היצירתיות מהקורונה: נתקעו בבית ועשו על זה סרט

איפה הייתם במרץ־אפריל 2020? רוב הסיכויים שבבית. זה מה שרוב העולם עשה בחודשיים הראשונים לסגר הקורונה הראשון. לא רק בתי הקולנוע נסגרו, אלא בזו אחר זו גם כל הפקות הקולנוע והטלוויזיה באמריקה נדחו או בוטלו, ואנשי הצוות, כמו עובדים רבים בעולם, נשלחו לחל”ת. היה ברור שכשיסתיים הסגר הזה - אירוע היסטורי בהיקפו הגלובלי - המסכים יוצפו במבול של סרטים וסדרות שיעסקו בו. האם כל במאי, תסריטאי ומחזאי שישבו בבטלה מאונס בימי הסגר כתב יצירה בהשראת האירוע הזה?

סרטי התעודה היו הראשונים, תוכניות הטלוויזיה הגיעו אחר כך (סרט הטלוויזיה “Coastal Elites” שצולם בזום, פרקי העונה החדשה של “החיים עצמם” וסדרת הסרטים הקצרים הישראלית “מאה מטר”, למשל). ועכשיו מגיעים סרטי הקולנוע. אלא שבחלוף כמעט שנה מהסגר הראשון (מחוץ לסין) המצב לא ממש השתפר, העולם ממשיך לצאת ולהיכנס לסגרים לסירוגין, בתי הקולנוע ברוב העולם עדיין סגורים. אז גם הסרטים האלה נשלחים לשירותי הסטרימינג (ובמקביל, למְעט בתי הקולנוע שבכל זאת פתוחים באמריקה).

צ'יווטל אג'יופור ואן האתאווי, "Locked Down" צילום: STUDIO

“Locked Down” של דאג ליימן (“זהות כפולה”, “קצה המחר”) עלה בשבוע שעבר בשירות הסטרימינג HBO Max (יש להניח שנראה אותו ב־VOD הישראלי בקרוב), ו”מלקולם ומארי” יעלה בנטפליקס ביום שישי. שני סרטים שונים לחלוטין אבל דומים להפליא. בשני המקרים מדובר בסרטים עם פורמט הפקה דומה, שנכתבו בזריזות וצולמו בחיפזון, מלכתחילה מתוך מחשבה על מגבלות ההפקה בימי קורונה וסגר. שניהם עוסקים בזוג שנמצא לבד בדירה ומתחיל לריב. שניהם צולמו במהירות (15 עד 18 ימי צילום), בהפקות עצמאיות וזולות שטסו מתחת לרדאר של התעשייה. אחד מהם הוא גם סרט ממש טוב.

“Locked Down"

הסרט הזה נכתב ביולי, צולם באוקטובר והופץ בינואר. סטיבן נייט (“סימנים של כבוד” ו”דברים יפים מלוכלכים”) התיישב לכתוב תסריט על דעת עצמו בשעה שבלונדון, שבה הוא גר, מגפת הקורונה רק החמירה והסגרים הלכו והוחרפו. דאג ליימן, שהתפרסם בזכות סרטי האקשן המצוינים שלו, חזר לימיו כבמאי אינדי בימי “סווינגרס” ו”גו”, ועבד עם נייט על התסריט בשיחות זום מביתו במסצ’וסטס. הוא רצה להגיע ללונדון לצלם את הסרט - שרובו שני אנשים בבית - אבל היתה רק בעיה אחת: כל הטיסות מארה”ב לאנגליה בוטלו. אז ליימן, בעל רישיון טיס, נכנס למטוס הקל שלו ולראשונה יצא לחצות את האוקיינוס האטלנטי ולהגיע בכוחות עצמו ללונדון.

כבר החלק הזה של הסיפור נשמע כמו רעיון מצוין לסרט של דאג ליימן, אבל בשלב הזה הוא רק אנקדוטה לסרט עצמו. אבל זו אנקדוטה חשובה כי כשהקורונה הגיעה, ליימן היה עסוק בהכנות לצילומי הסרט הבא שלו שאותו הוא מתכנן לצלם עם טום קרוז בחלל, כשהשניים ישוגרו בחללית של אילון מאסק. אז מה זו כבר טיסה טראנס־אטלנטית במטוס פרופלור? השיחות שלו עם קרוז - שהמשיך לצלם ברחבי אירופה את “משימה בלתי אפשרית 6”, אחת ההפקות הבודדות בעולם שלא נעצרו — לימדו את ליימן איך אפשר לצלם סרט ולשמור על בריאות צוות הצילום ולדאוג שאיש לא יידבק, בהפקה שאף חברת ביטוח לא הסכימה לבטח.

