אפרת פלד ורוית ברניב מציגות: לא ידעתי לא שמעתי

אף אחד מבכירי שיכון ובינוי לא ידע ולא שמע על תרבות השוחד באפריקה. כולם היו בטוחים שהרווחיות החריגה באפריקה היא תולדה של מצוינות עסקית.  

גם כשדובר על עמלות ששולמו למאכערים שכונו בשמות קוד יצירתיים כמו בוב הבנאי, כשהיו עדויות של בכירים שתמכו בתרבות זו, גם כשהנושא עולה בשיחות בין בכירי החברה.

כלום. כולם לא זוכרים, לא יודעים, שמעו לראשונה, נכנסו לשוק כשגילו על כך בחקירה. כולם ניהלו את החברה "מלמעלה" והיו בטוחים שאפריקה היא גן עדן עסקי, שרק המתין לחברה שלהם שתגיע ותקטוף מכרזים.

אפרת פלד, הזרוע הארוכה של שרי אריסון, אשת אמונה בדירקטוריון שיכון ובינוי, כיהנה כדירקטורית בחברה 12 שנה. רוית ברניב, יו"ר דירקטוריון שיכון ובינוי, כיהנה בתפקידה 5 שנים. במשך כל התקופה, כששתיהן דמויות בכירות בחברה, מועברים, על פי החשד, תשלומים של עשרות מיליוני שקלים כתשלומי שוחד.

פעם הם נקראים עמלות, פעם "שמאליות", ביאור בדו"חות הכספיים אפילו מציין שחור על גבי לבן שהחברה משלמת תשלומים שונים באפריקה ולא מקבלת עליהם קבלות. כי כך מקובל במדינות עולם שלישי. התזה של 'לא ידעתי לא שמעתי אינני זוכרת, הייתי בטוחה שמטמיעים את הקוד האתי', והגישה שלפיה אפריקה היא בית מרקחת עסקי, מגוחכות.

מימין: רוית ברניב ואפרת פלד צילומים: אוראל כהן

מכוח האינרציה

כדי להבין עד כמה צריך לחזור לפגישה המרובעת שנערכה בין ברניב, פלד, אריסון ואורנה אנג'ל, סמנכ"לית תכנון קיימות בחברה, שהתפטרה בקול תרועה רמה. פלד נשאלת על הפגישה הזו בחקירתה ומתארת כי נפגשו לאור חיכוך שנוצר בין ברניב ומנכ"ל החברה עופר קוטלר, לבין אנג'ל. פלד נשאלת האם "צורת הביטוי של אורנה כלפי שרי כללה ביטויים כמו שוחד ושחיתות". פלד משיבה: "יכול להיות, זה יותר כן מלא". הלאה.

פגישה נוספת מתועדת על ידי יהודה אלימלך, מנכ"ל חברת סולל בונה ארצות חוץ, ובה נוכחים בין היתר פלד ואריסון. שם מצוין בפירוש שאריסון שואלת שאלה לגבי העמלות המשולמות, ושאלימלך תיאר בפניה את התהליך. הלאה.

מסמך נוסף מתעד פגישה של ברניב, קוטלר ואלימלך. נושא הפגישה הוא "התשלומים המיוחדים", או בשמם המכובס העמלות. "קוטלר וברניב", מתעד אלימלך, "העלו את האפשרות למסד את התשלומים הללו באמצעות הסכמי ייעוץ", והוא הבהיר להם כי "הסכמי ייעוץ מרחיקים את החשיפה בעיקר להנהלה הבכירה, אך מנהלי החברות־הבנות עדיין בחשיפה וסביר שיידרשו שיפויים מתאימים".

האלטרנטיבה השנייה היא להפסיק את פעילות העמלות ולבחון את ההשפעה של הפסקה כזו על הפעילות. המשמעות ברורה - ירידה בפעילות הרווחית. ברניב בחקירתה אומרת שהיא לא זוכרת את קיומה של הישיבה הזו, ולא את מה שנאמר בה. הלאה.

