אימון מתקדם: מעיזות בעזה

למרות מזג האוויר החורפי, לפחות שלוש פעמים בשבוע חוף ימה של רצועת עזה שוקק חיים ופעילות. עשרות ילדים ובני נוער, לבושים באימוניות מיושנות

ואפורות של חברת נייקי, נעמדים מול בנייני רבי־הקומות הסמוכים לחוף וחובטים באגרופיהם באוויר במשך דקות ארוכות. זה לא מפגן ראווה צבאי אלא בסך הכל אימון המתרחש באוויר הפתוח אל מול הגלים. חלק מהעוברים מוציאים את הטלפונים ומתעדים את אשר עיניהם רואות כלא מאמינים. עבור תושבי רצועת עזה השמרנית, 45 נערות נחושות שבקבוצה המתאמנות באיגרוף, הוא בהחלט מחזה יוצא דופן.

זו קבוצתו של אוסאמה איוב, בן 36, תושב עזה ומאמן איגרוף נלהב, שהחליט השנה לשבור את המוסכמות ולאפשר גם לנשים לעסוק בפעילות ספורטיבית, אשר נתפסת בעזה כתחום השייך ל"גברים בלבד". כך בקבוצתו אפשר למצוא ילדות החובטות במרץ בשקי האגרוף (ואף אחת באחרת כשצריך) כבר מגיל 7. במקביל אליהן יש במועדונו גם נערות רבות בגיל העשרה החולמות לעסוק בתחום באופן מקצועני ובאמצעותו אף לפרוץ את המצור על הרצועה. "אני אמשיך לעסוק בענף ולפתח את עצמי, כך שבעתיד, בעזרת השם, אוכל לייצג את העם הפלסטיני בזירה הבינלאומית", אמרה מאלאק מוסלח בת ה־15 בראיון לרשת הטלוויזיה הסינית CGTN.

אולם הדרך של מוסלח וחברותיה רצופה מהמורות שאינן בהכרח ספורטיביות. כך, בשל השמרנות, גם אימון פשוט בחוץ גורר מבטים ולעתים תגובות לא נעימות ואף מטרידות. רימה אבו ראמה, אחת המאתגרפות במועדונו של איוב, חשפה בראיון לאתר "אל־מוניטור", כי בעקבות תמונות שהעלתה לפייסבוק, שבהן היא נראית מתאגרפת, סבלה מאיומים והטרדות. תיעוד של הנערות מתאמנות נהפך בחודשים האחרונים לוויראלי בעזה וגרר לחצים רבים על המועדון לעצור לחלוטין את פעילות הנשים בו.

מתאגרפות בעזה צילום: אי אף פי

אבל איוב, שיזם את פעילות הנשים במועדונו בפברואר באמצעות פוסט בפייסבוק, לא מוכן להרים ידיים. הוא שואף שפעילות הנשים תתקיים שם כמו בשאר העולם המערבי. חלק מהעיסוק שלו כרגע מתרכז בהגנה על הנערות המתאמנות ותמיכה מורלית בהן. "להקים קבוצת בנות היה משימה קשה עבורי כיוון שזו הפעם הראשונה שזה נעשה בעזה", הוא אומר, "עשיתי את זה במאמץ ובלי תמיכה של אף אחד. כעת אני מקווה שהדרך החמורה שבה שופטים אותן תשתנה. אני לקחתי על עצמי את ההגנה עליהן וההקשחה שלהן כנגד האמירות המעליבות שהן סופגות". לא כולן מצליחות לעמוד בלחץ המתמיד, שיכול לבוא מצד משפחה או חברים. למרות ההייפ סביב קבוצת האיגרוף, קיימת גם תופעת עזיבה.

אבל לצד חבלי הלידה הקשים יש גם הצלחות מהדהדות. בסוף נובמבר התקיימה אליפות האיגרוף הראשונה לנשים ברשות הפלסטינית, שלמרות ההתנגדויות זכתה גם לתמיכה של הוועד האולימפי הפלסטיני. בסרטון מהאירוע, בעת שמתאגרפותיו חובטות ביריבותיהן, איוב נראה נלהב, כאדם המצוי בשליחות. והספורטאיות שלו כמובן זכו במקומות הראשונים כמעט בכל קטגוריה. הן החלוצות שמפלסות את הדרך באגרופיהן.

השלב הבא בדרך להגשמת החלום הוא יציאתן של המתאגרפות המובילות במועדון העזתי לאליפות ארצות ערב לנוער באיגרוף. התחרות צפויה להיערך בפברואר 2021 בכווית. איוב בחר כבר שבע נערות שמשתוקקות לרגע שבו יוכלו לצאת מחוץ לרצועה החנוקה ולייצג את מדינתן לראשונה בענף — וכך לעשות היסטוריה. האם הגורמים הישראליים יאפשרו את הנסיעה? זו אחת השאלות הבוערות. אם תבוטל יציאתן, לא תהיה זו הפעם הראשונה שהספורט העזתי נחסם על ידי ישראל. מלבד השמרנות המקומית, לספורט ברצועת עזה מגבלות רבות.

"אנחנו חשות תשישות וכאב בגופנו לאחר כל אימון", אומרת אבו ראמה, "אבל אנחנו מבינות שלאחר כל אימון הגוף שלנו הופך להיות חזק יותר. התודעה שלנו הופכת להיות חזקה יותר מבחינה פסיכולוגית". הספורטאיות של איוב לא מתכוונת לעצור. מבחינתן, בניגוד למה שסביבתן חושבת, איגרוף אינו ספורט אלים אלא בסך הכל נתיב המאפשר התמודדות מוצלחת יותר עם קשיי החיים בעזה.