מבחן רכב
מוותרים על הג'יפ: בדרך לשטח תופסים טנדר
לאיסוזו די מקס יש מנוע טורבו דיזל קטן יחסית. רועש במהירות איטית, סביר במהירות גבוהה. יש לו שפע של כוח זמין במהירויות עירוניות וגם בשטח הוא סוחב בצורה משכנעת. רק במהירות בין-עירונית אפשר לבקש ממנו עוד תוספת קטנה של כוח
כל רכבי השטח במדינה יצאו לרמת הגולן ביום מושלג אחד - רנגלר, פראדו, צ'רוקי, גראנד צ'רוקי, טרופר, פאג'רו ואחרים. חלקם כבר תקועים בשלג. לרכבי שטח רבים בישראל יש כיום בעיה: הם מזדקנים בקצב מהיר מאוד. בניגוד לעשור הקודם, כיום קשה למצוא בסוכנויות רכבי שטח חדשים ולכן גם ההיצע בשוק הולך ומזדקן.
קראו עוד בכלכליסט:
- ציוני בטיחות חדשים: יונדאי מאכזבת, איסוזו מצטיינת
- חופשה באוטו: נוודים עם סגנון
- ג'יפ חושפת את נשק יום הדין במלחמה על השטח
ג'יפאים רבים מצאו פתרון אחר: לעבור לטנדר. טנדרים מצוידים בכל המאפיינים שהיו לרכבי השטח של פעם: שלדת סולם, מנוע דיזל חזק, הילוך כוח. אך בניגוד לרכבי השטח האצילים, טנדרים הם כלי עבודה גסים: קפיצי עלים מאחור, המנועים רועשים, הנדסת האנוש מיועדת לפועלים, לא לבוסים. יבואני הרכב אשר מבינים שלג'יפאים אין יותר הרבה אפשרויות החלו לייבא את הטנדרים בגרסאות יותר מעודנות: לוחות מחוונים יותר טובים, מערכות בטיחות יותר מקיפות והבטחה לשקט בתא הנוסעים.
איסוזו די מקס צילום: תומר הדר איסוזו די מקס החדש יוצא ללחימה בשלג. יש לנו מנוע חריג: טורבו דיזל בנפח של 1.9 ליטרים בלבד. לטנדרים רבים יש מנועים בנפח הרבה יותר גדול וגם לאיסוזו, אך המנוע היותר גדול מסורב עלייה לישראל בשל תקנות זיהום אוויר. איסוזו די מקס החדש מצויד גם בתיבה אוטומטית, בהילוכי כוח, גם בדיפרנציאל אחורי ננעל. למרבה הצער, יש לו גם מדרגות צד מכוערות ולא שימושיות בשטח ועבודת פרזול איומה מאחור. חבל שכך, די מקס הוא רכב נאה, עד כמה שטנדר יכול להיות נאה. תא הנוסעים של די מקס רוצה להיות תא נוסעים של רכב שטח, לפתות את מי שהיו מוציאים 450 אלף שקלים על רכב שטח. יש לו בקרת אקלים, יש לו הגה כוח קל להפליא ויש לו כיוון חשמלי למושב. עבור טנדר מדובר בתא נוסעים מפואר ועתיר מערכות אלקטרוניות, אפילו בקרת שיוט עם מערכת שמירת מרחק. אך עבור מי שהתרגל לרכב שטח אמיתי, מדובר בתא נוסעים אשר לקוח מעולמות חקלאיים. כל האבזור לא מסוגל להסתיר את העובדה שהפלסטיק נוקשה ותנוחת הישיבה אינה מספיק גבוהה. בספסל האחורי יש שקעי טעינה, אפילו פתחי מיזוג, שינוי מרענן ביחס לנהוג בקטגוריה.
לדי מקס יש מנוע טורבו דיזל קטן יחסית. רועש במהירות איטית, סביר במהירות גבוהה. הגודל לא קובע והמנוע של הדי מקס הוא דוגמה מצוינת: יש לו שפע של כוח זמין במהירויות עירוניות, בשטח הוא סוחב את הדי מקס בצורה משכנעת, ורק במהירות בין-עירונית אפשר לבקש ממנו עוד תוספת קטנה של כוח כדי להגיע למהירויות שלא ראוי שטנדר ישהה בהן בכל מקרה. התיבה אוטומטית, כולל מערכת העברה ידנית, ולפעמים היא מעט משתהה בהעברות הילוכים. את שילוב בקרות השטח עושים באמצעות כפתור: ארבע על ארבע, הילוך כוח. לדי מקס יש מרווח גחון יחסית מצומצם ומידת צמיגים שלא עושה חשק להיכנס לשדות הבזלת של רמת הגולן. הצמיגים מיועדים לכביש, נסתמים בבוץ בשניות. מי שירצה לרדת עם די מקס לשטח יגלה שמדובר ברכב בעל יכולת סבירה, אך גם כזה שידרוש הגבהה קלה והשקעה בערכת מתלים ראויה יותר. המתלים של הדי מקס מעודנים יחסית לטנדרים של לפני עשור בלבד, אך הישבן של הדי מקס קופץ ובועט כמו כל טנדר אחר. למי שמגיע מרכב שטח אמיתי ייתכן שיהיה מדובר בחוויה מעט טראומטי, למי שמגיע מטנדר בן חמש שנים יהיה מדובר בשדרוג.
בשורה התחתונה, איסוזו די מקס מיועד לשני קהלים: מי שישתדרג מטנדר אחר ומי שישתנמך מרכב שטח. עבור מי שישתדרג מטנדר אחר הדי מקס בהחלט מציע חבילה מעודנת ששווה לשקול. עבור מי שחושב שאפשר לרדת מרכב שטח לטנדר בלי לשלם מחיר בסעיפי הנוחות, כדאי לבדוק במקום אחר.
