אימון מתקדם: לרכוב בלי לאבד את הראש

המהירות היתה 73 קמ”ש. אני זוכר כיצד רגעים לפני כן צללתי במיומנות במורד הדרך, פיתול אחר פיתול, מעביר את המשקל בהתאם לדרישות הכביש, חולף על פני מכוניות שמעכבות אותי בעודי דוהר על אופניי בירידה המפורסמת של בית אורן בכרמל. ואז הגיע הפיתול המהתל מכולם - מעל קיר המחצבה. הייתי משוכנע שאוכל לו.

נכנסתי  אליו בריכוז מרבי ועם ניסיון רב־שנים, שם "השכבתי" את האופניים עד קצה גבול יכולת האחיזה של הצמיגים הדקיקים בכביש. אולם הפעם זה היה מעבר ליכולתי ויכולתם. המפגש עם קיר הבטון האדום־לבן היה עוצמתי להחריד. שכבתי על הכביש דקות ארוכות נטול תחושה עד שהמאמן שלי הגיע, הקים אותי, שטף את פצעיי ופקד עליי במבטא אוקראיני כבד: "אתה ממשיך לרכוב. גם בתחרויות אתה תצטרך להמשיך".

המאמן יישר את שלדת אופניי, שהתעקמה מעוצמת הפגיעה בבטון, ושילח אותי דאוב ומסוחרר להמשך האימון. לא היה טעם להתווכח איתו. זו עובדה ידועה שאלו הן דרישותיו של ענף אופני הכביש התחרותי הקשוח, וכל רוכב המוצא עצמו על האספלט, יודע שמצופה ממנו לקום במהירות ולהמשיך לדווש. "התרסקויות הן חלק בלתי נפרד מהתחום וקרו מאז ומתמיד", טוען ג'ונתן ווטרס, מנהל קבוצת אופניים מקצוענית ורוכב מהולל בעברו. "מאז ומתמיד היינו עולים שוב על האופנים וממשיכים להתחרות. לפעמים כשאנו לא מצליחים אפילו לזכור את תאריך הלידה שלנו".

כאן בדיוק טמונה הבעיה. פעמים רבות מדי בענף רכיבת אופני הכביש המקצועני רוכבים מטפסים בחזרה על אופניהם בקושי רב, חבולים וזבי דם, מבולבלים והלומים - בניסיון נואש להגיע לקו הסיום ומבלי לדעת כי הם סובלים מזעזועי מוח קשים ולעתים אפילו מדימום תוך גולגולתי שמסכן את חייהם.

רוכב האופניים עומר גולדשטיין: “הפרוטוקול בטיחותי וחשוב, אבל אם מעכבים אדם שבסך הכל מרגיש בסדר, הוא מאבד הרבה זמן ואז נאלץ לרדוף אחרי השיירה. זה ייקח ממנו המון אנרגיה" צילום: נועה ארנון

ד"ר דאג ואן אלסלנדה, הרופא הבלגי של הקבוצה המקצוענית ISN) Israel Start Up Nation), שמשמש כ־30 שנה רופא בענף הרכיבה המקצועני, כולל בטור דה פראנס, ראה לא מעט מקרים של פגיעות ראש. בזיכרונו צרובה היטב הנפילה הקשה של הרוכב האמריקאי הבכיר כריס הורנר, במסגרת הטור הצרפתי. "בזמן שהוא קם ועלה על אופניו, הוא בכלל לא ידע איפה הוא נמצא", מספר ד”ר ואן אלסלנדה לכלכליסט, "זה היה מפחיד. במשך 24 שעות הוא המשיך לשאול כל הזמן 'איפה אני''.

בשל מקרים מסכני חיים כאלה, שבמשך השנים חזרו על עצמם בשל המנטליות הקשוחה הנהוגה בענף, החליט לאחרונה איגוד האופניים הבינלאומי (UCI) ליישם פרוטוקול חדש לאבחון, טיפול והתמודדות עם פגיעות ראש במהלך תחרויות. כחלק מהפרוטוקול, אנשי צוות הקבוצה (מאמנים, מנהלים ומכונאים) וכן הרוכבים עצמם יעברו הסמכה מקצועית שתאפשר להם לקבוע האם רוכב שהתרסק סובל מפגיעת ראש והאם הוא כשיר להמשיך ולדווש מבלי לסכן את חייו.

לדבריו של ד"ר ואן אלסלנדה — שאחד מרופאי הקבוצה שבה הוא מועסק לקח חלק בפיתוח הפרוטוקול המדובר — אילו הפרוטוקול היה קיים באותה תחרות טור דה פראנס שבה התרסק הורנר, "היינו שולפים אותו מיד מהמירוץ גם אם היה מאוד רוצה להמשיך".

הדבוקה המובילה בטור דה פראנס ב־2019. הרוכבים ילמדו לזהות זעזוע מוח צילום: איי אף פי

וזה גם אולי יהיה אחד האתגרים המשמעותיים שיוצבו מול הפרוטוקול החדש והנוקשה. "הרוכבים תמיד רוצים להמשיך", מספר ל"כלכליסט" רוכב האופניים המקצוען עומר גולדשטיין, שלאחרונה היה לישראלי הראשון שסיים את אחד ממירוצי האופניים המפרכים בעולם — הטור של ספרד (וואלטה א'ספניה). "מצד אחד, נראה שהפרוטוקול בטיחותי וחשוב כדי למנוע מבן אדם עם זעזוע מוח להמשיך לרכוב", אומר גולדשטיין, שבעצמו היה מעורב בשתי תאונות קשות שכללו פגיעות ראש, "מצד שני, אם אתה עוצר ומעכב אדם שבסך הכל מרגיש בסדר, הוא מאבד הרבה זמן ואז הוא נאלץ לרדוף אחרי השיירה. זה ייקח ממנו המון אנרגיה".

מבקריו של הפרוטוקול החדש בקרב הדבוקה המקצוענית מדמיינים בעיני רוחם את התרחיש האחרון, שבו מוביל של מירוץ חשוב כגון הטור דה פראנס או אליפות העולם מעוכב על הכביש דקות ארוכות לצורך בדיקת כשירות ובכך מאבד בפועל את יכולתו לנצח, בעוד מתחריו חולפים על פניו ומנצלים את העיכוב.

"זו בדיקה מהירה שלא לוקחת זמן רב", מנסה להרגיע ד"ר ואן אלסלנדה, "משהו ממש בסיסי ופורמלי שאנחנו כבר מיישמים אצלנו בקבוצה בשנה האחרונה". לדבריו של הרופא הוותיק, ניתן גם לבצע את הבדיקה כשהרוכב כבר ישוב על אופניו באמצעות תחקור ובדיקת התמצאות כללית ופשוטה. אולם בניגוד לימים עברו, שבהם רוכבים רבים שספגו פגיעות ראש הורשו להמשיך לדווש בכל מחיר בשם הקשיחות, הפרוטוקול החדש אינו מותיר מקום לספקות: "רוכב עם זעזוע מוח חייב לעצור", מסכם ד”ר ואן אלסלדנה, "אחרת הוא פשוט עשוי למות בפנייה הבאה".