העליון מסרב לבחון מחדש הגדלת פיצוי לנפגעי תאונות

"עשרות אלפי נפגעי גוף בשנה קיבלו פיצוי חסר, לפי היוון לא ריאלי המניח שהנפגע יוכל להשקיע את כספי הפיצוי בריבית שנתית של 3% בשנה. מאז המשבר הכלכלי של 2008, שיעור כזה אינו ריאלי", אומר עו"ד יראון פסטינגר, מומחה לייצוג נפגעים, שתוקף את סירובו של בית המשפט העליון מהחודש להתערב לטובת הנפגעים בתביעתם נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפּוּל), קופות החולים, איגוד חברות הביטוח והיועמ”ש.

הביקורת מופנית כלפי סירובו של השופט ניל הנדל, בהחלטתו מ־10 בנובמבר, לקיים דיון נוסף על פסק דין של השופטים יצחק עמית, ענת ברון ויעל וילנר שדחה את בקשת הנפגעים, באמצעות עוה”ד גיורא רואי ואהרן שטכלברג, להקטין את ההפחתה מ־3% ל־2%.

מימין: השופט ניל הנדל ועו”ד יראון פסטינגר. האומנם תשואה של 3% ריאלית היום? צילום: אלכס קולומויסקי, משרד עורכי דין רון-פסטינגר

הסיפור מסובך, ננסה לפשטו. חברות ביטוח מפצות נפגעים בשתי דרכים: פיצויים חודשיים או פיצוי חד־פעמי שניתן גם ביחס לנזק עתידי. הפיצוי העתידי מחייב הפחתה מסכום הפיצוי באמצעות היוון של סכום הפיצוי, בגלל האפשרות שהניזוק יוכל להשקיע את כספי הפיצוי ו"להרוויח" יותר מכפי שמגיע לו. השאלה במוקד המחלוקת המשפטית היא מה גובה ההיוון: 2% או 3% מהסכום, בחישוב שנתי. חברות הביטוח מפחיתות 3% מסכום הפיצוי, ואילו הנפגעים טוענים שכיום לא ניתן להשיג תשואה כזו בהשקעה רגילה מדי שנה - ולכן יש להפחית מסכום הפיצוי 2% בלבד. הפחתה של 3%, הם טענו בבית המשפט העליון — "מותירה אותם עם פיצוי חסר ופוגמת בעקרון 'השבת המצב לקדמותו'".

באוגוסט 2019, דחה השופט יצחק עמית טענה זו. בין היתר, דן בשאלה האם ריבית שנתית של 3% היא בת־השגה בכלכלה היום, תשובתו חיובית. אמנם, הוא מודה ש"המציאות הכלכלית אינה יציבה, ובכך מקשה עלינו לספק תשובה חד־משמעית לשאלה מהי התשואה שישיא הניזוק מהשקעת כספי הפיצויים", אבל הוא קובע כי "בהשקעה ארוכת טווח, תשואה של 3% היא סבירה ואפשרית גם כיום".

לבקשת הנפגעים־ניזוקים הצטרפו עמותת "אופק חזרה לחיים" ולשכת עורכי הדין באמצעות עו"ד ד"ר אסף פוזנר. לטענתם, יש להתאים את מדיניות ההיוון לצורכי הכלכלה המשתנים, והראיה היא מסקנות ועדה בראשות השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד לבחינת היוון גמלאות שמעניק המוסד לביטוח לאומי מ־2015. בעקבותיהן, שונו תקנות ההיוון של ביטוח לאומי והופחת שער הריבית מ־3% ל־2%. לטענת העותרים, חישוב תשואות הריבית בכלכלה הישראלית הנוכחית מופרך ונערך תוך התעלמות מחוות דעת סותרות וממסקנות ועדת וינוגרד. הפער בשיעור ההיוון בין ביטוח לאומי (2%) לתביעות נזיקין (3%) מביא למצב שבו הנפגעים יוצאים נפסדים. כך נותרים הניזוקים עם סכום פיצוי נמוך יותר, שממנו מנוכה סכום גבוה יותר.

לדברי פסטינגר, "די היה באבסורד הגמור שזרוע אחת של המדינה בוחנת את הנושא וקובעת ששיעור הריבית הריאלית במשק הנו 2%, ולעומתה זרוע אחרת, בעקבות לחצי שרת המשפטים אז איילת שקד וחברות הביטוח, מגיעה למסקנה שאין לשנות את השיעור מ־3%, כדי לקבל דיון נוסף בהרכב נרחב".

הזרוע האחרת שנענתה ללחצי שקד, לפי פסטינגר, היא ועדת קמיניץ שקבעה ביוני 2019 שאיגרות חוב קונצרניות בדירוג גבוה מהווה השקעה בטוחה די הצורך. כלומר, שהניזוקים יכולים לקבל על השקעתם 3% בהשקעה בסיכון נמוך ולכן יש להפחית 3% מהפיצוי העתידי. "בין לבין", מוסיף פסטינגר, "פרצה מגפת הקורונה, מתרחש משבר כלכלי עולמי חסר תקדים, וקביעות קמיניץ, כמו אלו של בית המשפט העליון שהסתמך עליהן, נראות הזויות יותר מאי פעם. הכלכלנים מדברים על לפחות עשר שנים שידרשו להתאוששות מהמשבר וכרגע לא ניתן לקבל ריבית ריאלית של 1%, אם בכלל". 

איילת שקד. כשרת משפטים לחצה להותיר את שיעור ההיוון על 3% צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן

הנדל טאטא את הבקשה לדיון נוסף אפילו מבלי להפנותה לתגובת חברות הביטוח, קופות החולים והיועץ המשפטי. הוא ציין את "החשש העומד מאחורי קביעתו של שיעור ריבית היוון גבוה מן הראוי... והותרת הניזוק עם פיצוי חסר" ו"מצד שני יש לזכור כי הפיצוי אינו נועד להעניש מזיקים, אלא אך להוות תרופה לעוול שנגרם כתוצאה מהתנהגותם... כך, קביעת שיעור היוון נמוך מן הראוי תותיר בידי הניזוק סכום רב יותר משנפסק לו, ותחטא גם כן, בהתבסס על האמור, לתכליתו של עיקרון השבת המצב לקדמותו".

השופט הנדל דוחה את הבקשה כי "בהיעדר תשתית ראייתית הסותרת את היתכנות השגת תשואה דומה לשיעור ריבית ההיוון, יש להשאיר את ריבית ההיוון הנהוגה מזה שנים רבות בשיעור 3%, על כנה" וגם בגלל שלהתערבות בשיעור הריבית יש אופי ספקולטיבי ו"עד להסדרה מלאה של הנושא על ידי המחוקק יש להסתמך על התחייבותם של המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), קופות החולים ואיגוד חברות הביטוח לכך שגמלאות המוסד לביטוח לאומי ינוכו בפועל לפי ריבית היוון של 3% ולא 2%".

"כל הטענות על 'בית המשפט אקטיביסטי'נראות מגוחכות מאי פעם", מסכם פסטינגר, "פעם נוספת הוכח שישראל היא גן עדן למונופולים, לקרטלים ולהון הגדול שדואגת קודם כל לרווחי חברות הביטוח, שמרביתן מנצלות גם כך את המשבר לקצץ בתשלומי פיצויים לנפגעים, ושהאזרח הקטן, הנכה, הנפגע, יתבשל במיץ של עצמו ויסתום את הפה".