הקברניט
60 שנה לטיסת אדם לחלל: האם יורי גגארין באמת היה הראשון?
משימתו של הקוסמונאוט האמיץ מ-1961 היתה מסוכנת להדהים, והושלמה בהצלחה; ואולם, יש טענות וראיות לפיהן הקדימו אותו רוסים אחרים, שנהרגו או נפצעו במהלך המשימה, וסיפוריהם נקברו בין דפי ההיסטוריה. האם יש בהן אמת?
שלום, כאן הקברניט; בוקר אחד באפריל 1961 עמדו איכרה קשישה ונכדתה כשהן מאובנות מפחד, אי שם במחוז סרטוב שבמערב רוסיה. במרחק כמה עשרות מטרים מהן ניצב יצור כתום גדול בעל ראש לבן ועגול, והתקרב אליהן בצליעה. מעולם לא ראו דבר כזה, והן נדהמו והחלו לברוח. "אל תפחדו!" קרא הייצור. "אני אזרח סובייטי בדיוק כמוכן. פשוט הרגע חזרתי מהחלל ואני ממש חייב למצוא טלפון ולהתקשר למוסקבה!"
לטורי "הקברניט" הקודמים:
- הלאה, המנדט! כך היכה חיל האוויר הצעיר במטוסי בריטניה
- הרופא הרוצח שהתעלל ביהודים עבור חיל האוויר הגרמני
- הברון האדום: האמת מאחורי אגדת הטייס הכי מפורסם בעולם
השתיים לא ידעו שפגשו את רב סרן יורי אלכסנרייביץ' גגארין, שתוך כמה שעות כבר יהיה לאיש הכי מפורסם בעולם: הראשון שיצא את האטמוספירה, טס לחלל וחזר. בכך, הציב את ברית המועצות בחזית המירוץ לחלל, והמין האנושי פשוט קפץ כיתה ועבר לשלב החוץ-פלנטרי. אי אפשר להמעיט בחשיבות ההישג: פריצות הדרך ההנדסיות, אומץ הלב המסחרר של גגארין והנחישות הסובייטית ראויים לכל שבח.
חלוץ החלל יורי גגארין צילום: Wikimedia
ואולם, יש שטוענים שמישהו עשה זאת לפני גגארין; הגיע לגבול האטמוספרה ועבר אותו, וביצע בצורה מושלמת את כל חלקי המשימה, פרט לאחרון: הנחיתה בשלום. מיהו הקוסמונאוט הסודי, והאם באמת עשה זאת קודם?
נתחיל במה שאנו יודעים במאה אחוז: קצת אחרי חמש בבוקר קם גגארין בבסיס החלל ביקאנור, עבר בדיקות רפואיות אחרונות ואכל ארוחת בוקר זריזה, ואז נכנס לחללית ווסטוק 1, בחרטומו של טיל ענק בשם ווסטוק K. ווסטוק 1 התבססה על עיצוב של לוויין ריגול: החזית העגולה היתה אמורה להכיל מצלמות, וגם כך להתנתק ולצנוח ארצה עם סרטי הצילום. אז משרד העיצוב OKB1 פשוט הפך אותה לתא צוות מאולתר למדי.
תרשים ווסטוק 1 צילום: 17QQ
מדובר בתא זעיר, קטן משירותים כימיים, שכלל לא הכיל רכיבי בקרת טיסה; רק מערכות תקשורת, מצלמות רבות שמתעדות את מצב הקוסמונאוט, מחוונים שמציגים את מצב החללית ומכשור שמסייע להתמצאות בחלל.
גגארין היה מתוח ובצדק: 12 מ-24 ניסויי הטיסה של טיל השילוח נכשלו. חלקם התפרקו באוויר, חלקם התפוצצו, חלקם פשוט איבדו שליטה והתרסקו ובכל המקרים התפורר תא הצוות התפורר לקונפטי (לפעמים, כשהוא נושא בעלי חיים חסרי מזל).
טיל השילוח ווסטוק K צילום: TASS
כדי להרגיעו, קיבל הקוסמונאוט תרופה פסיכיאטרית, שעבדה: כחצי שעה לפני השיגור נמדד לו דופק של 64 פעימות בדקה. נינוח, ביקש שישמיעו לו קצת מוזיקה קלאסית באוזניות.
בשש ושבע דקות ניצת מנוע ווסטוק 1 וגגארין קרא !Poyekhali, גרסה רוסית ל"יאללה, זזים!". והו, כמה שהוא זז: להבה כתומה עצומה צבעה את הרקיע והטיל, 38.6 מ' ארכו ו-287 טון משקלו, שעט מעלה כמעט בקלות.
