הקברניט
האייפון של מטוסי הקרב: למה טייסי ה-F35 מאוהבים בו?
הרבה דברים רעים נאמרו על חמקן הקרב ובצדק - ולאחרונה טען גנרל אמריקאי מאוכזב שיש להחליפו במטוס חדש. ואולם, לפי טייסי ה-F35 עצמם, הוא בהחלט ראוי לשמו בארץ - "אדיר". האם הוא כישלון או חלום שהתגשם?
שלום, כאן הקברניט; פרויקט ה-F35 קיבל צונאמי של ביקורת, ובצדק - היצרנית לוקהיד מרטין הצליחה להפוך את המיזם הזה ליקר ביותר בהיסטוריה, והוא נבנה באופן שלא איפשר לממשלת ארה"ב לשנות או לבטל אותו גם כשהבינה שהוא בעייתי ועמוס בתקלות.
- האוזניות של גודזילה: כך גילו מטוסים לפני המצאת המכ"מ
- המפציץ B52 מסרב למות; האם יביס את איראן?
- צה"ל בחר מחליף ליסעור - האם זהו המסוק הנכון?
בחודש שעבר הודה הגנרל צ'רלס בראון, ראש מטה חיל האוויר האמריקאי, שה-F35 הוא אכזבה גדולה - עד כדי כך, שישנו צורך בפיתוח מטוס אחר, שיעשה מה שהיה אמור לעשות התכשיט. לשמע הדברים, התעצבנו טייסי ה-F35, כמעט נעלבו; מבחינתם, כל הבאגים זניחים לגמרי והמטוס הזה הוא פשוט חלום שמתגשם. מי צודק פה?
צל"ש או טר"ש? F35 מתמרן צילום: USAF
נתחיל בתקציר הפרקים הקודמים: אי שם ב-1993 החליטה ארה"ב שהיא רוצה מטוס קרב קטן, קל וזול יחסית שיחליף את ה-F16 וה-A10 בחיל האוויר, את ה-F18 בחיל הים ואת ההארייר אצל כוחות הנחתים. מדובר במטוסים שעושים משימות שונות בתכלית, עבור כוחות שונים בתכלית והרכיב היחידי שמשותף לכולם הוא כיסא המפלט מתוצרת מרטין-בייקר (יופי של כיסא).
האם אפשר בכלל להמציא מטוס אחד שיחליף את כולם? לא. אבל מטוס אחד בעל שלוש גרסאות (אחת לכל זרוע) זה משהו אחר אם מוכנים להתפשר. למשל, המטוס יהיה איטי מה-F16, יישא פחות חימוש מה-F18 וכן הלאה. לוקהיד מרטין זכתה במכרז וביססה את הכלי החדש על מחקר שביצעה עבור ה-F22 המרשים, ונכנסה לייצור.
שלוש גרסאות המטוס: סטנדרטית לחיל האוויר, עם כנפיים מוגדלות ומתקפלות לחיל הים, ואחת שממריאה אנכית לנחתים צילום: business insider
כאן צריך להסיר את הכובע בפני החברה הזאת, ואפילו לקוד קידה: החברה הרימה תשתיות ייצור באזורים דורשי עבודה, סביבן צמחו קמפיינים בולטים של השלטון המקומי. בנוסף, קמו תשתיות במדינות זרות שארה"ב חפצה לשמר איתן יחסי חוץ בריאים.
מה קיבלנו? מטוס שביטול שלו יוצר גל אבטלה אדיר שחוצה פדרציות ומדינות, ואסון כלכלי ופוליטי שאף נשיא לא יעז לספוג. עד מהרה התברר ששלוש הגרסאות ייקרו את המטוס עד אימה, ושבפועל לא ניתן מענה מלא לצורכי הצבא. למשל, את ה-A10 האיטי והקשוח אין בכוחו להחליף, אפילו לא קרוב - ול-F16 הפסיד פעם אחר פעם בתרגילי קרב מוקדמים.
להחליף אותו? אין מצב; F35 ומטוס A10 צילום: שאטרסטוק
מאז שנכנס המטוס לשירות התגלו בו המוני ליקויים, באגים, תקלות שמסכנות חיים, תקלות קריטיות שיהיה זה נס פח הדס"ל אם לא יהרגו טייסים, והתיקון של כל הנ"ל ייקר את העסק עוד ועוד. ואם לא די בזאת, ישנם ליקויים שנחשבים סיכון נמוך, ועדיין לא תוקנו.
