"יגאל לא מוטרד מהביקורת"

"כאזרחית וכאשת מקצוע אני שמחה שיש ביקורת על שיתוף הפעולה בין יגאל אהובי לגלריה", אומרת שרית שפירא, האוצרת של אוסף אהובי, שיוצג מסוף השבוע בגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר באוניברסיטת תל־אביב.

האוסף יוצג בתמורה לתרומה של 300 אלף דולר שהעניק אהובי לגלריה, וחילצה אותה מהמצב הביש אליו נקלעה מאז מותו ב־2011 של פרופ' מוטי עומר, שניהל אותה במשך שנים. "לא קורה הרבה שהסצנה האמנותית מגלה עירנות, משנסת מותניים ומייצרת סולידריות", אומרת שפירא.

שרית שפירא בגלריה האוניברסיטאית. "יגאל בא, נתן תרומה ולקח מקום לזמן מוגבל של ארבע שנים, מבלי לתבוע דבר" צילום: אוראל כהן

איגוד האמנים ואמנים ואוצרים פרטיים טענו כי כניסתו לגלריה של בעל הון כמו אהובי - איל נדל"ן ובעל השליטה בחברת רבד המחזיקה נכסים באירופה, ישראל וקנדה, ואחד מאספני האמנות הגדולים בישראל - תשפיע על סדר היום האמנותי והאקדמי. בעצומה שהפיץ האיגוד נכתב: "אנו רואים בדאגה את השילוב והזיקה המוצעים בין אוספו הפרטי של מר אהובי ופעילות הגלריה. לטעמנו, ניהול הגלריה וההחלטות האוצרותיות צריכות להיות נקיות מכל הטיה אפשרית, ולהימנע מפגם מוסרי העלול להיווצר מאינטרסים עסקיים ומסחריים".

נראה שהאמנים חוששים כי אהובי ינצל את הבמה שהגלריה מעניקה לו.

"ליגאל אין כוונה להתערב והוא לא ממש מוטרד מהביקורת", מסבירה שפירא, שאוצרת מ־2008 את האוסף, המונה כ־1,800 יצירות. קודם לכן היתה אוצרת במוזיאון ישראל, ובעבר הרחוק גם תלמידתו והאסיסטנטית של פרופ' מוטי עומר. "יגאל חושב כבר הרבה שנים לשתף באוסף את הציבור, אבל החליט שחבל לפתוח חלל משלו (כפי שעשו בעלי הון ואספני אמנות אחרים, כמו שלום שפילמן ויגאל פרסלר - ר"ב) בזמן שחלל אחר עומד למות".

"ללא כותרת" של רפי לביא

"הגבולות מעומעמים"

"יגאל בא, תרם ולקח מקום לזמן מוגבל של ארבע שנים, מבלי לתבוע דבר. אני מעדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהתייחס לשיתוף הפעולה הזה כאל אופציה של עשייה ובמה לדיון על תכנים שונים. במדינות אחרות יש תמיכה שיטתית של המדינה באמנים, ואילו בארץ מנגנון התמיכה הממשלתי מזדמן, ולכן יש מקום לאנשים פרטיים לעשות צעדים בעניין. אנשים כמו יגאל הם שמאפשרים להרבה אמנים להמשיך בכך שהם עוקבים, רוכשים ותומכים לאורך זמן, ולא באופן מזדמן וחד־פעמי".

Hoehe של נאו ראוך

אז בארבע השנים הקרובות האוסף יכתיב את הסגנון בגלריה?

"לבד מהתערוכה הראשונה, שתיפתח ב־25 בינואר וכל חלל הגלריה יוקדש לה, במשך ארבע שנים יוצגו לצד תערוכות האוסף, תערוכות מתחלפות שאותן תמשיך לאצור אירית טל. הוקמה ועדת היגוי, שאני לוקחת בה חלק מטעם האוסף, לצדן של האוצרת עדנה מושנזון כנציגת הציבור, אירית טל וראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטה ד"ר אסף פינקוס. הכוונה היא לא להטיל צנזורה זה על זה או להראות 'למי יש יותר גדול', אלא להגיע לתחביר מעניין בין התערוכות".

