גשר מעל מים סוערים: גלריית אמנות ראשונה בג'סר א-זרקא

סערה התחוללה בג'סר א־זרקא ביום ביקורי בו. זה היה אחד מאותם ימים שזימן החורף הנוכחי, רוח חזקה שרקה וחבטה ואיימה לסחוף הכל, ובכל זאת, בעין הסערה, גלריה חדשה לאמנות, נעימה וחמימה, נחנכה בכפר.

"חשבנו על יוזמה שגם תתמוך בתושבים וגם תקדם את כלכלת הכפר", מספר אחמד ג'וחה, בעלי בית ההארחה ג'וחה בכפר, שהקים את הגלריה שלא למטרות רווח כשזיהה את הצורך של תיירים שהגיעו אליו לרכוש מזכרות. "אנחנו רוצים שיפעלו בו עסקים חברתיים, כדי שאנשים יביעו את עצמם וירגישו בעלי משמעות. עבורי הפרויקט הוא חלום שהתגשם, לתת לאנשים להיות חלק בעשייה וכך לגרום לשינוי".

הדיוקנאות בתערוכה "Jiser Dreaming", שציירה ענת אור מגל. מוצגים לצד מלאכות היד של הנשים צילומי רפרודוקציה: שולה לוין

את הגלריה, ששמה זרקא, פותחת התערוכה "Jiser Dreaming", שמציגה את דיוקנאותיהן של עשר נשים מג'סר א־זרקא, הנושאות את סיפור החיים המורכב של אשה בחברה פטריארכלית. לצד הדיוקנאות שלהן, שציירה ענת אור מגל, מוצגות עבודות רקמה שהן יצרו במסגרת תוכנית ההכשרה התעסוקתית הייחודית שהן כולן חברות בה, אשר מטרתה להקנות לנשות הכפר כלים לעסוק במלאכות יד מסורתיות ולנהל עסק.

לעשות שינוי דרך מקרמה

במסגרת התוכנית, שיזמו מיכל שדה גולדווסר וג'נביב בג, בשיתוף קרן מפ"י של שגרירות ארה"ב, הקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת תל־אביב ומרכז מוסוואה, הוכשרו עד היום 90 נשים מהכפר באמנויות שונות כמו רקמה, מקרמה וקליעת קש.

"הרעיון היה למצוא תחומים שאיכשהו קשורים למורשת של הכפר", מספרת שדה גולדווסר. "הנשים בכפר לא עוסקות במלאכות יד, אך זוכרות את הסבתות שלהן עוסקות בכך. בחרנו במקרמה וקליעת סלים משום שאלו טכניקות המזכירות את טוויית רשתות הדייגים של דייגי הכפר. אני מודה שבתחילה היתה לי ביקורת כלפי הבחירה במלאכות יד. מדוע לעשות שינוי דרך מקרמה ולא ללמד את הנשים תכנות מחשבים? אך הבנו שהשינוי חייב להיות מותאם לאוכלוסייה המקומית, והוא יקרה באופן אטי. תחום מלאכות היד מאפשר לעשות את זה בצעדים קטנים. הנשים יכולות לעבוד מהבית ולא צריכות ציוד מיוחד". 

מימין: היזמת מיכל שדה גולדווסר עם מנאל ג'ורבאן וואחידה האלב ואור מגל צילום: אלעד גרשגורן

המשמעות שלא היתה להן

הנשים בפרויקט, שבגלריה גם נמכרים תכשיטים מעשי ידיהן, מעידות שתוכנית ההכשרה מעניקה להן את המשמעות שעד כה לא היתה בחייהן.

מנאל ג'ורבאן (45), נשואה ואם לחמישה, שהביאה ליוזמה 80% מהנשים המשתתפות בה ואף גילתה כישרון מיוחד לתחום מלאכת היד, מספרת: "לפני כן כולן היו כמוני, כל הזמן בבית, ללא חלומות, שחור בעיניים. אמרתי להן שההכשרה מאפשרת לעשייה שלנו לבוא מהלב, והיו כאלה שהתנגדו והביעו ביקורת. אמרו לי: למה את סוחפת את כולן? אני הסברתי שאני לא סוחפת, אני דוחפת, כדי שהפרויקט יצליח".

וואח'ידה האלב (44), אם חד־הורית לארבעה, מספרת שבעבר הבעלים בבית היו אוסרים על נשים יוזמות שכאלה, אבל היום כבר נותנים להן לגיטימציה: "'בשביל מה לך, לא כדאי לך, את האמא של הילדים, תבשלי וזהו'. עכשיו דברים משתנים. אני רואה בעיניים שלי שג'סר א־זרקא מתקדמת. היום אם השכן תומך באשתו, אז כולם מיישרים קו איתו. אנחנו משנים את החברה מבפנים".