הקברניט
הרופא הרוצח שהתעלל ביהודים עבור חיל האוויר הגרמני
ד"ר זיגמונד ראשר ביצע ניסויים אכזריים בבני אדם במחנה דכאו, במטרה לפתח טיפול בהיפותרמיה שיחולל מהפכה ברפואה האווירית. בפועל, רצח יהודים ואסירים אחרים ללא היגיון. במשך שנים רבות התחולל ויכוח בין חוקרים: האם ניתן להשתמש במסקנותיו הרפואיות להצלת חיים?
- הברון האדום: האמת מאחורי אגדת הטייס הכי מפורסם בעולם
- האייפון של מטוסי הקרב: למה טייסי ה-F35 מאוהבים בו?
- המפציץ B52 מסרב למות; האם יביס את איראן?
שנים רבות לאחר המלחמה עוד התחולל בנושא ויכוח רגיש מאוד: בקהילה המדעית היו לא מעט קולות שטענו שצריך לנצל את הנתונים והממצאים של ניסויי הנאצים, בעוד רבים אחרים טענו שזה בגדר חילול זכרם של הקורבנות - ואף מתן לגיטימציה לניסויי כפייה בבני אדם. מה מייחד את הניסוי הזה, וכיצד הסתיים הוויכוח?
רופאים נאצים עורכים ניסוי באסיר צילום: ushmm
תחום הרפואה האווירית הינו מורכב ושונה בתכלית מרפואה סטנדרטית, שכן טייסים נמצאים בסביבה שחשיפה אליה גוררת פגיעות קור ולחץ אוויר שלא מתקיימות כמעט באף סביבה אחרת. הכשרת טייסים היא תמיד תהליך ממושך, ולכן שואף כל חיל אוויר להחזיק תשתית רפואית שתאפשר טיפול יעיל והשבה של צוותים פצועים לשירות מבצעי.
זה קריטי במיוחד בעת לחימה ממושכת, ולכן כל הצדדים במלחמת העולם השנייה השקיעו משאבים גדולים בשיפור יכולות הרפואה האווירית.
טייסים בריטיים רצים למטוסיהם, בימי המתקפות הנאציות של ראשית המלחמה צילום: keystone
עם פרוץ המלחמה, הופתעו חילות אוויר לגלות שהיפותרמיה - ירידה קיצונית בטמפרטורת הגוף - היא הפגיעות הכי נפוצות והכי מורכבות לטיפול בקרב טייסים שנטשו את מטוסיהם. מדוע הופתעו? משום שבימי מלחמת העולם הראשונה נטישה עוד היתה יחסית נדירה.
מבנה המטוס הקשה על טיפוס החוצה באוויר, והמטוסים לא היו יציבים דיים כדי לאפשר נטישה בטוחה. כמו כן, מנצחים לא היו ציוד סטנדרטי, שכן נתפסו ככבדים מדי ולא היה עבורם מקום בתאי הצוות. עם הזמן גדלו המטוסים וטווחי הפעולה שלהם, שופרה יציבותם וכל איש צוות עלה למטוס עם מצנח; בנוסף, כבר בתחילתה של במלחמת העולם השנייה הוציאו גם מדינות הציר וגם בעלות הברית גיחות הפצצה ארוכות מעל לים, שנתקלו במטוסי יירוט.
טייס מסרשמיט גרמני פגוע נוטש את מטוסו צילום: USAF
המפגש הזה הוביל להפלות רבות וכך קרה שמאות ואלפי טייסים החלו לצנוח אל מימי הים הצפוני, ולמות מפגיעות קור. זאת, למרות שלבשו סרבל עבה. במטוסים מסוימים היו גם סירות מתנפחות למקרי נחיתת אונס, אך התרחיש הנפוץ ביותר היה איש צוות שנופל למים ונותר שם שעות.
גם אם הצליחו להגיע אליו כוחות חילוץ - סירות, מטוסי-ים וצוללות - לפני שמת מקור, נגרם לו נזק כה חריף שגם אם שרד, לטיסה קרבית כבר לא שב. הנאצים רצו לפתח טכנולוגיה שתסייע להפשרת טייסים שלקו בהיפותרמיה, בידיעה שבעתיד הקרוב תעבור הלחימה לברית המועצות, ומלבד חיל האוויר יידרשו טיפולי קור מתקדמים גם בשאר גייסות גרמניה.
מפציצי היינקל 111 גרמניים מעל לתעלת למאנש, בדרכם להפציץ את בריטניה צילום: Bundesarchiv
את המשימה לקח על עצמו ד"ר זיגמונד ראשר, רופא צעיר בעל ניסיון של שנתיים באבחון סרטן במסגרת עבודתו בבית חולים במינכן. הוא הצטרף לאס-אס ב-1939 וצוות ליחידת רפואה שעבדה בצמוד עם הלופטוואפה. עבורו, הפרויקט הזה היה דרך טובה להתקדם בארגון, להתבלט, ולמצוא פורקן לאכזריותו.