שיגור ווסטוק צילום: TASS
השלב הראשון של הטיל, בו ארבע רקטות חמצן נוזלי, סיים את הדלק שלו והתנתק לפי התוכנית, ואחריו ניצת השלב השני. תוך עשר דקות יצא הטיל את האטמוספרה ונכנס למסלול היקפי.
הקוסמונאוט שייט לו בגובה 326 ק"מ, ודווקא נהנה מהחוויה: "החללית עובדת בצורה רגילה", דיווח. "אני רואה את כדור הארץ דרך אמצעי התצפית VZOR, הכל עובד לפי התוכנית". ווסטוק 1 טסה לה והקיפה את כדור הארץ, ואז החלה להנמיך. הזווית היתה קריטית; הנמכה תלולה מדי תגרום לחיכוך עצום, שישרוף בקלות את הכלי.
הבקרה הקרקעית של המשימה, שמנטרת את החללית והקוסמונאוט צילום: TASS
הנחיתה היתה קשוחה מאוד: בעודו נמעך תחת תאוצה אדירה של בין 8 ל-10G, גגארין שם לב שהחללית מתחילה להסתחרר. הוא לא דיווח על כך, והמשיך להנמיך עד להתנתקות של תא הצוות העגול מגוף החללית. בגובה 8,200 רגל נטש גגארין את התא וצנח לצידו.
בשמונה בבוקר כבר עמד על הקרקע במחוז סרטוב והפחיד את המקומיים. הוא לא ידע, אך כבר בשעה שבע התפרסמה הודעה על הצלחת הטיסה שלו ברדיו מוסקבה; כן, למרות שבשלב זה עדיין לא ידעו הסובייטים שגגארין בכלל שרד את המשימה. החללית עצמה נחתה סביב 2 ק"מ משם, כשהיא שלמה ביותר.
ווסטוק 1 לאחר נחיתתה צילום: ESA
מיד פרצה סופת הערצה מוצדקת ביותר - גגארין היה גיבור עולמי מדהים. למרות שטכנית, המשימה שלו לא היתה מורכבת: בתוך החללית לא היה מכשור לבקרת טיסה, רק מחוונים שהציגו נתונים בסיסיים. המתקן החשוב ביותר היה זה שמסייע להתמצאות, לאומדן זווית ביחס לקרקע, כדי שגגארין יוכל לדווח אם הוא מזהה שיבושים. אם מצא אחד, לא היה בכוחו לעשות דבר; החללית ווסטוק נשלטה מרחוק בצורה מוחלטת וגגארין היה נוסע ולא טייס. וזו היתה המשימה שלו בעצם: לשבת בתוך התא הקטן, ואחרי שהוא מסיים את המסלול שלו, לצאת חי.
האומץ שלו פשוט גבל בטירוף: לא היתה כל דרך להוכיח שדווקא השיגור שלו יעבוד כמו שצריך, והיה לו ברור שאם יתרסק, כלל לא יספרו שהמריא ואם החללית תאבד שליטה בשלב ההקפה, איש לא יבוא לחלץ אותו לפני שייגמר החמצן.
יורי גגארין במצעד בוורשה צילום: Wikimedia
הוא השאיר לאשתו מכתב, בו הפציר בה לגדל את בנותיהם כך שלא יצאו נסיכות מפונקות אלא בנות אדם עצמאיות, ולמצוא לה חתן אחר במקומו כדי שלא תעביר את חייה בבדידות וצער.
וכאן אנחנו מגיעים לחלק האפל בסיפור: הטענה לפיה היה מישהו שהצליח לבצע את המשימה הזו אך נפגע קשה בנחיתה, ואף יצר תקרית בין השתיים. לפי הטענות, הקוסמונאוט הנשכח הוא ולדימיר סרגייביץ' איליושין. מדובר בטייס ניסוי מהולל ובנו של מתכנן המטוסים הגדול סרגיי איליושין, שעבד דווקא אצל חברת סוחוי המתחרה ולקח חלק בתוכנית החלל הרוסית.
ולדימיר איליושין צילום: UFOTV
מספרים שאיליושין היה אחד הטייסים הכי טובים בבריה"מ, אולי בעולם; הוא הבין את המטוסים שלו בצורה נדירה, והתפרסם ביכולתו לבצע כל תמרון ובדיקה ברמת דיוק של מכונה.
עד כדי כך, שבניסוי טיסה שנערך בשנות השישים לסוחוי T6, ביצע תמרון כל כך מדויק שמחשב המטוס התקלקל; המכשיר תוכנן לנטר את תנועת הכלי באוויר בידיעה שדיוק מוחלט אינו אפשרי, ולהשוות בין המסלול המתוכנן והטיסה בפועל. ואילו מר איליושין טס בצורה כזו שהמחשב פשוט לא ידע להבדיל. לפי כל היגיון, איליושין היה מועמד מושלם לכיבוש החלל: קצין בדרגת סא"ל, שב-1959 קבע שיא עולמי בטיסה לגובה, והשתייך לאצולת התעופה המקומית.
