האוזניות של גודזילה: כך גילו מטוסים לפני המצאת המכ"מ

שלום, כאן הקברניט; המכ"מ הוא המצאה מדהימה, שהועילה לאנושות בתחומים רבים. למשל, היכולת לעקוב אחר כלי טיס מהקרקע למרחקים גדולים איפשרה נתיבי טיסת נוסעים ארוכים ובטוחים, בלי המוני קונקשנים או מטוסים שאובדים לבלי שוב, איתור ענני סערה מסוכנים ועוד. ושימושיו ממש לא מוגבלים לכלי טיס; תשאלו כל מי שחטף דו"ח על נהיגה במהירות מופרזת.  

הרעיון מאחורי ההמצאה הזאת נשמע פשוט: משדרים מאנטנה גלי רדיו שנעים באוויר ופוגעים במשהו. הפגיעה מייצרת החזרי גלים, ואלו נקלטים במקלט. הזמן שלוקח להחזר להגיע לאנטנה מלמד באיזה מרחק נמצא אותו משהו, והזווית ממנה הגיע ההחזר - מאיזה כיוון.

איך עובד מכ"מ? שידור רדיו כיווני (1) שפוגע בעצם מעופף (2) מוחזר לאנטנה (3) ומזוהה כמטוס (4) שמופיע על המסך (5) עם נתוני מרחק, כיוון התקדמות, גובה ומהירות

נחיתה רכה, רק מה? ארוכה. ספינת אוויר בישורת אחרונה צילום: Wikimedia

מדובר בכלי טיס שלא יכולים לנחות ללא היערכות מורכבת מאוד על הקרקע; מישהו צריך לתפוס את הכבלים שהספינה משלשלת, לחבר לעוגנים מתאימים ואז למשוך ולהצמיד אותה למגדל עגינה. רק אז אפשר לכבות מנועים ולהתחיל להוריד נוסעים. צוות עגינת ספינת אוויר גדולה יכול להיות גם 40 איש, כך שכדאי שכולם יהיו מראש במקום המתאים.

בלון תצפית צבאי נגרר לנחיתה. שימו לב כמה אנשים יש על הקרקע צילום: australian war memorial

מהר מאוד החל שימוש בטכנולוגיית הטופופון - המצאה מהמאה ה-19 שנועדה לאתר צופרי ספינות בערפל, ובה יש שתי חצוצרות אוזן שכוונו באלכסון, כדי שיהיה קל יותר להבין מאיזה כיוון מגיע הרעש. כשהוצלב עם המיקום עליו דיווח צוות ספינת האוויר, אפשר היה להעריך מתי תגיע.

אוזנינו על כתפינו, ראשינו קשובים: רישום פטנט הטופופון צילום: USPO

קסדת האזנה אישית שהופעלה בגרמניה ב-1917 צילום: IWM

פיתוח נוסף היה עמדת ההאזנה הניידת; חצובה ועליה מספר חצוצרות אוזן, שאפשר למקם במפקדות ומחנות קדמיים ולדעת כשהאויב מתקרב.

חצוצרות אוזן על גלגלים. ניידת האזנה צילום: NARA

מפציצי גותה גרמניים מפציצים את לונדון צילום: aerohispanoblog

חצוצרות אמריקאיות עצומות מ-1921 צילום: NARA

עמדת ההאנה של פרין צילום: douglasself

העמדה של גוארז צילום: douglasself

ב-1935 אימצו ההולנדים מערכת שהיתה בעצם עגלה עם מושב ושתי אפרכסות גדולות, אליה התווספו בהמשך גם זרקור והתקן תצפית.

העמדה שפותחה בידי ואן-סואט צילום: aviationhumor,lakesidehistory

צילום: Wikimedia

דרך חצוצרות אלה התאפשר זיהוי כלי הטיס ולא רק נוכחותו, אך לא בגלל צורת הכלי; תרבות פרפקציוניסטית ואימונים קדחתניים הפכו את קציני ההאזנה של יפן לטובים ביותר בעולם. עד כדי כך, שמערכות ההאזנה של יפן הוצבו גם על כל הספינות בצי הקיסרי; המאזינים ידעו לבודד את רעשי המטוס מרחש הגלים, המנועים והחיים בתוך אוניה.

גרמניה הנאצית הפעילה עמדות האזנה אלקטרוניות, בעלות מיקרופונים להעצמת הצליל ועיצוב דמוי טבעת שאיפשר ניוד נוח (בגרמנית, רינגטריכטריכטוגשורר; שמות האמל"ח הגרמני הם כמעט עוד פשע מלחמה לאוסף).