דרך קשריה של אשתו, הצליח להתחבר לראש האס-אס היינריך הימלר, ולדבר איתו על ענייני רפואה; הוא הציע ליישם ניסויים רפואיים על אסירים ושבויים. הימלר אהב את הרעיון - וראשר קיבל מימון ומעבדה במחנה הריכוז דכאו שבדרום גרמניה.
תצלום אוויר של מחנה דכאו. המספרים הם חלק מפיענוח גיחת צילום אמריקאית צילום: Wikimedia
הניסוי של ראשר כלל מאות אסירים, יהודים אך גם אחרים, שכמעט כולם הוכרחו להשתתף בו ובודדים התנדבו תחת הבטחה שקרית שיחוסו על חייהם.
כל אסיר הוכנס למיכל של מים בטמפרטורה של עד 2 מעלות, לפרקי זמן של עשר עד 14 שעות. חלק מהאסירים הוכנסו למיכלים בהכרה מלאה ואחרים תחת הרדמה, חלקם לבושים בציוד טיסה ואחרים עירומים.
זיגמונד ראשר (מימין) ואחד מקורבנותיו במיכל המים; הגושים הלבנים הם קרח צילום: ushmm
חלקם מתו מההיפותרמיה הממושכת, בעוד השאר הועברו לחלק המחריד של הניסוי: בחינת שיטות הפשרה שונות. הרשומות של ראשר לא הרחיבו עליהן, אף לפי עדויות חלק מהאסירים פשוט הוכנסו למים רותחים ומתו בייסורים אדירים מכוויות קיצוניות, אחרים קיבלו עירוי של מים חמים והוכנסו לתנורים בעוצמות שונות.
שיטות אחרות לא היו טכנולוגיות במיוחד, ונשענו על הצמדת האסיר לאסירים אחרים, כדי לבדוק כמה אפקטיבי הוא חום גוף. מספר הבדיקות המתועד היה גדול ממספר האסירים, כך שהיו קורבנות שעברו את התהליך המפלצתי יותר מפעם אחת. לעיתים עברו האומללים בדיקות פולשניות ללא הרדמה.
אסיר בציוד טיסה בתוך המים המקפיאים צילום: Columbia University
אכזריותם של ראשר ועוזריו באה לידי ביטוי גם בניסויים אחרים בתחום הרפואה האווירית; למשל, בדכאו היו גם תאי לחץ, שנועדו לבחון איך אפשר לטפל באנשים שנפצעו מירידת לחץ אוויר פתאומית. כל הנסיינים, כ-70 עד 80 איש, נרצחו.
האדישות של ראשר עצמו כלפי היהודים שרצח היתה לא פחות ממדהימה; ישנו תיעוד של מקרה בו הגיש בקשה רשמית לעבור עם ניסויי ההיפותרמיה שלו למעבדות של אושויץ; הן היו גדולות יותר, ולטענתו יהיה לו קל יותר להתרכז כשאינו שומע מעבר לקיר את צרחות הייסורים של קורבנותיו.
אסיר מוצא מהמים, לפני העברתו לניסויי ההפשרה צילום: ushmm
הניסויים נעצרו ב-1943 כשראשר בחר להתמקד בתחום מחקרי אחר: עידוד ילודה. לטענתו, אפשר לפתח תרופות שיגרמו לנשים ללדת גם בגיל מאוחר, מה שיקל על העצמת האוכלוסיה הארית. כדוגמה, הציג את אשתו, שהרתה ילד בגיל 48. גם הפעם התלהב הימלר מהרעיון, והציג את משפחת ראשר כדוגמה להיתכנות העניין.
כאן כבר החל להסתבך: ראש האס-אס בנה על הפיתוח הזה, כשלראשר לא היה מה להציג. באפריל 1944 הוא נעצר לאחר שניסה לחטוף תינוק ארי, ונלקח לחקירה. שם גילו הנאצים שראשר רצח בעבר את אחד מעוזריו, זייף נתונים מדעיים ועיוות שורות בתקציב כדי לשתות יותר כסף. הוא נמצא אשם ונאסר במחנה בוכנוולד, משם הועבר למקום מוכר: תא כלא במחנה דכאו. בסוף אפריל 1945, ימים ספורים לפני ששוחרר הבסיס בידי בעלות הברית, הוצא ראשר להורג; לפי עדות של אסירים בתאים סמוכים, סמל בכיר באס-אס ירה בו בתאו ואמר "קיבלת מה שמגיע לך, חזיר שכמותך" - והפקודה הגיעה מהימלר עצמו.
ראש האס-אס, היינריך הימלר, מבקר במחנה דכאו צילום: Bundesarchiv
לאחר המלחמה נמצאו מסמכיו של ראשר והחל הוויכוח על השימושים המדעיים שלהם. בתחילה, טען ד"ר אנדרו איווי, נציג התאחדות הרפואה האמריקאית במשפטי נירנברג, שאין כל ערך מדעי לניסויי ההיפותרמיה של דכאו. רופא בשם ליאו אלכסנדר, שייעץ למינהלת משפטי נירנברג, טען שהתוצאות דווקא מאוד שימושיות, אך שינה בהמשך את דעתו. בנוסף, דוקטור אלכסנדר התמחה בפסיכיאטריה, ולא במשהו שקשור לפיזיולוגיה תעופתית.