מסמך מטורף שכותב סמנכ"ל הכספים של החברה דן לוסטינגר לברניב וקוטלר מאיר באור מגוחך עוד יותר את עדותה של ברניב. "תמצית העובדות הבעייתיות בהתנהלות סולל בונה ארצות חוץ כפי שתוארו בפני: נושא התשלומים ללא קבלות - המוטבים בעיקרם הנם המפקחים, אך בהחלט חלק מהסכומים הלך לפקידי ממשל, שרים ולעתים מפלגות. בכל המקרים הוא בוצע באופן ישיר", מציין לוסטינגר, אך מוסיף כי הוא לא מכיר ולא תואר בפניו המנגנון.

רואי החשבון של החברה מודעים להתנהלות ולא חיים איתה בשלום - הם מתנהלים מכוח האינרציה. הם בדקו ולא מצאו אף חברה שמתנהלת כך היום. עוד מציין סמנכ"ל הכספים כי יש ניהול של ספרים כפולים בכל הארצות שבהן פועלת החברה, וגם כאן רואי החשבון בדקו ומצאו שנכון להיום הכל דבש. חצי שנה מאוחר יותר לוסטינגר עוזב את החברה וכותב לברניב שהוא "לא יכול היה להשלים עם ההתנהלות של סולל בונה ארצות חוץ". כשברניב נשאלת על סיבת עזיבתו, היא לא זוכרת.

עצימת עיניים כקו הגנה

במשך כל תקופת העסקתם גרפו ברניב, קוטלר ופלד עשרות רבות של מיליוני שקלים. ברניב וקוטלר משיכון ובינוי, ופלד מאריסון אחזקות. פלד מתארת בעדותה את היקף הנכסים הרב שברשותה, וכי היקף ההכנסות השנתי שלה נאמד בלא פחות מ־9-8 מיליון שקל. התפקיד המרכזי שלה הוא לוודא שהנכסים של שרי אריסון מנוהלים כמו שצריך ובהתאם לרוח העסקית שביקשה להשריש.

אין חולק כי אחד מהנכסים הבולטים של אריסון הוא שיכון ובינוי, ופלד יושבת שם כדירקטורית בדיוק כדי לשמור שפעילות כפי שמתוארת בכתב החשדות לא מתנהלת. היא גם מקבלת הרבה מאוד כסף בשביל זה. גם ברניב וקוטלר - שרווחיות החברה שהובלה על ידי שיכון ובינוי ארצות חוץ השפיעה על תוכניות הבונוסים שלהם - מקבלים שכר נדיב ביותר.

גם אם פלד, ברניב וקוטלר לא שמעו מעולם את המילה שוחד בשיכון ובינוי, קו ההגנה שלהם - הגורס כי עמלות באפריקה מעולם לא חצו את הרוביקון הלגיטימי על אף הפגישות, המסמכים וההתראות שהושמעו בדרך - הוא לכל הפחות עצימת עיניים. אם ידעו זה חמור, אם לא ידעו הרי שהיה עליהם לדעת כיצד מגיעים הרווחים לדו"חות הכספיים שלהם.

ההליך הפלילי עוד יידון, אבל הצדק הכלכלי צריך להיעשות. ברניב וקוטלר צריכים להחזיר לשיכון ובינוי חלק ניכר מהסכומים שגרפו, לכל הפחות כי כשלו בתפקידם בפיקוח על ההתנהלות התקינה בה. פלד, שאפילו לא ידעה להגיד אם הקוד האתי שהיה חשוב לאריסון להטמיע אכן הוטמע בחברות, צריכה גם היא להחזיר את שכר הדירקטורים שגבתה משיכון ובינוי, וחלק מהשכר שלה באריסון אחזקות.

הדואליות הזו שבה מקבלים שכר של עשרות מיליונים לאורך השנים כפיצוי על האחריות הרבה הכרוכה בתפקידים בכירים בעולם העסקי, לצד ההתנערות מאותה אחריות כשמשהו משתבש, צריכה לקבל תשובה מוחצת ממשקיעי שיכון ובינוי. בלי קשר להליך הפלילי.