השחקן נורמן עיסא: “יש לי שריטה עמוקה של ניקיון"

איפה אנחנו תופסים אותך?

“בבית. אתמול יצאתי מבידוד אחרי צילומים בחו"ל. יצאתי לחופשי”.

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?

“בגינה שלי, שהיא הכי יפה בעולם. אני מטפח אותה בכל יום כמו בייבי קטן, מסתכל על העצים ורואה עלה־עלה, מה צומח איפה ואיך. אני מגדל בה זית, תפוז, לימון, גפן, עשבי תיבול, תפוח. הקפה הוא מפולים שאני טוחן במכונה במקום. הריח של הקפה בבוקר עושה את היום. אם הריח טוב, יהיה יום טוב, ואם לא, אז לא”.

השחקן נורמן עיסא צילום: רמי זרנגר

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

“עם אבא שלי, שנפטר לפני שנה. הוא מאוד אהב לשתות ותמיד כשהגיע אליי הביתה, אמר ‘שים איזו כוסית’. אני מתגעגע אליו. הייתי מדבר איתו על החיים, על הדברים הבסיסיים של היומיום, בלי לסבך את העניינים. אנחנו צריכים ליהנות מההורים שלנו ולדבר איתם על הדברים הכי פשוטים”.

על מה אתה עובד עכשיו?

“על פסטיבל אלמינא הרב־תרבותי לכבוד הכריסמס, חנוכה והולדת הנביא מוחמד (16-14 בדצמבר). אנחנו עושים חגיגה דו־לשונית של תרבות לשלוש הדתות. השנה היא תיערך אונליין בחינם, ואני שמח שלא גובים שקל מאף אחד. יהיו הצגות מדהימות, מופעים, סדנאות של אמנים, וגם חידון שמי שיענה עליו נכון, סנטה קלאוס יגיע אליו הביתה עם חבילת שוקולדים. תירשמו מראש, יהיה כיף לא נורמלי.

“בתקופת הקורונה צילמתי את הסרט ‘צ’ק פוינט’ באוקראינה (את הסרט מביים יונתן דקל). זה היה מאוד מאתגר, עבדנו בקפסולות והכניסו אותנו לתאים כאלה שהיו משפריצים חומר חיטוי. זה סרט ישראלי־אוקראיני־אמריקאי על המוסד, שמבוסס על סיפור התנקשות. אני משחק שם איש עסקים שמתחבר עם הגיבור”.

מה השריטה שלך?

“קודם כל, יש לי שריטה עמוקה של ניקיון. אני לא יכול לראות לכלוך על השולחן או בגינה, ובטח לא כלים בכיור. קשה לי עם בלאגן ולכלוך. אם אני בבית, אני כל הזמן בודק.

“עוד שריטה שהתחילה בקטן וגדלה עם השנים היא שאם אני שותה יין, אני חייב שהכוס תהיה מבריקה לגמרי ואני מנקה אותה בעצמי. אני גם לא יכול לשתות אלכוהול בכוס פלסטיק”.

נורמן עיסא

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

“סבתא שלי אמרה לי ליהנות מהדברים הקטנים ו־וואלה, היא צדקה. היא היתה פלאחית שחיה בכפר ג’יש. היתה קמה בבוקר, חשבה מה היא רוצה לבשל ויצאה לקטוף בשדה את הדברים. צריך ליהנות מהדברים הבסיסיים שיש ממש לידינו”.

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

“יין טוב בגינה עם המשפחה”.

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

“לרפא אנשים. בגלל הקורונה בא לי שיהיה לי כוח שאני אגע באנשים חולים והם יבריאו והכל יהיה טוב”.

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

“רק שקרים לבנים. אם שוטר עוצר אותי, למשל, אז ישר יש המגננה של ‘מה פתאום, זה לא אני’. פעם קיבלתי דו”ח ואמרתי שלא עשיתי את זה ואז השוטר הראה לי תמונה. שיקרתי”.

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

“אשתי. אבל מה זה המילה הזו, ‘סקסי’? זה מעליב נשים. אשה היא חצי־אל על האדמה, יש אלוהים בשמים ויש אלוהים שעל האדמה שהוא אשה. הרי האל ברא את החיים וגם האשה מביאה חיים, זה כוח־על. אולי הגיע הזמן לתת לנשים לנהל את העולם, כי המלחמות באות מגברים. אנחנו הגברים אבודים בלי הנשים שלנו”.

למה או למי אתה מתגעגע?