איך מאפשרים למטוס לא אפוי להיכנס לשירות? כי כך תוכנן במקור: מייצרים ומשיקים, מתקנים את כל הצי תוך כדי תנועה. היתרון הוא שמקבלים מוצר מהר יותר והחיסרון? שזה די מסוכן ומאוד יקר.
ניסוי ירי בתותח ה-F35. אחד הבאגים שהתגלו היה תקלת שיכוך זעזועים; צרור ארוך היה גורם לכבלים להתנתק בחלל הגוף ולשבש מכשור טיסה צילום: USAF
אבל בשטח זה נראה אחרת: כבר זמן מה שמטוסי F35 טסים ברחבי העולם, בחילות האוויר של ישראל, בריטניה, הולנד, אוסטרליה ועוד - והטייסים לא מפסיקים להלל אותם. מה כל כך טוב בו ואיך כבש את הלבבות אם יש לו כאלו מגבלות ביחס לכל המטוסים שנועד להחליף?
קודם כל, אפתח ואומר משהו לא פופולרי: עקרונית, מטוסי קרב הם מכונות טיפשות. יש להן מחשב שיודע להגיב לתנועת האוויר ולייצב את הכלי ולהוריד בכך הרבה מעומס ההטסה מהצוות, אבל כמעט כל שאר המערכות שלהם ידניות ביותר, גם אם מלאות בפיצ'רים. למשל, למכ"מ יש ארבעה מצבי סריקה, מיקודי אלומות וכולי? צריך לעבור ביניהם ידנית בהתאם לצורך בשטח. ולא רק: לכל המערכות יש הרבה מאוד אפשרויות שמפיקות מידע גולמי, ולהיות טייס קרב זה לקפוץ ביניהן כל הזמן תוך כדי ששולטים באווירון.
קוקפיט של F18, עמוס לחצנים. החמקן החדש נראה אחרת לגמרי צילום: USN
המערכות עצמן לא יכולות להיות חכמות: לכל אחת יש מעבד בעוצמה שמספיקה רק לפעולה הבסיסית שלה ולתקשורת עם רכיבי ממשק - מסך קטן בקוקפיט, נוריות, מתגים וכולי. מבחינת כוח עיבוד, לכל המכשור הזה יש פחות שרירים מאשר למדפסת משרדית או מיקרוגל מודרני. למשל, מידע המשימה במטוסים קצת יותר ותיקים עולה לקוקפיט עם הטייס בצורת קלטת שדומה לשל סופר נינטנדו ובכלים חדשים - בצורת קלטת קטנה של 64 גיגה-בייט.
ברוב המקרים, מה שלא הוזן מראש למערכת פשוט לא יופיע בה בשטח. צץ איזה שינוי מפתיע בזמן אמת? מטוסי חיל האוויר האיראני מתחברים לרובוט ענק? הכוחות בשטח לא יוכלו לכייל מחדש את המערכת ויצטרכו לאלתר עם מה שיש.
קלטת דאטה של 4 מגה-בייט. זו ספציפית נלקחה ממטוס טורנדו בריטי, ודומות לה עדיין נפוצות בחילות אוויר רבים צילום: rochesteravionicarchives
אגב, ישנה עוד סיבה שהתעשייה שמה תמיד דגש על חומרה יעילה ותוכנה מוגבלת: כדי שאפשר יהיה למכור שדרוגים. יחד עם שיפורי התוכנה באים עוד שיפורי גוף ומנוע, צומח עוד מוניטור בקוקפיט במקום פאנל שעונים, וכך נולד מה שנקרא דגם C ועוד הזדמנות לעשות כסף.
ה-F35 בא ושובר את התבנית הזאת בצורה מוחלטת: זה בעצם מטוס הקרב הראשון שכל פרופיל המערכות שלו נשען על תוכנה דינמית ולא על חומרה סטטית.
ככה נראית קפיצת דור: משמאל נמצא הקוקפיט של ה-F16A, ולידו זה של ה-F35 צילום: Lockheed Martin
כלומר, כזה שיכול לבצע שינויים בהתנהגות במערכות בצורה אוטומטית, לעשות חושבים ולהחליט מה הכי רלוונטי להציג לטייס במקום להציף אותו במידע ואפשרויות ולצפות שיחליט בעצמו למה לשים לב. כן, יש פה גם חומרה אחרת, בדמות מערך חיישנים מיוחד ומחשבים מאוד חזקים שיודעים לעבד כל מיני שינויים במצב המטוס, בהתנהגות האויב ובשדה הקרב כולו - ולתת לטייס מה שהכי חשוב.
