שיקום מול סיכון: בדרך לחוק להסתרת עבר פלילי ממעסיק

היעלה על הדעת שבנק יעסיק אדם בעל עבר פלילי של מעילה בכספים? שבית מלון, שמעניק שירותי ספא, יעסיק מעסה בעל עבר פלילי של עבירות מין? שעסק עצמאי ישכור בעל עבר פלילי של גניבה ממעביד לטפל בקופה? ובכן, הסיכוי שזה יקרה עלה לאחרונה. ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת דנה לפני עשרה ימים בהרחבת החוק שמבקש להקל על שילוב בשוק העבודה של למעלה ממיליון איש בעלי רישום פלילי, ולמנוע ממעסיקים פרטיים את האפשרות לשאול בכתב לעברו הפלילי של מועמד לתפקיד. נציגי השוק הפרטי השמיעו את התנגדותם. ואכן, שני אינטרסים לגיטימיים מתחרים כאן זה בזה: שיקום אל מול סיכון אפשרי לציבור.

הנה המספרים המדהימים: המרשם הפלילי כולל כ־1.22 מיליון בעלי רישום פלילי והרשעות. אחד מתוך כל חמישה מהאנשים באוכלוסייה הבוגרת מעוטר ברישום פלילי/משטרתי שעלול להוות חסם במקומות עבודה. לכן המדינה החליטה להסיר חסמים אפשריים ואסרה על מעסיקים לנבור בעברו של מועמד לעבודה ולשקול עבר פלילי כעילה לסירוב. כעת מנהל בית מלון שיסרב להעסיק עבריין מין כמעסה בספא צפוי לעד שנתיים מאסר ולתביעת נזיקין. אם המעסה שיועסק ייכשל וימעד שוב, צפוי בית המלון לחטוף תביעת ענק ושיימינג תקשורתי שיאיים על קיומו, וכולם ישאלו איך זה שלמרות העבר העסיקו אותו שוב.

התשובה היא בחוק החדש שמקדם את ערך השיקום, המחילה והשילוב מחדש של בעלי הרישום הפלילי. יוזמי החוק סבורים שהפגיעה מידתית והסיכון נסבל. "70% מההרשעות הן מעידה חד־פעמית", אומרת עו"ד גבי פיסמן ממשרד המשפטים, "זה בלתי נתפס. המשמעות היא שאותה קבוצה נאלצת למצוא דרכים אחרות להתפרנס. חלק הארי הוא של תיקים סגורים שלא עמדו ברף הפלילי, וכאן הפגיעה באדם עוד יותר דרמטית. אחד הפגמים שהחוק מטפל בהם הוא התופעה הרחבה של קבלת מידע על ידי גופים שאינם זכאים לו. זליגת המידע מהמרשם הפלילי על תיקים סגורים פוגעת מעבר למעסיק הספציפי כאשר היכולת של אדם להשתקם קרובה לאפס".

ואכן, מרכז הוויכוח הוא על זליגת המידע. החוק לא מאפשר למעסיק לחקור באופן רשמי בעברו של המועמד, לא בשאלון בכתב ולא בתצהיר, אבל שאלות בעל פה מותר. ולמה? כי לכתב יש משמעות משפטית, ואת הדיבור בעל פה לא ניתן למנוע ולא ניתן לפקח עליו. ראש ועדת חוקה, ח"כ יעקב אשר, מדגל התורה, תומך נלהב בחוק: "החוק נועד למנוע משפט שדה, למנוע מהמעסיקים לבחור ב'סייף סייד' שבו יפסלו מועמדים רק כדי לא להסתבך. בשיחה בעל פה יכול המועמד להסביר למה מגיעה לו ההזדמנות, שהמעידה חד־פעמית, ששילם את חובו לחברה, שהוא חי חיים נורמטיביים".

החוק, אגב, לא מתייחס לעיתונות. בדיון עלה סיפורו של הסרט הדוקומנטרי "המניע" על הקטין הירושלמי בן ה־14 שרצח את הוריו ב־1986. החוק נועד להגן עליו היום כשהוא בן 49, והסיפור התקשורתי יגרום לרדיפתו ולהיותו מוקצה לכל החיים. "מה גבולות הגזרה של התקשורת לפרסם עבר של אדם?", שאל ח"כ אשר. "נניח מחליט אדם להיות חבר כנסת ומתברר שבגיל צעיר עבר עבירה?". החוק לא מתייחס לעיתונות, השיבו המשפטנים. ולגבי פוליטיקאים קיימים הסדרי צינון בטרם חזרתם לזירה הפוליטית במקרה של הרשעה שיש עמה קלון.

