וויסקי: ולא נקפח את הסקוטים

הסופר מארק טוויין היה נאמן כל ימיו - ועל בסיס יומיומי - לבורבון, הוויסקי האמריקאי. הקשר התחיל כשטוויין הצעיר עבד כנווט על סיפון ספינת קיטור על נהר המיסיסיפי, בשנים שלפני מלחמת האזרחים האמריקאית. מאז, מעולם לא הניח ליד הגורל ללכוד אותו ללא משקה בסביבתו. לקראת כל אחת מנסיעותיו הרבות - בין השאר לארץ ישראל - הצטייד בבקבוק בגודל מתאים.

פעם אחת, לאחר שהצהיר באוזני איש מכס בנמל כי במזוודתו יש אך ורק בגדים, חיפש המוכס ומצא בה גם בקבוק בורבון. "אפשר להתייחס לבקבוק כאל פיג'מה", הסביר טוויין, "אני לעולם לא נכנס למיטה בלי זה".

עניין של טעם

סערה בכוס וויסקי התעוררה כאן בשבוע שעבר, בעקבות הכתבה אודות עשרת מותגי הוויסקי המובילים בעולם. לא סייעה העובדה כי הכתוב התבסס על נתונים סטטיסטיים, על דו"חות מכירה עולמיים, על הערכות מומחים משוקללות וכו'. כל מי שהוויסקי שלו נותר בחוץ, חש כאילו לקחו ממנו את הפיג'מה שלו, ובצדק.

בניגוד לחובבי היינות, אשר דומים לספנים המפליגים על ים רחב של שנות בציר וסוגים, הוויסקאים משייטים לרוב בערוצו של נהר אחד. הם אוהבים בלנדד וויסקי, או מאלט, סקוטי או אירי, לפעמים בורבון אמריקאי, ולעתים אף משקה קנדי. נאמנות היא הטעם. ויכוחי ברים ארוכים, שסופם תמיד מטושטש, סובבים שאלות כמו עם קרח, עם שתי טיפות מים או נקי. איש איש ודרכו.

רשימת המותגים המובילים שיקפה את הטעם העולמי, אולם עשתה בלית ברירה עוול לשמנת של הוויסקי, לסינגל מאלטים. זאת בניגוד גמור לטעמם של הפיינשמעקרים, ומה שיותר חשוב, לדרכם של הסקוטים עצמם, אשר מתמקדים בעשרות המאלטים המשובחים שלהם, ומותירים את הבלנדד סקוטש לשאר העולם. הנה כמה מהמאלטים המצוינים שאפשר למצוא בארץ.

מדפי אלכוהול בבר. לכל אחד "הפיג'מה" שלו צילום: בלומברג

ארדבג

 מזקקה שנוסדה בשנת 1815, ובמשך דורות מושכת אחריה עדת מעריצים, ובצדק. בשנים האחרונות כמה מהמאלטים שלה היו מהטובים בעולם. וויסקי עם אישיות חזקה, אופי מעושן דומיננטי, עושר ומורכבות - ועם זאת עידון יוצא מן הכלל. הארדבג 10 נמכר בכ-750 שקל לבקבוק.

לאפרואיג

משמעות השם בגאלית: הנקיק היפה ליד המפרץ הגדול. המזקקה הזאת נוסדה ב-1815, השנה שבה הובס נפוליאון בקרב ווטרלו. הוויסקי שלה הוא בעל זר ארומות מדהים, מעשן הכבול ועד יוד, מפרי אדום ועד ליקוריץ, מדג מעושן ועד גרגרי רימון. היא הוציאה ממחסניה כמה מאגדות הוויסקי של הדורות האחרונים, וגם ה"פשוטים" שבבקבוקיה ראויים להערצה. מחיר הלאפרואיג 10 כ-450 שקל לבקבוק.

לאגאבולין

בגאלית: טחנת הרוח אשר בעמק, והיא באה לעולם ב-1816. מאלט קלאסי, עם ארומות עישון כבול המועשרות באופן מושלם ביישון של הוויסקי בחביות שרי של פדרו-חימנס. מחיר בקבוק לאגאבולין 16 כ-650 שקל.

באלווני

אחרי שבנה את מזקקת גלנפידיך המפורסמת הקים איש הוויסקי המהולל וויליאם גרנט מזקקה נוספת ב-1892, שזכתה בתחילה לשם "גלן גורדון", ומאוחר יותר הפכה לבאלווני. וויסקי קלאסי ומעולה, עשיר בניחוחות וטעמי דגן, שחת קצוצה ורמזי דבש, המרגיש כאגרוף עטוי כפפת קטיפה. מחיר בקבוק באלווני 21 כ-1,100 שקל.

פתחנו במארק טוויין ונסיים בו. ב"טיימס" הלונדוני הופיע בשנות הארבעים של המאה שעברה הסיפור הבא. באחת מנסיעותיו ללונדון נכנס טוויין ללגימה במועדון הג'נטלמנים סאווג', ולאכזבתו גילה כי אין להם מן הבורבון האמריקאי "שלו". התפתחה שערורייה, עד כי אחד ממעריציו הבריטים שלח את עגלונו לחפש בכל העיר ולהביא שני ארגזי בורבון. הוא מסר אותם לברמן של המועדון עם הוראה חד-משמעית: "לשמור אותם אך ורק עבור הסופר". טוויין טעם רק מעט מן הבורבון בטרם שב בדחיפות לארצות הברית. היתה זאת נסיעתו האחרונה לחו"ל, אך הבקבוקים המתינו לו.

שנים אחר כך הגיע למקום עיתונאי אמריקאי ששמע על הסיפור, וביקש ממנהל המקום לבדוק את אמיתותו. זה הוביל אותו אל מרתף הבקבוקים והראה לו שם שני ארגזים ועליהם מדבקה הנושאת את הכתוב: "מיועד אך ורק עבור סמיואל ל. קלמנס (מארק טוויין)". העיתונאי סיפר לבריטי כי הסופר האהוב הלך לעולמו כבר מזמן, אך התשובה שקיבל היתה: "זה לא משנה דבר, כמובן. התבקשנו לשמור על הבורבון, וזאת נעשה. עד שהוא ישוב אלינו". במלחמת העולם השנייה פגעה הפצצה נאצית במועדון והחריבה אותו ואת כל תכולת מרתפו.