בנוסף, המטוס עושה עוד עבודה ברקע שבכלל לא קשורה לטייס, אבל ערכית מאוד לצבא ששלח אותו. יש לו מכ"מ מתקדם ביותר, חיישני אינפרא אדום, אנטנות לגילוי סורקי אויב ועוד המון סנסורים ששואבים מאסות של מידע כל הזמן. אבל המאסות מגיעות עם פילטר: למשל, אם החיישנים קלטו סוללת נ"מ שמתחילה לשדר ולחפש מטוסים בגזרה סמוכה, את הטייס זה לא מעניין אם נתיב הטיסה שלו לא עובר בה.
סיבות טובות לחייך. קפטן קריסטין וולף, מפקדת צוות ההדגמה של ה-F35 צילום: USAF ולכן, מחשב ה-F35 לא יטריד אותו בכך, אבל יסמן את המיקום של הסוללה ההיא וישלח למערכת המודיעין בבסיס. יש לנו פה בעצם, אפליקציה שרצה ברקע ואוספת מידע רגיש בלי לספר למשתמש ואז משתפת עם אחרים; במילים אחרות, פייסבוק.
כל אלה עושים לטייס חיים קלים ומאפשרים לו להתרכז בניהול המשימה, התקשורת וכולי - שהם קריטיים מאוד באחת ממשימות הליבה של המטוס: כחמקן קרב, הוא מתאים למכה ראשונה באויב, תחת איום נ"מ נרחב. אבל זו עדיין לא סיבה להתאהב במטוס. לא, ה-F35 כבש את הטייסים בגלל דבר אחר שהתוכנה שלו מאפשרת: להטיס את המטוס בקצה גבול היכולת שלו באפס מאמץ.
מתמרן כמו בוס. F35 במפגן אווירי צילום: USAF
לצד כל חיישני הגילוי, יש ל-F35 גם המוני מדי תאוצה וג'ירוסקופים שעוזרים למחשב להבין איך טס הכלי, ואיך אפשר להוציא יותר מכל תמרון בלי שהטייס יצטרך לחשוש מדברים כמו הזדקרות, סחרור, או מצבים מסוכנים אחרים.
הטייס עושה בעצם מה שבא לו, והמטוס מתקן אותו לפי הצורך. מה אפשר לעשות עם מטוס שמבין את עצמו טוב יותר ממטוס לא-חכם? למשל, לבצע תמרונים מסובכים להדהים בלי להתאמץ, תמרונים שה-F22 יודע לעשות רק בזכות הניהוג הווקטורי שלו.
F35 יורה במהופך במסגרת ניסויי טיסה צילום: Lockheed Martin
ומה עושים עם תמרון כזה? כיף חיים באוויר. אבל גם למשל, חומקים מטילים בתמרון חריף בפחות מאמץ, וזוכרים את תרגילי קרבות האוויר בהם ה-F35 הפסיד ל-F16 פעם אחר פעם? ובכן, זה היה לפני התוכנה החדשה.
טרם פורסמו נתונים על אימוני קרב עדכניים, אבל לא אופתע אם ה-F35 ניגב את הרצפה עם כל מטוס קרב אחר, למעט ה-F22. הוא לא צריך להיות מהיר יותר, חזק יותר או עם שיעור פנייה ונסיקה גדולים יותר. המטוס כמעט מודע לעצמו, והשילוב של טייס אנושי + מטוס חכם תמיד יפעל מהר ובמדויק יותר מסתם טייס חכם ומטוס טיפש.
טייס בצי הבריטי ומטוס ה-F35 שלו צילום: UK MOD
וזו הסיבה שהטייסים כל כך אוהבים את ה-F35; הם סומכים עליו, שיעזור להם לחזור הביתה בשלום אחרי משימה שהושלמה. וזוהי המהפכה העיקרית של מטוסי הקרב הללו: היכולת לעשות יותר עבור הטייס גם בלי שינויי חומרה שבאים רק פעם בעשור.
גם פה אצלנו אוהבים אותו מאוד. זוג מטוסי F35 של טייסת "אריות הדרום" הישראלית צילום: דובר צה"ל
ואגב, את שיפורי התוכנה אפשר גם לשתף: מטוסי F35 בחיל הים האמריקאי למדו איך להתמודד טוב יותר עם רוחות חזקות בנחיתה? זה בעצם קוד תוכנה, שאפשר להעביר לחילות אוויר אחרים או למכור אותו. לוקהיד מרטין פשוט הפכה את ה-F35 למסוף, לאייפון עם מנוע סילון, וכמו ב-iOS, האפליקציות יעלו כסף טוב.