מטוס הסוחוי T6, אותו הצליח איליושין לבלבל צילום: Sukhoi
המשימה שלו יצאה, לכאורה, ממש כמה ימים לפני זו של גגארין. הוא המריא מאותו האתר באמצעות טיל זהה וחללית זהה, והצליח להיכנס לאטמוספרה אך הקפיד על דממת אלחוט. לאחר שהחללית השלימה הקפה של כדור הארץ, החלה בתהליך הנחיתה ושם דברים השתבשו: זווית הגישה של החללית היתה שגויה, מערכות השליטה מרחוק כשלו, איליושין המסכן נכנס לסחרור ולא הצליח לנטוש את התא האבוד, שהתרסק בכלל בשטח סין.
הפרשה גררה אי נעימות בין שתי הממשלות, והשאירה את איליושין פצוע קשה. השיגור של גגארין, טוענים המקורות, היה הגיבוי פה. ופרשת ההתרסקות נקברה עמוק עמוק במרתפי סוכנות החלל הרוסית. איליושין עצמו החלים וחזר לטוס, אך לא כקוסמונאוט. הטענות נשענות על שני דיווחים, שבוצעו ללא קשר ביניהם: מקורותיו של הכתב הבריטי דניס אוגדן, ושל השדרן הצרפתי אדוארד בורובסקי. שניהם סיפרו על קוסמונאוט שאושפז באמתלה של תאונת דרכים קשה, כשבפועל עבר תאונה בחזרה מהחלל. אוגדן כתב בעיתון הדיילי וורקר הקומוניסטי, והיה בעל מקורות רבים מאחורי מסך הברזל, שלא פעם נעזרו בו כדי לפרסם דבר-מה שאין סיכוי להוציא בשטח ברית המועצות בלי לשלם מחיר כבד. בתחילת 1961 ראה תמונה של איליושין בחליפת חלל, וניסה לברר פרטים, אך הסוכנויות ברוסיה מילאו פיהן מים.
תאונת דרכים או טיוח? צילום: שאטרסטוק
ישנם עוד מקורות, שמגיעים עם טענה אפילו יותר קיצונית: שישנן הקלטות של קוסמונאוטים רוסיים זועקים לעזרה בתאי החלליות שלהם, בעודם מאבדים שליטה, נשרפים באטמוספרה או אובדים בחלל. את ההקלטות ביצעו האחים האיטלקים אכיל וג'יובאני-בטיסטה ג'ודיקה קורדליה, שהפעילו תשתית רדיו מתקדמת יחסית שבנו בעצמם. ההקלטה הראשונה שפרסמו היא ממאי 1960, כמעט שנה לפני הטיסה של גגארין, ובה נשמע קוסמונאוט שמדווח על סטייה במסלולו אל החלל החיצון. הקלטה מנובמבר באותה שנה כללה איתות מורס שמספר על תקלת שליטה דומה, הקלטה מנובמבר 61' מתעדת אדם שנחנק ואחרת שנקלטה רק ימים ספורים לפני השיגור של גגארין העידה על טיסה חללית שהקיפה את כדור הארץ שלוש פעמים.
מומחים שבדקו את ההקלטות של האחים ג'ודיקה-קורדליה מצאו שאינן מזויפות, אך התקשו לקשר בינן ובין משימות חלל אמיתיות; ראשית, משום שטיסות אלו לא תועדו בידי מערכות הניטור של ארה"ב ומדינות נוספות; שנית, משום שהסגנון בו דיברו הקוסמונאוטים לא תאם את נהלי התקשורת המקובלים בתוכנית החלל הרוסית; ושלישית, הטכנולוגיה הרוסית של אותם ימים לא איפשרה לכלי טיס לשבור מסלול היקפי וללכת לאיבוד בחלל.
האחים ג'ודיקה-קורדליה צילום: Wikimedia
מקור לא שגרתי שלישי הוא הפיזיקאי הרמן אוברט, מחלוצי הנדסת הטילים, שטען שברית המועצות שיגרה אדם לחלל עוד ב-1958. מדובר בתאורטיקן גדול מאוד, שהניח את היסודות להמצאת תחנות החלל ופיתוחים רבים נוספים, ועבד בנאס"א. ואולם, מעולם לא הציג הוכחה לטענה זו. עם השנים נמצאו עוד ועוד קצינים לשעבר בתוכנית החלל הרוסית שסיפרו שאיליושין היה קוסמונאוט, אך לא הרחיבו על משימתו. כמו כן, לא ידעו לספר על קוסמונאוטים אלמוניים שנעלמו.