“Locked Down” מספר על זוג שחי בלונדון - היא אמריקאית, הוא בריטי (אן האתאווי וצ’יווטל אג’יופור) - והם רגע לפני פרידה. אלא שאז התחיל הסגר והם נתקעו יחד בדירה שלהם. הוא מובטל ומקבל הצעה לא לגמרי חוקית להיות נהג שליחויות תחת שם בדוי. היא נציגה של חברת יחסי ציבור אמריקאית, שמקבלת הוראה לפטר את צוות העובדים שלה בגלל הסגר והמגפה. והסרט הזה, שהוא כמו קפסולת זמן של כל אוצר המילים והמעשים של העולם בימי הקורונה, מצליח לשלב את שיחות הזום, החל”ת, הבולמוס לקניית נייר טואלט והתשוקה לאפיית לחם תוך כדי שהוא מעניק לשתי הדמויות שלו מונולוגים יפהפיים ושנונים על זוגיות בימי משבר.

הדובדבן בקצפת של הסרט הזה - שהיה חינני, קצבי ומתוק גם בלעדיו - הוא הרגע שבו הזוג הזה, כדי להכניס אקשן לחייהם מחליט לגנוב יהלום (ששייך לחברה שבה עובדת האשה) מתוך הכספת של חנות הכלבו הרודס, שלראשונה ב־171 שנות קיומה הרשתה לסרט להצטלם בתוכה.

“מלקולם ומארי" 

ב־2 במרץ היו אמורים להתחיל צילומי העונה השנייה של “אופוריה”, אלא שאז כל ההפקות נסגרו. זנדאיה, כוכבת הסדרה, פנתה לתסריטאי הראשי שלה, סם לוינסון, וביקשה ממנו שיכתוב במהירות סרט כדי שכל צוות ההפקה יוכל להמשיך לעבוד.

זנדאיה וג'ון דיוויד וושינגטון, "מלקולם ומארי". דומים ושונים צילום: DOMINIC MILLER/NETFLIX

כבר באמצע יוני כל צוות ההפקה של “אופוריה” התקבץ ל־15 ימי צילום, לסרט שמתרחש כמעט בזמן אמת ועוקב אחרי ריב לילי בין בני זוג - במאי שכרגע חזר מהפרמיירה לסרט שלו שמסתמן כלהיט, ושחקנית לשעבר שבהשראתה יצר את הסרט. אלא שהוא שכח להודות לה בנאום התודה שלו בסוף ההקרנה (זנדאיה וג’ון דיוויד וושינגטון הם השחקנים היחידים בסרט). מכאן מתחילות 100 דקות של ריבים וצעקות בין השניים, שרבים ומתפייסים שלוש פעמים, בסרט שצולם בשחור־לבן בפילם 35 מ”מ, כשהצוות מקבל אחוזים במקום משכורת. באוגוסט נטפליקס זכתה במכירה הפומבית על זכויות הסרט בעבור 30 מיליון דולר, שסידרו יפה את כל אנשי ההפקה.

כמו ב"Locked Down" גם כאן נראה שמה שצולם הוא דראפט התסריט הראשון, הגולמי והלא אחיד. אבל להבדיל ממנו, ב"מלקולם ומארי" אין לעלילה שום קשר לקורונה, והסגר הוא רק תירוץ הפקתי ליצירת גרילה של דרמה קאמרית לילית, שמאפשרת הפקה מהירה ורזה.

בהתחשב בכל התנאים האלה, “מלקולם ומארי” הוא סרט לא רע עם כמה רגעים טובים. אבל בהשוואה לחינניות של “Locked Down”, זהו סרט עצבני על שתי דמויות מעצבנות שרק מציקות זה לזו. עצוב לראות כמה סרט שעשוי מהחומרים שמהם נוצרו סרטים פורצי דרך כמו “מי מפחד מווירג’יניה וולף” ו“הטנגו האחרון בפריז”, הוא בסופו של דבר סרט שלא הולך על הקצה ולא לוקח סיכונים.