העניין הוא שכל הרעיון הזה - כמו המטוס עצמו - עדיין צעיר יחסית. ככל שיהיו יותר F35 בשטח, אצל יותר חילות אוויר שימצאו שימושים לבסיס התוכנה שלו, כך אפשר יהיה לעמוד על טיבו בצורה מדויקת. למשל, יכול להיות שהאכזבה של חיל האוויר מוגזמת, ולא מצריכה פיתרון קיצוני כמו כלי חדש לגמרי.
F35 לצד מטוסי F18 מהדור האחרון צילום: USAF
עד כמה בעצם נכשל המטוס? עצם העובדה שה-F16 עדיין משרת לצידו אינה כישלון; מטוס קרב זה לא סמארטפון ולא תוקעים את הישן במגירה כשהחדש יוצא מהקופסה. למשל, ה-F22 נועד להחליף את ה-F15 והנה משרתים השניים כנף ליד כנף.
זה קרה גם בדורות הקודמים: ה-F16 נכנס לשירות חיל האוויר האמריקאי ב-1978 כמחליפו של הפאנטום (שקורקע סופית רק ב-2016) ובטח לא תופתעו לשמוע שגם המטוסים שהחליף הפאנטום טסו שנים רבות לצידו.
F16 ופאנטום, בתמונה מאמצע שנות השמונים צילום: USAF
יכולותיו של חמקן הקרב הצעיר מרשימות ביותר, ותהליך תיקון הבאגים עודנו נמשך, כך שגם כאן הוא לא מאבד נקודות. ואולם, הפרויקט היה מסובך ושאפתני מדי מראשיתו ולכן כשל בשימור היכולות של המטוסים שאת מקומם נולד לתפוס. יתכן שהצלחה מוחלטת כלל לא היתה אפשרית מלכתחילה.
נסיים היכן שהתחלנו, עם הגנרל צ'ארלס בראון וההצהרה ששחרר. לדבריו, ה-F35 "הוא כמו פרארי, ואתה לא לוקח את הפרארי לעבודה אלא נוסע בה רק בסופי השבוע. זה מטוס העילית שלנו".
F35 ו-F16 מדגמנים יחד צילום: USAF
לדבריו, יש לשמור את ה-F35 למשימות שהולמות את יכולותיו. ומה על שאר המשימות? הרוב המכריע? בראון אמר שהוא רוצה מטוס חדש, שיוכל להחליף יותר מ-1,000 מטוסי F16 ולשרת לצד ה-F35; סוס עבודה אמיתי שהוא יותר יונדאי ליסינג ממכונית ספורט. לטענתו, ה-F16 הוא פלטפורמה ישנה מדי, וכדי לספק מענה לצורכי החיל צריך להתחיל מאפס, טבולה ראסה. חייבים להסיר בפניו את הכובע, ואם כבר - להעניק לו את פרס הקצין האופטימי לשנת 21'; מאוד קשה להצדיק מימון מטוס-משלים ל-F35 בעידן בו אין מלחמות שמצריכות אלף חמקנים. בטח לא כשארה"ב פצועה, חולה ומשתקמת לאיטה מ-2020 האיומה.
ואכן, דברי בראון יצרו סערה בפנטגון ומחוץ לו: זמן קצר לאחר הצהרתו כבר התמלאה הרשת בדיווחים על כשלון המטוס, ואנשים התחילו לשאול שאלות קשות. הגנרל מיהר להודיע שה-F35 הוא עדיין כלי מרכזי עבור חיל האוויר, והבטיח שכספים שהוקצו לו לא יעברו למיזמי מטוסים אחרים. האחראי על ענייני התקציבים, שר האוויריה האמריקאי ג'ון רות', חיזק את דבריו ואמר שזה לא ישתנה בעתיד הנראה.
אישית, אני סבור שגם אם מחר סנטה קלאוס תופס שיחה עם ג'ו ביידן ואיכשהו צץ תקציב לפיתוח מטוס קל חדש, יהיה זה סיפור של עשר שנים לפחות. ובכל מקרה, יתכן שהמציאות המבצעית תאפשר להסתדר גם עם F16 משופר עוד שנים רבות - כשלאט לאט נרכשים יותר מטוסי F35, מחירו הממוצע יורד, והפרארי יהפוך להיות הסטנדרט החדש. טיסה נעימה!
