דבש בלי דבורים? עכשיו זה אפשרי
כלי חדש של הנדסה גנטית יאפשר בקרוב ליצור במעבדה את הנוזל הזהוב רק באמצעות שמרים וסוכר. השאלה היא מי ירצה לטעום ממנו והאם הערכים הבריאותיים שבו יישמרו
ממה עשויים 99% מהדבש? עבור רובנו דבש הוא קיא: הדבורה מנשנשת צוף, חוזרת לכוורת ומקיאה אותו לפה של פועלת צעירה יותר, שמקיאה אותו שוב, או ללועה של צעירה אחרת או אל תוך תא משושה, ואז היא מנפנפת בכוח בכנפיה ומאדה ממנו לחות, עד שהוא נהיה סירופ של 80% סוכר, 19% מים ועוד 1% של ויטמינים ומינרלים.
- קטניות להשבחת הגזע: הקשר בין ניאו-נאצים לתזונה טבעית
- המהפכה כבר כאן: שורה של מוצרי מזון פורצי דרך יצאו לשוק
- נעלם התיאבון: עורך מגזין אוכל פופולרי התפטר בבושת פנים
ההקאות הן שהופכות את הצוף לדבש. אנזימי קיבה דבוריים מפרקים בו חלבונים וחומצות שהפרח יצר כדי למשוך חרקים מאבקים ולדחות טפילים, ומחברים את המקטעים המפורקים מחדש, לכדי מין מולטי־ויטמין דבוראי, שטוב גם לאדם, ובגללו מתייחסים לדבש כאל ממתיק "בריא".
התועלת כנראה זניחה: זה מינון שעובד על דבורים. אנחנו גדולים בערך פי 40 אלף. דבורים בגודל שלנו היו זקוקות לכמעט ליטר דבש ביום כדי לקבל את הערכים התזונתיים.
וממה עשוי ה־1% האחרון? עם זאת, ה־1% הזניח ההוא הוא מופלא יותר מכפי שחשבנו. לפני שנתיים אגרונומים צ'כיים בראשותו של תומאס ארבן פרסמו בכתב העת המדעי "Journal of Natural Products" של החברה הכימית האמריקאית (pubs.acs.org/doi/abs/10.1021/acs.jnatprod.8b00968) ובו ניתחו את ההרכב המדויק של 13 סוגי דבש.
הם גילו שב־1% האחרון שמורכב מוויטמינים ומינרלים יש רסיסי־רסיסים של המון תרופות טבעיות וחיסונים רבי־עוצמה: יש שם דבר שנקרא דֶפֶנְסינים, מין "מערכת חיסונית שכירת־חרב" של צמחים, שקוטלת את רוב החיידקים, הנגיפים, הפטריות והתאים הסרטניים בטבע. כל החלבונים שבמזון מלכות וקרויים MRJP (ראשי תיבות של Major Royal Jelly Proteins), מצויים בדבש, פשוט בכמות זעירה.
נמצא כי ה־MRJP מקל בדיכוי דלקות וגידולים והורדת לחץ דם וכולסטרול, ושיפור כללי של הבריאות. וכן מצאו בדבש שלל אנטיביוטיקות, קוטלי חיידקים שעמידים לאנטיביוטיקות, קוטלי־נגיפים, משככי כאבים ומרפאי כוויות, תרופה ללוקמיה, ועוד מדכאי גידולים סרטניים למיניהם, לצד חלבונים שחיוניים לדברים כמו עיכול ורבייה. אלה חלבונים שהגוף דווקא בונה לבד, ולא ברור למה הם מגיעים מהמוכן. אבל מזיקים הם לא.
דבש הוא, אם כן, תרופת־על. פשוט בכמות כל כך קטנה, שזה כמו לקחת את הכדור במקום פעמיים ביום, פעם ב־15 שנה. וזה בלי להזכיר את חימום הדבש, שהורס את רוב החומרים. בדבש צלול שנמזג מהכלי בקושי יש מהפירור ההוא. ועדיין מפתה, לא?
השאלה הקשה: הייתם עוברים לדבש־מעבדה? האם הייתם מחליפים דבש דבורים טבעי בדבש דבורים טבעי גם כן, אבל כזה שנפלט לא מדבורים אלא משמרים מהונדסים? כי עומד להיות כזה, אולי עוד השנה. שמרים הם מפעל המזון הבא. כלי ההנדסה הגנטית החדש והזול CRISPR מאפשר לקחת שמרים, ובמקום שיהפכו סוכר לאלכוהול - תכונה טבעית שהולידה את אחת מתעשיות המזון הגדולות בכל הזמנים — שיהפכו אותו דווקא לאבקת חלבון החלב (כמו שעושה חברת פרפקט דיי האמריקאית, שמוכרת גלידות מחלב־בקר שייצרו שמרים), או לאבקת חלבון־מלא (כמו שעשו בפרויקט מיוחד שקשור בסוכנות החלל האירופית). תאים הופכים סוכר לדברים אחרים. זהו חילוף החומרים. וממש עכשיו עומדים להנדס תאים שיהפכו סוכר לדבש.
יזם מסרביה בשם דארקו מנדיץ' רוצה להנדס שמרים שיהפכו סוכר לסירופ־דבש מגלוקוז ופרוקטוז. והוא מקווה שהשמרים ייצרו גם את ה־1% האחרון ומלא הבריאות שבו, אבל כבר הצהיר ש"זה יהיה אתגר", שהוא לא יודע אם יעמוד בו. כי לא יודעים מה בדיוק גורם לזה בטבע (לאתר הסטארט־אפ של דבש השמרים: www.melibio.com).
וזה הקטע: יש לנו כלים להתערב בטבע, אבל אנחנו עוד לא מבינים את כל ההשלכות. דבש־שמרים כנראה יחסר חלק מתרכובות הפלא שהתגלו, ואולי גם כאלה שלא התגלו. ואנחנו עוד לא יודעים להעריך מה נפסיד מזה, וממזונות־שמרים אחרים. אני לא מכוון לפאראנוית ההנדסה הגנטית. אלא סתם לזה שאנחנו כבר יודעים לייצר מזון בלי חקלאות, אבל עוד לא יודעים מה נפסיד בדרך.
אסף אביר הוא מחבר הספר "לא ספר בישול"