“אני כל כך מתגעגע לאמא שלי. היא נפטרה לפני שנתיים וזה קרע אותי. פעם ראשונה שהרגשתי כאב שורף בעיניים ושמישהו דקר אותי עם סכין בלב. אני מתגעגע לחבק אותה, לנשום אותה, הייתי מאוד קשור אליה, לא היה יום שלא דיברנו. בא לי לפעמים להרים אליה טלפון, לשאול מה נשמע, אבל היא לא תענה”.

איפה הכי היית רוצה לגור?

“הייתי מנסה מקום שיש בו שקט כמו דנמרק או שבדיה. לשבת לראות את השלג, להדליק את האח ולא לשמוע חדשות, פשוט סתם לחיות את החיים במלואם”.

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

“על אלכוהול טוב. אני משקיע בזה, אני טוב בזה, מכיר וטועם נכון. אוהב ויסקי מעושן סינגל מלט של לפרווייג, יין אדום משובח שיש לו כמה שנים, ברנדי XO ארמני”.

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

“להוריד את הבטן. אני אוהב לאכול ואוכל כל הזמן. אשתי אומרת לי להפסיק ואני אומר ‘למה העונש הזה?’”.

על מה יש לך רגשות אשם?

“שבוע לפני שאמא שלי מתה היא התחננה שאבוא ואשב איתה, והכינה לי אוכל, ואני לא באתי. זה כואב לי עד היום. אמרתי לעצמי שאלך בשבוע אחרי, אבל זה היה מאוחר מדי. אנחנו דוחים דברים ומפספסים. צריך להגיד לאהובים שלנו שאנחנו אוהבים אותם, כל יום”.

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

“הילדים שלי. בפן המקצועי הגאווה שלי זו הצגת הילדים ‘אח אח בום טראח’, שעשיתי לפני 17 שנה בארמית. הלכתי לכומר שתרגם לי את הטקסט, ומה שיפה זה שהיהודים זיהו בארמית את העברית והערבים את הערבית. זו היתה הצלחה גדולה בפסטיבלים בעולם. אפשר יהיה לצפות בה גם בפסטיבל”.

מה מפחיד אותך?

“וירוסים ומחלות. עכשיו מפחידה אותי מאוד הקורונה. אני לא מפחד מהמוות, זה חלק מהחיים, אבל אני לא אוהב להיות חולה ולא אוהב לסבול. אני מאוד שומר על עצמי. חוץ מהבטן כמובן”.

מה עושה אותך מאושר?

“אני מאושר מההצלחות של הילדים שלי ושהם עושים מה שהם אוהבים. הגדול לומד פוליטיקה וממשל, השני לומד משחק ושיחק את החייל הסורי ב’שעת נעילה’, השלישי שחקן שיככב ב’לבד בבית’ שתהיה בכאן 11. גם כשאני נותן לאחרים, אני מרגיש מאושר”.

מה הכי חסר לך בחיים?

“שלום, שקט נפשי ולחיות פה כמו שצריך. יש פה ראש ממשלה שמסרב להתפנות אף שבעבר אמר על אחרים שצריכים לפנות את הכיסא אחרי שתי קדנציות. אני מתפלא שהוא עדיין ממשיך לכהן למרות כל כתבי האישום. כבר הרבה זמן שאין פה שלום. אז עם מי הוא עושה שלום? עם אבו דאבי, עם אלה שכבר יש איתם שלום? על מי הוא עובד? תעשה שלום עם מי שצריך. הוא צריך לפנות את הכיסא או ללכת לכלא, שיבחר. אם הוא ילך, אני סולח לו.

“גם התיאטרון שמושבת כבר חודשים, זה הכל פוליטי. התרבות יכולה לשמור על התו הסגול הרבה יותר מקניונים. בחו”ל יושבים באולם עם מסכות במרחקים. אנשים יושבים ארבע שעות בטיסה זה ליד זה ובתיאטרון לא? זה רק פוליטי. אמנים הם אנשים שרוצים להופיע, וזה כנראה מאיים על חברי הממשלה, הם לא רוצים תרבות כי היא יכולה לשנות ולהשפיע”.

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

“המשפחה. אני לא מאמין בנכסים, אני לא איש של נדל”ן וכסף, אני מאוד רוחני ומאוד לא חומרי”.

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

“הומור. אנשים שלוקחים את החיים בפרופורציה ויודעים לעשות בדיחה מכל דבר”.

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?

“אני מת על רוברטו בניני. הוא שחקן נשמה מלא הומור מרגש, ועובד מכל הלב גם כשהוא עושה פינוקיו וגם את ‘החיים יפים’”.

אם לא היית שחקן, מה היית עושה?

“לא הייתי”.