חששות עלו גם לגבי התערבות בתוכני הלימוד של המסלול ללימודי אוצרות באוניברסיטה, המתקיימים בגלריה.

"ההשפעה היחידה של האוסף תהיה בכך שהסטודנטים ייחשפו ליצירות שבמצב אחר הם היו יכולים לראות רק בדימויים. אין תחליף לחוויה הפיזית של צפייה ביצירה. שמחתי מאוד לקחת את הילדים לצפות בעבודות של וורהול שהוצגו לאחרונה במוזיאון תל אביב, למשל, וזה קרה הודות לתערוכה מאוספו הפרטי של יוסף מוגרבי, שגם עליה נשמעו ביקורות. החששות האלה הן בגדר פרנויות".

יגאל אהובי. 1,800 יצירות באוסף צילום: אוראל כהן

אמנות לא קלה לעיכול

שלוש התערוכות הראשונות שאוצרת שפירא מתוך האוסף, אשר יוצגו בגלריה בשנה הקרובה, יעסקו בנושא אחד - בבל. הראשונה תישא את השם "המגדל הבוער" ותיפתח בשבת הקרובה ב־19:00 (שיח גלריה וסיור עם שפירא ב־20:00).

למה בבל?

"בבל הוא נושא שנידון הרבה בספרות ובביקורת התרבות", אומרת שפירא. "האמנות עברה דה־צנטרליזציה. כשהתחלתי לאצור את האוסף עניינה אותי העובדה שהוא מהדהד את אותה סכיזופרניה".

כ־80 עבודות יוצגו בתערוכה הראשונה, ותמהיל האמנים מסקרן במיוחד. לצד עבודות של אמנים בינלאומיים כמו ג'וזף בויס, נאו ראוך, אנסלם קיפר, מונה חתום וברברה קרוגר, יוצגו עבודות של ישראלים צעירים, ובהם דרור דאום, טמיר ליכטנברג, גילי אבישר ואריאל קון. אופן הצגת העבודות, בשלושה חללים רחבים ועל פני שלושת מפלסי הגלריה, מרשים מאוד. ציורים גדולי ממדים לצד עבודות וידיאו ואובייקטים המוצבים בחלל אכן יוצרים רושם כי מדובר בתערוכה שלא רואים כאן בכל יום. זו גם הפעם המשמעותית הראשונה שבה אוסף אהובי מוצג לקהל הרחב.

איך בעצם מתהווה האוסף?

"אני עוברת יום־יום על המון דימויי עבודות של אמנים צעירים. את היותר מעניינות אני הולכת לראות בסטודיו, ואז מעניינת בהן את יגאל. דברים שאני פוסלת הוא לא קונה, אבל הוא גם לא בהכרח קונה כל מה שאני ממליצה לו. השיקול שלו אמנותי בלבד, הוא לא חושב על ערך היצירה בכוונה למכור אותה בעתיד".

מה אתם מחפשים מבחינה אמנותית?

"אין לי העדפות מראש וגם לא ליגאל. אני מחפשת אמנות שתעורר אותי רגשית ומחשבתית, אמנות בעלת הקשרים. אני לא אוהבת אמנות קלה לעיכול, אלא כזו שמצריכה מאמץ רגשי ומוחי".

ויגאל שותף להעדפות האלה?

"כן. אחת הסיבות שאני מתחברת ליגאל ובאמת מרגישה אליו קרבה היא שהוא איש קשה, ולכן הוא גם אוהב אמנות קשה. הוא לא איש של פשרות".

עד כמה הוא מעורב בתערוכה?

"עד אחרון הפרטים. הכל עובר אישור שלו. הוא לא מתערב לי בתכנים, אבל הוא על תקן מועצת המנהלים של המוזיאון".