ממסיבות בתל אביב לסטארט-אפ מצליח בעמק הסיליקון

נקודת המפנה במסלול של נעמה אלון, מייסדת משותפת וסמנכ"לית מוצר בסטארט-אפ הטכנולוגי האניבוק הייתה באותו ערב שבו היא אמרה לבן זוגה עוז ולשותף שלהם למיזם דרור שמעוני, שכולם צריכים להתפטר מהעבודות שלהם כדי להקדיש את מלוא מרצם לרעיון החדש. ביום שלמחרת עוז התפטר ממשרד עורכי הדין בו עבד כמתמחה, נעמה עזבה משרה בסטודיו לעיצוב ודרור הגיש את התפטרותו מחברת SAP בה עבד כמתכנת – והם יצאו לדרך. "הרגע הזה קורה להרבה מאוד ישראלים. זה רגע קסום, אבל הוא גם רגע שבו לא בהכרח מבינים לאן הולכים כי זו רק ההתחלה של ההתחלה", היא מספרת.

עד אותו הרגע נעמה עבדה כשכירה בסטודיו לעיצוב בשם Red-id, העבודה הראשונה והאחרונה שלה כשכירה. הם התקבלו לאקסלרטור בתל אביב ועבדו ימים ולילות כאשר דרור ונעמה עובדים על המוצר ועוז מייצר את הנטוורק, המודל העסקי וגיוס הכסף. שם נולד הסטארט-אפ HoneyBook שפיתח מערכות לניהול פיננסי ועסקי עבור עסקים קטנים, פרילנסרים ועצמאים בארה"ב. נכון להיום החברה גייסה 100 מיליון דולר ומעסיקה למעלה ממאה עובדים בארה"ב ובישראל, והכל התחיל מרעיון שהגתה נעמה במהלך לימודיה בשנקר ושבכלל נזנח בהמשך הדרך להקמת החברה.

"כשסיימתי את הלימודים לא הבנתי שאני רוצה להקים סטארט-אפ אבל זה תמיד היה שם. מאוד מאפיין אותי ומוביל אותי תמיד להסתכל על נושא ולשאול מה באמת הבעיה ואיך אפשר לפתור אותה, לא מה קורה היום או מה קיים. היה לנו רעיון ראשוני, פרוייקט שעשיתי לשנקר וזו הייתה ההתחלה", היא מספרת. עם הרעיון למוצר שלה, שהיה אלבום חוויה אינטראקטיבי לצלמים, הם רצו להקים חברה. המטרה שלהם הייתה לעזור לעסקים קטנים והצורך הזה נולד בימי המסיבות שלהם בתל אביב.

"אני הייתי מעצבת עצמאית, לעוז היה בר ברחוב אבן גבירות בתל אביב בשם Backy ומאוד אהבנו לארגן מסיבות ואירועים. ארגנו מסיבות של אלפים כשהקונספט היה 'הכל כלול'. חשבנו על החוויה מכל ההיבטים שלה כדי שהכל יהיה מדוייק, הפרטים הקטנים החל מהמוזיקה, דרך האוכל השתייה ועד איך אתה תולה את המעיל שלך במקום בלי לדאוג שתאבד את החפצים. הפרטים הקטנים הם אלה שעשו את ההבדל, אנשים תמיד דיברו על המסיבות האלה ונוצרה רשת קשרים סביב זה", היא מספרת. הם עבדו עם ספקים גם בצד הלקוח, כאשר שכרו את שירותי הספקים וגם בעצמם היו נותני שירותים. "חווינו את שני הצדדים של מה שאנחנו עושים, אנחנו עוזרים לעסקים קטנים לנהל את העסק שלהם, ראינו וחווינו בעצמנו כמה זה שבור וכמה ניתן לשנות את זה – ומשם התחלנו".

אלון למדה עיצוב גרפי בשנקר בהתמחות בתקשורת חזותית, שם נחשפה לעולם הטכנולוגי. "היינו החנונים של שנקר. בהיררכיה מעצבי האופנה היו בטופ, אחר כך תעשייה, מעצבים גרפיים ובתחתית נמצאו החנונים של המדיה האינטראקטיבית. היה בזה משהו מאוד קסום שהרגיש לי שמשלב הרבה יותר מעיצוב. איך מייצרים עולם תוכן שלם, ממש משפיעים על החיים בעזרת טכנולוגיה והיום, בדיעבד, זו הייתה החלטה מאוד נכונה".

במהלך הלימודים נעמה עשתה פרוייקט לשנקר שהיה הרעיון הראשוני שכאמור, התחלף בדרך. "אמרתי לעוז שכל מי שאני מראה לו את הרעיון העיניים שלו נפתחות, שיש כאן משהו. אמרתי לו בוא ניקח את זה והוא ענה לי 'תעשי את זה בערבים שלך'. אבל לאט לאט ככל שדיברנו עם יותר אנשים ראינו שיש כאן משהו גדול והתחלנו לעבוד על זה תוך כדי העבודות הקבועות שלנו, עד שאמרתי שאי אפשר להמשיך ככה, שזה הכל או לא כלום".

