הסופר חיים באר: "בחיים לא אשתה קפה מכוס כהה"

איפה אנחנו תופסים אותך?

“בחדר העבודה הזמני שלי. בדרך כלל יש לי דירת עבודה, אבל מאז הקורונה והקושי לצאת עשיתי לי בבית חדר עבודה, שהוא יותר צנוע, אין בו את כל הספרים שאני צריך, אבל יש לי שלושה מסכים ושני מחשבים. זה נראה ממש כמו חמ"ל של 8200”.

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?

“בבוקר אני שותה בחדרי. אני קם בחריצות ומכין מקינטה לי ולזוגתי, קפה לוואצה טוב”.

חיים באר צילום: יונתן בלום

עם מי היית רוצה לשבת על קפה?

“יוסף חיים ברנר, ולדעתי הוא היה שותה תה. השנה ימלאו 100 שנים להירצחו. הוא היהודי העמוק ביותר ושאני הכי מזדהה אתו במאה ה־20. עליו אמר איש החינוך שי זרחי שהוא ‘האיש שעשה סנפלינג אל תהומות הצער היהודי’. הייתי מדבר אתו על גורל עמנו, הרי הוא לא ראה את השואה ולא את הקמת מדינת ישראל, וגם לא ראה את מה שעשינו פה ואת מה שאנחנו הורסים עכשיו. מעניין לשמוע מה דעתו על הפנומן ההרסני שנקרא ביבי”.

על מה אתה עובד עכשיו?

“אני מסיים רומן אוטוביוגרפי מדע בדיוני בפעם ראשונה בחיי וזה מאוד מרגש אותי, אני נהנה מכל רגע ומקווה שגם הקוראים ימצאו נתיב אליו. התחלתי לכתוב לפני הקורונה אחרי ביקור בקיץ בטולדו שבספרד שם גרתי בבית מלון שנמצא בטירה ישנה (פרדור) ממנה השקפתי על העיר. אשתי לא יכלה לנסוע והפצירה בי לנסוע עם חברים אז בערבים הייתי לבד והתחלתי לכתוב. לטירה יש השפעה על הסיפור האוטוביוגרפי העתידני שמתרחש בה. פסיכי לגמרי”.

חיים באר

מה השריטה שלך?

“שאני חייב לשתות את הקפה שלי בספל לבן מרובע בלי קישוטים. הסיבה שאני שותה בארומה היא הכוסות המרובעות. אני לא יכול לשתות בכוס כהה, אני אעדיף לוותר על הקפה”.

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

“להיעלב רק אם רוצים להעליב אותי. אמא שלי אמרה לי 'אם מישהו אמר שטות שפוגעת אבל הוא לא התכוון אז תעבור לסדר היום ואל תיטור. אבל אם מישהו אמר משהו כדי להעליב — זה משהו אחר’. זה מוריד הרבה מאוד כעסים”.

איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?

“שאוכל לחלץ את האנשים שיקרים לי, קרי ילדי, נכדי וכמובן אשתי וכמה חברים קרובים, שיהיה לי כוח להציל אותם אם יהיו במצוקה בריאותית או תעסוקתית”.

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

“משום דרכי שלום כדי לא לפגוע”.

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

“שון קונרי בין הגברים וג'וליה רוברטס בין הנשים”.

למי ולמה אתה מתגעגע?

“בימים רגילים הייתי שמח לפגוש את אבא ואמא שלי, אבל ברור לי שזו שטות כי גם אם לא היו מתים אז היום אני יותר מבוגר משניהם. אבל עכשיו אני מתגעגע לימים שלפני הקורונה. לפני פסח היינו אמורים לנסוע עם שני נכדינו ללונדון. בדרך כלל אנחנו נוסעים עם הנכדים בבר מצווה אבל החלטנו שניקח את שני הנכדים הצעירים לבלות, כי מי יודע מה יהיה עוד חמש שנים — ואז זה התבטל”.

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

“האמת שהיו שנים שאהבתי להוציא על ספרים מאוד מיוחדים, הייתי סוג של אספן .אבל ככל שאדם מוסיף שנים הוא רואה אוספים שמתפרקים בגלל מותם של אספנים שהיו חברים, אז איבדתי את התשוקה לאספנות ובעצם אני חוסך כסף לפיליפינית”.

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

“אני לא מרוצה מקוצר הרוח שלי ומהחשדנות שלי. חיצונית הייתי רוצה להיות גבעולי, דק גזרה”.

על מה יש לך רגשות אשם?

“שלא הייתי מספיק עם הילדים כשהם היו קטנים, שלא טיילתי וביליתי אתם מספיק כי עבדתי קשה שישה ימים בשבוע ובשבת נפלתי מהרגליים. גם הם אומרים לי את זה”.

מה מפחיד אותך?

“מחלה סופנית ארוכה. אני רואה כמה אנשים סביבי שמאבדים את צלמם ולא רק גופם. עשר השנים האחרונות של יהושע קנז עוררו בי ייאוש”.

מה הכי חסר לך בחיים?

“אדם מסוגו של יצחק רבין, מנהיג שיכול לקחת על עצמו אחריות לכישלונות, כפי שהוא התנהג בזמן נחשון וקסמן שלקח אחריות ולא הפיל על הרמטכ"ל, וכפי שהיה בחשבון הדולרים שאמר 'אני לא ישות נפרדת מאשתי' כמו מישהו אחר שאומר היום. זה לא אומר שהסכמתי לכל מה שאמר, אבל ההגינות והיושרה זה מה שחסר לי”.

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

“המשפחה שלי. אבל אם זה משהו חומרי אז זו הפרגולה שעשינו במרפסת ואנחנו יכולים לשבת כאן בשקט בקורונה. בלילה כשאף אחד לא רואה אני יוצא כגנב. כמה מחברי רופאים ומה שאני שומע מהם מעורר בי פלצות, אז אני יוצא בלילות ובא בימים”.

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

“נדיבות וצניעות”.

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך? יוצרים אהובים עליך?

חז"ל, חיים נחמן ביאליק, יוסף חיים ברנר, ש"י עגנון, ג'יימס ג'וייס ואיסאק באבל”.

אם לא היית סופר מה היית עושה?

“אני מניח שהייתי היסטוריון”.