נפלה בעריכה: הקולות הקוראים לפיטורי עורכת "ווג" הולכים וגוברים

גיליון ספטמבר האחרון של "ווג" אמריקה, הגיליון החשוב ביותר של השנה, היה שונה השנה. בפעם הראשונה בתולדותיו נתן הגיליון, על 316 העמודים שלו, במה לאמנים, דוגמניות וצלמים שחורים, תחת הכותרת "תקווה".

לצדו גיליון נובמבר של מגזין “הארפרס בזאר” האמריקאי יהיה גיליון הבכורה של עורכת “בזאר” החדשה סמירה נאסר, השחורה הראשונה, בת לאב לבנוני ואם מטרינידד, שמונתה לתפקיד עורכת במגזין, מזה 153 שנותיו. על השער הראשון שלה מופיעה ליה קבדה, דוגמנית אתיופית ויזמית אופנה אתית.

סמירה נאסר. לראשונה עורכת שחורה ל”הארפרס בזאר” צילום: גטי

השינוי בתעשיית האופנה ובמגזינים האמריקאיים, שממילא נתונים במשבר מתמשך כבר שנים, החל בעקבות המהומות שפרצו בתגובה לרצח ג'ון פלויד וטלטלו את אמריקה כולה. הם עוררו דיונים טעונים בענייני גזענות וגיוון גם במגזינים ועיתונים ברחבי ארה"ב. וגם ענף האופנה ועיתוני האופנה נדרש לחשבון נפש מוסרי בנושאים אלה - ובעקבות המשבר העולמי גם בנושאים כמו קיימות וניהול (לרבות קיצוצי שכר ניכרים) - והקריאה לשינוי לא פסחה גם עליו. והקריאות להדיח את אנה וינטור - האשה החזקה של התעשייה - מתגברים.

עוד ביוני הודתה וינטור, עורכת "ווג" אמריקה ב־32 השנים האחרונות והמנהלת האמנותית של ההוצאה לאור האם “קונדה נאסט”’ כי טעתה ופרסמה במשך השנים חומרים לא סובלניים, וכי "ווג" "לא מצא די דרכים לקדם עורכים, כותבים, צלמים, מעצבים ויוצרים אחרים מהקהילה השחורה". למרות ההצהרה של וינטור והטענה של “קונדה נאסט” כי 42% מהעורכים שלהם הם כעת שחורים - רבים טוענים כי השינוי שמנהיגה וינטור, כאחראית על החזון של הרשת כולה, קטן מדי ומאוחר מדי.

אמנם היו עיתונאים שחורים שמועסקים בחברה שדווקא ראו בדבריה של וינטור כהתעוררות וניסיון כן לשינוי. אך עורכים שחורים רבים ראו בכך צביעות, חלק מתוכנית מחושבת של מנהלת הידועה ביכולתה לאמוד את הלך הרוח הציבורי. מי שניסח זאת באופן החריף ביותר היה אנדרה ליאון טאלי, עורך שחור ותיק לשעבר ב"ווג", שהגדיר את וינטור כ"בחורה קולוניאליסטית שלא תסכים אי פעם לוותר על זכויות היתר שלה כלבנה". 

ליאנדרה מדין כהן. נאלצה לפרוש צילום: גטי

בכתבה נרחבת שפורסמה השבוע ב"ניו יורק טיימס" נשמעו טענות קשות של עיתונאים שחורים שעבדו במערכת האמריקאית. רבים האשימו אותה כי יצרה סביבת עבודה שהרחיקה נשים שחורות. לדבריהם, היה קשה להתגבר על תחושת האפליה במקום עבודה ששיקף את הדפים המייצגים עושר לבן ופונים לקוראות מאותו מעמד. רבים העדיפו להתראיין בעילום שם וקראו להתפטרותה. לדבריהם, ב"ווג" וב”קונדה נאסט” תמיד העדיפו סוג מסוים של עובדים ויופי. ”ב’ווג’, כשהיינו מסתכלים על צילום או לוק מסוים, תמיד היינו אומרים - ‘זה ווג, זה לא ווג’. ולמעשה, הפירוש האמיתי של זה היה: רזה, עשירה ולבנה". רבים שעבדו עם וינטור אמרו שנאלצו לייצר לעצמם אלטר אגו לבן רק כדי לשרוד. "נאלצתי לחשוב בניגוד לזהות שלי במשך כל הקריירה שלי", אמר כתב פרילנסר ברשת, "אז למה עכשיו עורכים לבנים לא יכולים לשנות את קו המחשבה שלהם?".

את העובדה שאפשר לשנות את קו המחשבה ולמתוח את גבולות הגדרות היופי שניסח “ווג” האמריקאי מוכיח היטב אדוארד אנינפול - העורך השחור של “ווג” הבריטי בשלוש השנים האחרונות. אנינפול מציג איך אפשר לנהל מגזין אופנה משפיע ומודרני, רב־תרבותי. ועתה הגיע גם תורה של נאסר, עורכת “הארפרס בזאר” החדשה, שעבדה אצל וינטור בעבר, ומודה שמעולם לא חלמה שהתפקיד יהיה פתוח לפניה. "אני בטח לא נראית כמו עורכים אחרים שאני מכירה", אמרה בראיון ל"פייננשל טיימס". היא מודה שסבלה מגזענות בתעשייה, אבל דווקא על וינטור סינגרה באומרה, שהיתה הראשונה בתעשייה שהעסיקה אותה. "נכון, אין מספיק אנשים שחורים ב’ווג’", אמרה באותו ראיון, "אבל אין מספיק גיוון בשום מקום". 

אנה וינטור. ההתנצלות שלה רק עוררה עוד זעם צילום: גטי

היעדר גיוון ורב־תרבותיות אינם מתבטאים רק במגזינים המודפסים ולא רק הם מושפעים מהמחאה שמסרבת לדעוך. השבוע הודיעה הבלוגרית ואושיית הסטייל האמריקאית ליאנדרה מדין כהן, מייסדת הבלוג "מן רפלר" (בתרגום חופשי “דוחה גברים”), כי הבלוג ייסגר וכל עובדיו יפוטרו. זאת אחרי שביוני הודיעה מדין כהן, כי היא פורשת מהניהול היומיומי לנוכח ביקורת פומבית מצד עובדים, שטענו כי התנהגותה גזענית ומעמדית. נראה שמדין כהן לא הצליחה להתאים עצמה לרוח הזמן המשתנה, אף שהבלוג עשה שינויים בהתנהלותו, בניסיון לתת במה לקולות אחרים ולתכנים מגוונים יותר.

מדין כהן השיקה את הבלוג המצליח ב־2010, כשהיתה בת 20. מדין כהן השנונה יצרה תוכן ייחודי ומשעשע, נהגה לפרסם פוסטים אישיים וחלקה עם עוקביה מחשבות ואת אהבתה לאופנה. אך הבלוג לא היה חסין מפני השינויים בעולם האופנה ובכלל: מי צריכה ב־2020 שיגידו לה להפסיק להתייחס למה גברים חושבים? ואז בקיץ האחרון נקלעה מדין כהן לסערה שהתחוללה בדבר ייצוג מיעוטים בתקשורת. מדין כהן הוציאה הצהרה והתנצלה, ואף השביתה את עמוד האינסטגרם האישי פופולרי שלה (עם כמעט מיליון עוקבים) למשך חודשים. אבל על פי “ביזנס אוף פאשן”, רבים טוענים כי לא היה די בכך. צניחה ברווחים ובמספר הפרסומות הובילה בסופו של דבר להודעתה על הסגירה.