עמדת האזנה נאצית צילום: Bundesarchiv

העיצוב הזה היה חכם יותר מהחידוש הצ'כי, ושולב בו זרקור; היה זה כלי האיתור הכי מוצלח מסוגו, עם טווח של עד 12 ק"מ בתנאים אופטימליים, ומרווח טעות של שתיים-שלוש מעלות. לצוותי ההאזנה של גרמניה היו הרבה מאוד הזדמנויות לנסות ולשפר את הציוד; מפציצים בריטיים היכו באירופה הכבושה כל לילה בראשית המערכה, ועד מהרה הצטרפו אליהם רבבות מפציצים אמריקאיים.

האמריקאים פיתחו את עמדת ההאזנה הכי מסובכת בעולם, M2 שמה. היא התבססה על שלוש חצוצרות ובהן מיקרופונים, ומנגנון מכני שידע לאמוד עוצמת צליל כדי להפיק כיוון מדויק וזווית מהקרקע - מחשב פרימיטיבי. בנוסף, ה-M2 התחברה לזרקור חיצוני ענק, שקיבל אוטומטית את נתוני עמדת ההאזנה כדי להקל על גילוי חזותי בלילה. כך התאפשר טווח גילוי של 7.3 ק"מ בתנאים אופטימליים.

עמדת האזנה צילום: ג'יימס האטון, National Geographic Society

צלחת בטון בריטית. לא מה שאתם חושבים צילום: webodysseum

עמדת המכ"מ בפרל הארבור צילום: visitpearlharbor

לנאצים לא היה מושג שהאנגלים יכולים לגלות את מטוסיהם מטווחים גדולים, וממש מכל זווית בה יפלשו. וכל עוד הנאצים לא ידעו מה פשר האנטנות, המשיכו לתהות כיצד מצליחים טייסי חיל האוויר המלכותי לתפוס את המפציצים שלהם כל פעם באוויר.

רשת המכ"מים צ'יין הום צילום: Wikimedia

עם הזמן אימצו כל הצדדים הלוחמים את המכ"מ, ובנו כאלה יותר ויותר קטנים. טכנולוגיית אומדן מרחק על בסיס רדיו איפשרה את המצאת מרעום הקירבה - כלי שהפך את תותחי הנ"מ לאפקטיביים בהרבה. בימי המלחמה האחרונים עוד נעשה שימוש בהתקני האזנה למיניהם, בעיקר בגזרות נידחות בהן לא שווה להרים תשתית מתקדמת.

החריגה היחידה היתה ברית המועצות; הסובייטים השתמשו במערכות האזנה כגיבוי וסיוע ממש עד הסוף. הסיבה היא שרוב תשתיות הפיתוח בתחום ישבו בלנינגרד ופוזרו בין גזרות אחרות עם פלישת הנאצים. לכן, לקחו הרוסים כל מערכת גילוי אפשרית - קצת פיתוחים מקומיים, כ-2,600 עמדות מכ"מ שקיבלו משותפיהם בארה"ב וכן - גם מערכי מיקרופונים.

עמדת האזנה ברוסיה צילום: douglasself

עד כה דיברנו על איתור מטוסים מהקרקע; מה לגבי איתור באוויר? איך ידעו טייסים שהאויב מתקרב אליהם? שלוש אפשרויות: או שראית את האויב והזהרת את שאר מטוסי המבנה במכשיר הקשר, או שמישהו אחר ראה והזהיר אותך, או שאף אחד לא ראה והאויב פשוט הכריז על נוכחותו בכך שפוצץ כמה מהמטוסים סביבך. ראיה טובה במיוחד הפכה לנכס חיוני; גם לצבא שרצה ניצחונות באוויר וגם לטייס שרצה למשיך לחיות.

מי ראה מסרשמיט? מטוסי הארקיין בריטיים בפעולה צילום: Wikimedia

כשמרגלים דיווחו על כך לגרמניה, סברו הנאצים שהירק הכתום פשוט נותן לבריטים ראיית לילה משובחת ואף החלו לבנות תוכניות להצטייד בו. למעשה, משם נולדה הסברה שגזר זה טוב לעיניים. זה לא בלוף מוחלט; גזר הוא מקור לוויטמין A שמועיל לראייה - אבל זה נכון גם לגבי ביצים, כרוב ושמן דגים.

אחת מכרזות הקמפיין צילום: NARA