אז רגע, למי אנו אמורים להאמין? הגיוני לחשוב שברית המועצות היתה מסתירה אסונות-חלל, ולמעשה ישנן עדויות שעשתה זאת כדי לא לפגום ביוקרת הישגיה. למשל, במרץ 1961 נספה הקוסמונאוט ולנטין בונדרנקו במהלך אימון בתא לחץ; סוכנות החלל לא חשפה את פרטי התאונה ופשוט מחקה אותו מתמונות קבוצתיות. רק בשנות השמונים יצאה האמת לאור, בעקבות הדלפות שונות. אפילו נחיתתו של גגארין תוארה בזמן אמת כנחיתה מלאה; רק שנים רבות לאחריה נודע שהקוסמונאוט נטש את החללית ונחת בנפרד לה.
גגארין ובנותיו, מחופש למוסקיטר צילום: TASS
האם ההקלטות שיורטו באיטליה היו לוחמת מודיעין, לצורך הטעיית גורמי מודיעין? האם פרשת ולדימיר איליושין היתה? חוקרים רבים נדרשו לנושא, וחפרו לעומקו מבלי למצוא הוכחה חותכת לתאונת טיסה מאוישת שארעה לפני משימת גגארין. ככל הידוע, הטיסות שקדמו לה כללו רק בעלי חיים ולא בני אדם. חלק מהם הצליחו להגיע לחלל ולשהות שם, חלקם אפילו חזר. זה לא שלהנהגת ברית המועצות היה אכפת מחיי אדם בודד; אנחנו מדברים על שלטון שלמשל, הרעיל בקרינה אלפי אנשים בימי משבר צ'רנוביל.
אבל עדיין חסרות עדויות מובהקות שאינן נסיבתיות, ועל בסיס המידע המאומת שזמין כיום - גגארין באמת היה האדם הראשון שטס לחלל. אני יכול לספר לכם שקראתי בעצמי מסמכים רבים מימי ראשית תוכנית החלל ששוחררו לפרסום ותורגמו, ואין בהם כל אזכור למישהו שמגיע לחלל לפני גגארין, תאונות או שינויים הנדסיים שמעידים על שינוי תפיסת בטיחות - מה שקורה על פי רוב לאחר תאונה קטלנית.
פוסטר תעמולה פומפוזית: "כיבוש החלל הוא שיר הלל לאומה!" צילום: russiatrek
אישית, אני סבור שברית המועצות היתה מסוגלת לצנזר ולכסת"ח כישלון משימת חלל, בהתחשב בשליטה שהיתה לה בזרימת המידע בתוך מנגנוניה, ובעובדה שגם כיום נמצא בה שלטון שלא יהסס להעלים אנשים שיגידו מילה לא במקום. אבל עצם היכולת לא מעיד על ביצוע בפועל, ועד שיימצאו הוכחות חותכות יישארו הטענות לא יותר מתיאוריות קשר.
ונסיים בגגארין עצמו: תהילתו נצחית, אך הוא לא זכה ליהנות ממנה זמן רב. במשך שנים רצה לחזור להיות טייס חלל או טייס ניסוי, אך השלטונות אסרו עליו; מבחינתם, הוא היה סמל לאומי, לא משהו שראוי לסכן בטיסות. ואולם, בסוף התירו לו לעבור רענון טיס. ב-27 במרץ 1968 עלה לטיסת אימון במטוס מיג 15 דו-מושבי, בבסיס סמוך למוסקבה. היא התחילה בצורה שגרתית, על אף שמזג האוויר היה סוער למדי. גיבורנו וטייס המשנה שלו סיימו תרגיל ודיווחו שהם פונים לשוב לבסיס, אך לא הגיעו. לאחר סריקות, מצאו צוותי חיפוש את המיג שהתרסק ואת גופת הגיבור העולמי.
אנדרטת גגארין במוסקבה צילום: שאטרסטוק
עד היום לא ברור מה הפיל את המטוס: ככל הנראה שמדובר בכשל טכני בשילוב מזג האוויר, אך הועלו סברות קצת יותר פנטסטיות שדיברו טעות אנוש שנבעה מפיזור דעת או שכרות ואפילו התנקשות מכוונת מצד השלטון, שראה איך גגארין מסתובב בעולם ונחשף לרעיונות דמוקרטיים מסוכנים.
בשורה התחתונה, ברית המועצות היא שהצליחה להביא אדם לחלל ולהשיבו בשלום, לסלול את הדרך לדברים גדולים שכבר נעשו כמו הנחיתה על הירח, ולדברים גדולים שעוד יעשה המין האנושי. הדרך נסללה הודות לעבודתם של נאצים איומים ומרושעים, אך זה כבר סיפור אחר. טיסה נעימה!
