כל המפלגות בורחות ממשבר הדיור

ביום שני הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו את ה"תוכנית הכלכלית" שלו ליום שאחרי הבחירות. כמה שעות קודם לכן, הלמ"ס דיווחה על עלייה של 0.9% במחירי הדירות בינואר.

בשילוב שני החודשים הקודמים, מחירי הדירות עלו ב־2.7% בשלושה חודשים, קצב שמחזיר אותנו לרמה דו־ספרתית מבהילה.

אבל נתניהו לא אמר מילה על משבר הדיור, אותו משבר שהוציא את ההמונים לרחובות בדיוק לפני עשור. מאז, מחירי הדירות עלו ביותר מ־50%, אבל נתניהו הבין שהכי פשוט לכוון את האש ממנו והלאה.

רה"מ נתניהו צילום: קובי גדעון / לע"מ

יותר מכולם, נתניהו יודע שהמשילות בישראל לא באמת מאפשרת לחלץ את הספינה. למרות שהנדל"ן מפרנס ישירות כ־300 אלף משפחות, ולמרות שתנופת פיתוח ובנייה יכולה לסייע למלא את הבור הענק באוצר המדינה - עדיף לא להתקרב למשולש ברמודה.

הוא ראה את משה כחלון נוטל ב־2015 את כל "ארגז הכלים הנדל"ני" לתקופה ארוכה של חמש שנים, שבהן שלט במשרד האוצר, ברשות מקרקעי ישראל ובמינהל התכנון - אבל כמעט לא הצליח להגדיל את ההיצע. תמיד תהיה סיבה: משרד התחבורה לא אישר מחלף, הרשויות המקומיות לא ששות להגדיל את כמות הדירות, צה"ל לוקח את הזמן לפני שהוא מסכים לעבור דרומה, המשרד להגנת הסביבה מחכה לבדיקת זיהום בקרקע ועוד אלף ואחת סיבות מצוינות.

בעשור האחרון הרימו את דגל הדיור בעיקר שלושה פוליטיקאים: שר השיכון אריאל אטיאס, שר השיכון אורי אריאל ושר האוצר משה כחלון. שלושתם נכוו ונעלמו מהזירה. בין לבין הציצו ונפגעו שרי האוצר יובל שטייניץ ויאיר לפיד, שכמעט לא תשמעו אותם מדברים בעניין.

נתניהו והליכוד לא במשחק

אסטרטגיית ההתחמקות של נתניהו – שהפסיק לדבר על מחירי הדירות - הוכיחה את עצמה. על אחת כמה וכמה כאשר מה שכנראה באמת יוריד פה מתישהו את מחירי הדירות תהיה בעיקר ריבית גבוהה - ריבית שגם תייקר את המשכנתאות, וגם תחזיר את הציבור להשקעות סולידיות של פיקדונות בבנק. אבל תרחיש כזה בכלל לא נראה באופק, מה גם שריבית ואינפלציה הן לא חזון מלבב, גם אם מחירי הדירות ישנו כיוון. נתניהו גם יודע שלא בטוח שכל כך ישתלם לפוליטיקאי שיוריד את מחירי הדירות, ויפגע באפקט העושר של כ־70% מהישראלים שמחזיקים דירה.

אז נתניהו והליכוד לא במשחק, אבל צריך להודות שגם המצע של יתר המפלגות לא שם. יש עתיד למשל מבטיחה שוב 150 אלף דירות להשכרה ארוכת טווח בתוך עשור - כאילו לא היינו בסרט הזה ב־2014 - ואפילו "רכבת קליע" שתיסע במהירות 300 קמ"ש, כאילו לא כדאי קודם להשלים את המסילה הרביעית בגוש דן ולצבוע כמה נת"צים. או מפלגת ימינה, שמתחייבת לפרק את רשות מקרקעי ישראל, מה שאפילו כחלון לא הצליח, או להסב משרדים למגורים – בלי להסביר איך ברשויות המקומיות יחיו עם הירידה החדה בארנונה. או מרצ, שאומרת שתטיל מס רכוש של 30% על בעלי דירה שנייה.

הפוליטיקאים מציעים לציבור בעיקר פנטזיות, במקום שיפשילו שרוולים ויטפלו בבעיות האקוטיות בשטח: לנער את הסחבת הבירוקרטית ברמ"י, בוועדות התכנון וברשויות המקומיות; להראות לראשי הערים או לצה"ל שיש שלטון מרכזי; או להאיץ פרויקטים של התחדשות עירונית כדי לייצר אורבניות צפופה ונכונה. כי למה להיכנס לתהליכים שלוקחים זמן ולהתעמת עם כל כך הרבה

מוקדי כוח בתוך ומחוץ לממשלה? עדיף להציג פתרונות שנראים נהדר בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. למי אכפת שהם לא יקדמו פה אפילו דירה אחת?