פורצת דרך

אפשר לסמן שני ציוני דרך בעברה של אלון שתרמו לעיצובה כמנהיגת חברה שתוך זמן לא רב מהקמתה זכתה להכרה כמקום העבודה שהכי טוב לעבוד בו בארה"ב בדירוג של גלאסדור בקטגוריית החברות עד 100 עובדים. היא גדלה ברעות-מכבים והייתה תמיד פעילה בתנועות נוער. "יש משהו בתנועות נוער שלמדתי בתור נערה ולקחתי איתי בדרך בהקמת החברה – איך להוביל, איך לחשוב באופן יצירתי על פתרונות, איך לעבוד עם הבוגרים ולקבל החלטות, להוביל צוותים אחרים ולהיכנס לתפקידים. התחלתי בצופים ועברתי למכבי צעיר, יכול להיות שבגלל שהם היו האנדרדוג", היא מסבירה.

בתוך תנועת מכבי צעיר היא הנערה הראשונה שהתקבלה לצוות הטכני, צוות הבנייה של התנועה. "שנים הייתה מסורת לקבל את הנערים החזקים והחסונים לצוות הזה, ואני מבחינתי מאוד אהבתי לבנות וחשבתי שזה לא הגיוני שזה יהיה כל כך סגור. חשבתי לעצמי, אני אוהבת לבנות, אז למה אני לא יכולה להיות שם? אז ניגשתי לבחינות שבהן במשך יומיים בודקים מי מתאים והתקבלתי. אני חושבת שזה בדיוק מה שמוביל אותי היום – כשיש לי תשוקה למשהו אז אני הולכת עליו בכל הכוח", היא אומרת.

הלימודים לא היו המקום בו היא מצאה את עצמה. "בבית הספר חשבתי שמאוד קשה לי ללמוד. יש דיסלקציה ובעיות שמיעה לא מאוד משמעותיות אבל תמיד הכנסתי את עצמי למשבצת שקשה לי ללמוד. רק בגיל מבוגר למדתי שאני צריכה את החופש ללמוד בדרך שלי ואז, כשיש משהו שאני רוצה לדעת – אין דבר שיעצור אותי. חבל שהבנתי את זה באיחור".

אביה של אלון הוא איש צבא וכך גם אחותה הגדולה. "תמיד רציתי להיות כמוהם ובסופו של דבר הייתה לי סגירת מעגל כאשר הייתי מפקדת פלוגת טירונות בבית הספר הטכני של חיל האוויר - ישנתי בחדר שבו אבא שלי ישן בזמנו. השירות לימד אותי שגם בתוך מסגרות נוקשות בהן צריך ללכת עם החוקים או העדר במובן הטוב של זה, עדיין יש מקום לשנות ולייצר ערך שונה", היא מספרת.

נעמה ועוז אלון, מייסדים משותפים HoneyBook צילום: האניבוק

שותפים לעסק ולחיים

את עוז אלון, בעלה ושותף מייסד של האניבוק שמשמש גם כמנכ"ל החברה, הכירה נעמה כבר בכיתה ז'. הם ביחד מגיל 16, הורים לשני ילדים, ארי בן 4.5 ודילן בת שנתיים וחצי. את החברה הקימו כאמור עם שותף שלישי כאשר הם נסעו להקים את החברה בארה"ב והוא נשאר בישראל להקים את מרכז הפיתוח.

"התקבלנו לאקסלרטור בפאלו אלטו והחלטנו לעבור לארה"ב להקים את החברה. עברו שבועיים מהרגע שהחלטנו לעבור ועד שארזנו את כל החיים ועברנו. בנקודת הזמן הזאת דרור אמר שאין לו מה לעבור לארה"ב כי הוא חיפש את האישה שלו ורצה שהיא תהיה פה בישראל. אנחנו זוג, אנחנו מאמינים באהבה אז הבנו את זה. פשוט הסכמנו בינינו שהוא יישאר".

באחת הישיבות שערכו שלושת המייסדים הם הגיעו למסקנה שהרעיון שעליו עבדו כל כך קשה תקופה ארוכה לא טוב ושכדאי שיישנו כיוון. "זה מדהים כמה היינו מחוברים לרעיון שבנינו, זה רגע לא פשוט אחרי שעובדים על משהו ימים ולילות, לא ישנים ולא אוכלים ובסוף אומרים, לא – הכל לפח. התחלנו שוב עם הרבה יותר ידע והרבה יותר חכמים. ה'קאט' הזה, לחתוך בבשר כמה שיותר מהר זה שיעור שהיינו צריכים ללמוד", היא אומרת.

נעמה מעולם לא סיפרה את הסיפור שלה, ובכלל, היא מעדיפה להיות מאחורי הקלעים, לא בקדמת הבמה. הרעיון להקמת הסטארט-אפ היה שלה, והיא זו שדחפה ללכת עליו עד הסוף, אבל בחלוקת התפקידים עוז הוא המנכ"ל. "לא הייתה שם דילמה. זה המקום הטבעי, בזוגיות שלנו ובחברה זה בדיוק המשלים. אני לא מחפשת להיות מנכ"ל, אני מחפשת השפעה, להוביל דברים אבל זה לא משהו שייתה לנו איזו שאלה לגביו. הוא הרבה יותר בקו החזית, יש לו את יכולת הסחיפה, ולהוביל והוא אחד האנשים הכי חכמים ומתוחכמים, אני מעריצה ואוהבת אותו אז לא הייתה בזה שאלה. מהיום הראשון היה ברור איך זה מתחלק".

על העובדה שהם זוג שעובד עם שותף שלישי היא מספרת שהסוד להצלחה הוא חלוקת תפקידים ברורה מההתחלה. "כשיש בהירות והכל מאוד חשוף זה עובד טוב. מהיום הראשון כולנו ידענו מה התפקיד שלנו ולא התכחשנו לדברים הטובים והלא טובים בתפקיד שלנו", היא אומרת.