"ריחוק חברתי" של נטפליקס מצליחה לשעמם

אין בתי קפה, מסעדות, בתי קולנוע, הופעות, תיאטרון. הרי אנחנו במגפה עולמית. מה יש? שיחות זום. בידודים. בדידות. תחושת חנק, משבר כלכלי ובריאותי. המפלט התרבותי, החברתי והאסקפיסטי הוא צפייה בטלוויזיה. וכעת מנסים יוצרים שונים להתמודד עם הפער הזה בדרכים יצירתיות. ג'נג'י כהן, היוצרת של "כתום זה השחור החדש" ו"העשב של השכן", המבינה דבר או שניים בייצוגים של כליאה ובורחנות, העלתה החודש בנטפליקס את "ריחוק חברתי". סדרה של פרקים קצרצרים העוסקים בהתמודדויות אישיות עם הקורונה מכל מיני בחינות. מאחר שגם לצלם סדרות בעידן הקורונה קשה, זה נעשה בצורה מאוד מצומצמת, המשחזרת את החיים בתנאים החדשים - זום, עבודה מהבית, זקנים שמרוחקים ממשפחותיהם, וגם התמודדות עם תסמיני המחלה עצמה.

כבר ב"ימי קורונה" של HBO (ששודרה ב־HOT, yes וסלקום tv) ניסו לעשות את זה, ולא בהצלחה יתרה, למרות צוות שחקנים מרשים ביותר. בסרט של ערוץ הכבלים היה מדובר בסוג של תיאטרונטו עם מונודרמות למכביר, כאן היריעה טיפה מתרחבת. לפעמים מדובר בבני זוג החיים בבית אחד, המזמינים אורח. לפעמים חלוקה של כמה דמויות הנמצאות לבד בבתיהן: כמו כשבני משפחה אחת מנסים לקיים לוויה בזום לאבי המשפחה שמת מקורונה. המבע הטלוויזיוני של הסדרה הוא דרך הטכנולוגיה הנוכחית - זום, אינסטגרם, פייסטיים, מצלמות במעגל סגור. הוא גם מתאר בעיקר את תקופת האביב באמריקה של הקורונה, תקופה שנראית כמו לפני נצח. מי יכול לדמיין כי עברה פחות משנה מאז נכנסה הקורונה לחיינו וצמד המילים "ריחוק חברתי" קיבל משמעות מאוד ברורה ומיידית.

מהסדרה "ריחוק חברתי" צילום: נטפליקס

פרק אחד של הסדרה בשם זה עוסק בגבר שנגמל מאלכוהול ומקיים פגישות עם נגמלים אחרים בזום; בפרק אחר מדובר באחות סיעודית המשאירה את הבת שלה לבד בבית בזמן שהיא מטפלת באשה זקנה, שבתה הבוגרת מלמדת באוניברסיטה בזום. הפרקים קצרצרים ולא אחידים ברמתם. שני הראשונים טובים ואפילו מרגשים. הם מציגים משחק חשוף, ישיר ונוגע ללב וגם סיפור עם פתרונות מעניינים, אנושיים ומוחשיים, כך בפרק עם האמהות והבנות.

אבל לפעמים הפרקים - התמונות הקצרות בזום - מזכירים מדי את איך שהחיים שלנו נראים ממילא: משעממים. בתים עם שיחות במחשב או בנייד, ילדים בבית במקום במסגרות הלימודיות, במקום בחוץ עם חברים, נהנים ומתפתחים, סבים מבוגרים, שמנסים לתקשר במיני טכנולוגיה ומצליחים רק באופן חלקי. את כל זה יש לנו די והותר משלנו. מה עוד שהמציאות מספקת סיפורים מעניינים יותר.

בעוד בסדרה דמות המקיימת שיחת עבודה בזום, מתפנה לריב מריבה עם פרטים אינטימיים עם בן הזוג, ריב שנהיה פומבי בגלל חוסר ההבנה של השתקה בזום, במציאות עיתונאי בכיר של "הניו יורקר" נאלץ להיפרד מעבודתו המכובדת, לאחר שנתפס מענג את עצמו מינית מול שיחת זום, שכנראה חשב שמשתתפיה אינם רואים אותו.

כלומר, כל מה שיש ב"ריחוק חברתי", זה כבר יש לנו, הבו לנו משהו אחר, משהו מעודד - עוד איזו סדרת פשע אמיתי על רוצח סדרתי מסוכן, למשל.