שירי שחם, יעקב אשר צילומים: עמית שעל, אוראל כהן

“איפה האיזונים"

החוק נולד מהמלצות ועדה בראשות פרופ' רות קנאי, שמינה שר המשפטים דניאל פרידמן ב־2008. ח"כ רויטל סוויד הריצה את הצעת החוק, ותזכיר החוק הונח ב־2014 על שולחן הכנסת ומאז התקיימו 20 ישיבות בעניינו. והנה סיפור מדהים: לאף אחת מהן לא הגיע נציג של המגזר הפרטי. והתוצאה היא שהחוק שעבר לפני כשנה העניק למגזר הציבורי והממשלתי הקלות משמעותיות ביכולת להגיע למידע הפלילי ("גורמים זכאים" בלשון החוק), ואילו המגזר הפרטי נחשף להגבלות ולסיכונים. הדיונים שמתקיימים כעת נוגעים להרחבות נוספות שהחוק מבקש להטיל. ועכשיו כבר הגיעו לכנסת נציגי המגזר הפרטי הזועמים שהסתערו, קצת באיחור, כדי להציל את מה שעוד נותר.

"מטרת החוק מבורכת אבל המעסיקים הפרטיים לא נהנים מהאיזונים”, אמרה עו”ד מיכל וקסמן־חילי מהתאחדות התעשיינים. “היעלה על הדעת שמועל בכספים יועסק כמנהל כספים? המדינה נתנה לעצמה מענה, אבל לא למעסיקים. מדובר בחקיקה שמשנה סדרי עולם. עשו איזון בין הרגולטורים למדינה והשאירו אותנו בחוץ. בית המשפט העליון התווה איזונים מה מותר ומה אסור, וכאן מחקו לגמרי את האיזונים האלה ועוד בלי דיון עם הגורמים הרלבנטיים".

הגר יהב, מנכ"לית נשיאות המגזר העסקי, אמרה: "באופן אבסורדי המדינה מטילה הגבלות על המגזר הפרטי, ומחריגה את עצמה כמעסיק, שכן משרדי ממשלה יהיו זכאים לבדוק עבר פלילי. שלילת האפשרות לקבל מידע בסיסי על עברו הפלילי של אדם, או לפחות לשקול אותו בעת הקבלה לעבודה, עלולה לחשוף את המעסיקים והציבור לסכנות. עסקים קטנים ובינוניים שניגשים למכרזים של הממשלה והמפעלים ביטחוניים מגישים רשימת עובדים – המדינה ככל שתגלה שמי מהעובדים בעל רישום פלילי אסור לה לגלות למעסיק, אבל היא למעשה תדחה את המכרז כאשר המעסיק לא ידע והוא לא יוכל לתקן זאת".

אגב, מזכירת ועדת קנאי, ד"ר רות קמיני, שהתמחתה במרשם הפלילי, סבורה שהדגש צריך להיות על מידת הסיכון שנשקפת מהאדם, ולא על החלוקה בין “גורמים זכאים” ל”לא זכאים”: "במקום שיש סיכון ניתן למנוע תעסוקה, ובמקום שאין — אין למנוע".

הגר יהב, מנכ"לית נשיאות המגזר העסקי

עכשיו באים?

הבנקים עלו לכנסת עם כוח אש כפול, לאחר שעמדה משפטית שניסחה עו"ד אורנה ואגו מהמחלקה המשפטית של בנק ישראל נדחתה בידי משרד המשפטים. "האינטרס של הציבור הוא שאדם שנוגע בכסף יהיה אדם מהימן", אמרה עו”ד שירלי אבנר מבנק ישראל. ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן קטע אותה: "ומי אמר שאדם שעבר עבירה, שמעד באופן חד־פעמי, אינו אדם מהימן?”. אבנר השיבה: "אם המעידה נוגעת למעילה בכספים, איננו רוצים שייגע בכסף. החוק פוגע יתר על המידה ביכולת הגופים הפיננסיים לברר את עברו של אדם. אנו מבקשים שיוסיפו אותנו לרשימת הגורמים הזכאים לקבל מידע או להחריג אותנו מהגורמים שאינם זכאים". אבנר זכתה לתגבור בדמות עו"ד שירי שחם מיגאל ארנון, נציגת איגוד הבנקים: "לבנקים יש חובות מוגברים בכל מה שקשור להלבנת הון ולשיקולי יושרה בקבלת אנשים לעבודה. קשה לשקול יושרה בלי לשאול על עבר פלילי".

היו"ר אשר דחה זאת על הסף. "החרגה טוטלית שביקשתם לא תהיה", והוא גם נזף במבקרים, בעיקר במבקרות המגזר הפרטי, על שנזכרו לבוא רק עכשיו: "החקיקה החדשה היתה אמורה להיכנס לתוקף ב־16 בינואר (ונדחתה בגלל בעיות מחשוב שהמשטרה טרם פתרה – מ”ג). לא היתה שום עבודת הכנה מצדכם, אפילו לא הפגנה מחאה, נראה לי קצת פתטי שעכשיו באים". עו"ד שחם: "אתה צודק. איננו גאים שהגענו מאוחר, אבל אנחנו גאים שהגענו לפני הרגע הקובע".