפויות עם צווארון סיני, חצאיות ארוכות וכאפתנים ממשי סאטן.

אפרתי: “היצירה שלי חייבת את הגוף של הלקוחה. הבגד שלה הוא חוויה. היא חיה בתוכו כל היום, ואם הוא נעים, כל ההתנהלות היא אחרת לגמרי" צילום: רן גולני

לפני כשנתיים סגרה את האטלייה שפעל בחלל נפרד, ומאז נהפכה קומת הרחוב של החנות למקום מפגש ותצוגה והיא פתוחה כשהיא בארץ (לסירוגין היא מדלגת זה 15 שנים בין תל אביב לביתה בכפר באיטליה) ; הקומה שמעל (שעד אז שימשה חלל תצוגה) היא כיום האטלייה שלה שבו פועלות גם שתי התופרות שעובדות אתה בדרך קבע.

גם הקולקציה שלה קטנה ומהודקת יותר. המהלך הזה, היא מסבירה, מאפשר לה להיות בזבזנית פחות. "זה מתאים יותר לרוח הזמן, אף שאני נמצאת פה שישה חודשים בשנה במצטבר, לא מצאתי עוד טעם להחזיק שני נכסים. העסק שלי משלם את עצמו מיום פתיחתו וכך גם ימשיך. כיום אני מחזיקה את המינימום בהתאם לצרכים. כל השנים אני עובדת על אינטואיציה בלי תוכנית עסקית. כל עוד אני בשליטה - זה טוב. צריך לשמור על פרופורציות ולדעת לאן לשאוף", היא מסכמת.

"אני בעצמי עושה הרבה, החל בגזירה וכלה במכירה ובייעוץ ללקוחות. אני לא רוצה את התיווך. אני מאוד אוהבת אנשים ואת הקשר אתם, האותנטיות חשובה לי. היצירה שלי חייבת את הגוף של הלקוחה. היא לא יכולה להיות רק תלויה כאן. בבגדים טובים יש חיבור בין הרבה גורמים ואתגרים - רעיון, גזרה, בחירת הבד, ובסופו של דבר לעשות את החיבורים ללקוחה — ואני אוהבת אתגרים".

צלחת קרמיקה בעיצוב אילנה אפרתי

בעולם של אופנה מהירה, ניצול עובדים ומודעות אקולוגית נמוכה, אפרתי מחפשת את השקט, את התהליך האטי, אופנה בת קיימא. היא יצרה סביבה קהילה של נשים שמשתתפות מדי פעם בארועים שהיא מקיימת בחלל הקטן שלה, שבאות לראות מה חדש, לשמוע אותה , להתייעץ וגם להוסיף למלתחה שלהן עוד פריט שישתלב בה. לקולקציה האחרונה יצרה שוב בדי משי ופשתן בעיצובה בשימוש שעשתה בפגמנטים מצמחיית היער שליד ביתה בכפר באיטליה. היא אכן מבקשת להביא את היער עד לכאן, את הצבעים שלו, הנופים שלו והקולות של עלי השלכת, "לנסח משפט אסתטי", כהגדרתה. גוני כחול למיניהם, חאקי וורוד עתיק מדברים עם הפריטים הקלאסיים, ולמעשה משלימים מלתחה ובכך עונים על התפישה שלה המציעה לחשוב מחדש על הבגדים שאנו לובשים, לקנות פחות ולהתמקד בחומרים טבעיים ומתכלים. "בגד הוא חוויה. את חיה בתוכו כל היום ואם הוא נעים, כל ההתנהלות היא אחרת לגמרי".

לעומת זאת, סדרת כלי הטרקוטה היפים מסדרת "בוטניקה של מדרכות תל אביב" עוצבה בהשראה מקומית של טבע אורבני. כשהיא רוכבת על אופניה בתל אביב, אפרתי תרה אחר צמחים ופרחי בר הגדלים בין חריצי המדרכות ובגינות מוזנחות בפינות העיר. היא אוספת אותם, מצלמת אותם ומטביעה אותם בכלים שהיא יוצרת בשיתוף עם הקרמיקאית מיכל פולק. כל צלחת היא ייחודית, חתומה ומתוארכת למועד שקטפה את הפרח המוטבע עליה.

מאז שעברה להתגורר באיטליה, היא מודה, נהפכה למיסיונרית של הטבע, "הרגשתי אז שהעיר לא מספקת אותי, וכיום אני רוצה לחוות את הטבע שלי עם עוד אנשים". שם היא עוסקת בחקלאות, מפיקה שמן זית, יין, והספר "אורטו" שהוציאה באחרונה בשיתוף עם בתה ד"ר אור רוזנבוים, מספר את הסיפור כולו. הצילומים המרהיבים משקפים את הגן מסביב לביתה, בכל עונות השנה בשעות שונות של היממה. המתכונים, שרוזנבוים אחראית להם, מפתים, והכלים נאים ומרחיבים את הלב. אין ספק, סקרנות ותשוקה הם שם המשחק. טווח מחירים: 700־3,000 שקל.