ואולם, במרוצת השנים קמו חוקרים שציטטו נקודות מתוך ניסויי דכאו, בטענה שאלו נתונים שלא יכולים להגיע משום מקום אחר; רק מפלצות כמו הנאצים היו יכולים לעשות דבר כזה על אדם חי. לראייתם, על אף העובדה שהניסויים שוברים כל גבול אתי אפשרי, חובה לנצל את מה שנלמד בניסויים.
חלק מממצאי ראשר צילום: ushmm
כמעט מראשיתו התמקד הוויכוח בעיקר בסוגיה האתית הברורה: אם מידע יכול לשפר טיפולים ולהציל חיים, האם יש לפסול אותו רק משום שהגיע בדרך מפלצתית? מחקר מקיף שהתפרסם ב-1990 גילה שזו כלל אינה השאלה הנכונה. הוא ניתח לעומקן את פרקטיקות תיעוד הניסויים של דכאו, שיטות הבדיקה והמעטפת המדעית של הפרויקט וגילה משהו מפתיע; אמנם לנאצים יש דימוי של יעילות, דקדקנות ודייקנות - אך ניסויי ההיפותרמיה נערכו בצורה כאוטית לחלוטין.
חלק מהממצאים נראו שרירותיים למדי. למשל, ראשר כתב שטמפרטורת הגוף הקטלנית לאדם היא 26 עד 27 מעלות, ואז סתרו את עצמו וציין מקרים בהם החזיק הקורבן עד 24 מעלות. גם הבדיקות עצמן היו עקומות: האסירים שהו במים פרקי זמן לא אחידים, ולא היה ניטור מדויק של קצב התקררות הגוף במיכלים.
כמו כן, לא תועדו פרטים קריטיים כמו גילם ומצבם הגופני של האסירים בטרם הניסוי, מדדים חיוניים כמו לחץ דם לא נלקחו, ומדדים אחרים נלקחו לפני ההפשרה אך לא לאחריה. לקינוח, הוזכרו שבע שיטות הפשרה שונות, אך אף אחת לא פורטה במלואה במסמכים; המחקר היה פשוט בלתי שימושי בעליל.
החוקר המוביל, המנתח הקרדיולוג רוברט ברגר מהרווארד, היטיב לסכם את הניתוח: "לניסוי ההיפותרמיה של דכאו יש את כל הרכיבים של הונאה מדעית, ודחיית ממצאיו על בסיס מדעי לחלוטין היא בלתי נמנעת. אין ביכולתם לקדם את מדע הרפואה או להציל חיי אדם".
מה ההיגיון בניסוי שלא יכול להוביל לממצאים מדעיים שניתן ליישם רפואית? למה בכלל להתאמץ ולערוך את הניסוי כשברור שהוא חסר תוחלת? זה נראה כאילו כל המטרה היתה לרצוח יהודים בצורה קצת יותר יצירתית, בעטיפה פסבדו-מדעית.
רופאים נאציים במעבדות אושוויץ צילום: nejm
אין כל מידע על תלונות מצד הלופטוואפה על עיכובים בתוצאות המחקר, או על איכות הממצאים הגרועה; הרי רפואה אווירית התקיימה עוד לפני הנאציזם, ומומחים בגרמניה היו פוסקים ברגע אחד שאין להם מה לעשות עם מה שגילו בדכאו.
כמו כן, העובדה שהנאצים עצמם דנו את ראשר למוות בין השאר על הזיופים הרפואיים שלו מחזקת את ההערכה שמאות אנשים נרצחו בעינויים רק כדי שהוא יוכל להמשיך לקבל תקציבים ולמצוא חן בעיני ראש האס-אס: חיי אדם בשביל כבוד וכסף.
מסרשמיט גרמני שנסחף לחוף לאחר נחיתת אונס
משנה לשנה נמשך חקר השואה ומתגלים עוד ועוד פרטים על הרוצחים ההם; אנשים שנשמו אידיאולוגיה גזענית ונהנו ממנה בעודם מתעשרים. קל לשכוח שגם אם הרייך השלישי קרס והמחנות שלו הפכו למוזיאונים, הגזענות עוד חיה ונושמת. קל לקרוא לגזען "קיצוני" ולשכוח שהוא מסוכן - ולתת לשכמותו להרעיל בארות, אפילו במדינות הכי דמוקרטיות ונאורות. ראינו שגם אנשי מדע אינם מחוסנים, ויכולים להישאב לגזענות ושנאה; ולצערי, עד שלא תלמד האנושות להוקיע את הגזענות, אין הבטחה שזוועות שנות הארבעים לא יחזרו על עצמן.
האנושות הצליחה להסתדר גם בלי רפואת הנאצים; כיום הטיפול בהיפותרמיה נשען על חימום הדרגתי של הגוף דרך מתקן בשם Bair Hugger - מעין שמיכה מתנפחת שמעבירה אוויר חם, לעיתים בשילוב עירוי חמים. השיטה פותחה ללא ניסויים אכזריים בבני אדם, והצליחה להציל חיי רבים.
