גבר הולך לאיבוד

"למרות קריירה של 15 שנה בפרסום, לא הייתי מודע למסחריות של שוק האמנות", אומר האמן האיטלקי פאולו טרוילו, שתערוכה ראשונה שלו בישראל תיפתח מחר. "כאמן עצמאי הבנתי שהעולם הזה מתנהל בשני קווים מקבילים: הקו השיווקי־מסחרי הקשוח, שקשור ישירות לכסף; והקו של התשוקה הטהורה, שאין לו שום קשר לכסף. הבנתי שכל עוד יש לך משהו אמיתי לומר אפשר לאחד ביניהם, ואני מנסה להביא את הדבר האמיתי הזה".

ברזומה של טרוילו (42) תערוכות יחיד ברחבי אירופה, השתתפות בביאנלה ה־54 בוונציה, ובשנה האחרונה הציג גם בארצות הברית ובסינגפור. בתערוכה שתיפתח מחר באגף החדש ע"ש ריקליס במוזיאון פרסלר בדרום תל אביב (וולפסון 54, תל אביב, עד 27 במאי, הכניסה חופשית) יציג טרוילו סדרת ציורי שמן מונוכרומטיים ואקספרסיביים מהשנים האחרונות, העוסקים בגוף הגברי.

"From Everywhere". "התבוננות ביצירות שלי גורמת לצופה להרגיש אבוד, אבל לא במובן השלילי של המילה"

הוא מצייר באצבעות בלבד, בטכניקה שמרשימה בדיוק הרב בפרטים. "מבחינתי לצייר במברשת יהיה כמו לנשק את אשתי באמצעות שפתיים של גבר אחר", הוא אומר, "בלי המברשת מצטמצם הפער בינך לבין הקנבס".

השימוש באצבעות מתחבר גם לנושא העבודות שלך?

"אני מצייר גוף עם גוף, גוף שאין סביבו קירות או מאפיינים כלשהם. אני משתמש בגוף שלי כמודל לכל הציורים, כי רק אני יודע לפרש את מה שאני מתכנן לשקף ביצירה. זה אמנם אותו גוף בכל היצירות, אבל באמצעותו אני יכול להביע אינסוף דברים".

והשימוש בשחור ולבן?

"השחור והלבן הופכים כל ציור גם לאמירה. אני אוהב צבעים מונוכרומטיים כי הם פתוחים לפרשנות, והכי חשוב - כי שחור ולבן לא קיימים בחיים האמיתיים".

פאולו טרוילו. "שחור ולבן לא קיימים בחיים האמיתיים" צילום: עמית שעל

מה אמורות הדמויות להביע?

"אני חושב שההתבוננות ביצירות שלי גורמת לצופה להרגיש אבוד, אבל לא במובן השלילי של המילה".

לא משעמם לחזור על אותם מוטיבים?

"אני מאמין בהתרחשויות פתאומיות בחיים. כך גם התחלתי לצייר באצבעות, כי יום אחד שכחתי לקנות מברשות. לכן אם משהו בחיים יגרום לי פתאום לשנות כיוון, אשנה".

איך נוצר הקשר לישראל?

"הגעתי בעקבות חבר ישראלי, ונוצר קשר עם איש העסקים והאספן משולם ריקליס ואשתו טלי. דרכם גם פגשתי את יגאל פרסלר. אני מעדיף להציג במקומות שאינם גלריות מסחריות, שלטעמי מתפקדות לעתים על תקן 'חנויות' למכירת אמנות".