שני של חנוכה: בנו של המאייר אסף חנוכה הולך בעקבות אביו

מי שיסתכל באיורים של יואל חנוכה, לא בטוח אם ישים לב שהם של נער בכיתה ח' בלבד. אלה קריקטורות של דמויות מוכרות כמו פוליטיקאים וכוכבי טלוויזיה, ומהר מאוד אפשר להבחין שהם כבר הרבה מעבר לדימויים תמימים, ומכילים לא פעם אמירה וביקורת. זה כנראה מה שקורה כשאתה גדל בבית שכולו נושם איור: יואל הוא בנם הבכור של אסף חנוכה, מאייר שבין השאר הוציא את הספרים “סמטאות הזעם” ו”פיצריה קמיקזה” בשיתוף עם אתגר קרת, ויצירותיו הופיעו על שערי מגזינים בכל העולם (חנוכה הוא בעל טור שבועי במוסף “כלכליסט” ומהחודש שעבר ראש המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית בשנקר), והילית שפר, מאיירת מצליחה גם היא. 

"אני לא חושב שהם כיוונו אותי לציור", מספר יואל, "זה פשוט מה שקורה בשגרה, זה מה שעשינו בבית. בגיל 4 כבר ממש נכנסתי לזה". היום לומד יואל, בחודש הבא בן 13, בבית הספר לאמנויות קמפוס אריסון בתל אביב, אבל כילד צעיר דווקא לא שש ללכת לחוגי אמנות. "לא ראיתי למה אני צריך את זה. היה לי טוב עם איך שאני מצייר. אבל כן החלטתי ללמוד במגמת אמנות כדי לפתח את הטכניקה שלי וללמוד דברים חדשים".

"אני לא חושב שאי פעם הדרכנו את יואל”, אומר אסף חנוכה על המשיכה של בנו לאמנות ולאיור. "תמיד יש לי איזה חשש שאם אני אדריך יותר מדי, אני אעצור משהו טבעי. הדבר היחיד שיואל צריך לעשות הוא לבטא יצירתיות". גם הילית שפר, אמו של יואל, מסכימה: "אני מוצאת את עצמי בפער שבין להגיד 'יפה, יפה' לבין להגיד 'שנייה, יש פה בעיות' שאני כאשת מקצוע רואה, לתת לו ביקורת כמו לסטודנט. יש פה איש מקצוע בהתהוות אבל יש פה גם ילד ואמא ואבא, והמקום הזה הוא אתגר גדול".

אסף ויואל חנוכה מאיירים צילום: תומי הרפז

בסוף החודש יוצגו עבודות של יואל חנוכה וגם של כל בני המשפחה הגרעינית (כל אחד בנפרד) בפרויקט הגלויה הסודית, הפרויקט החברתי המוביל של יריד האמנות והעיצוב ‘צבע טרי’. בשל המצב יתקיים השנה היריד במהדורה מקוונת מיוחדת שתושק ב־28 באוקטובר, בפלטפורמה דיגיטלית שתיפתח לקהל הרחב ללא עלות. בפרויקט יוצעו כ־1,000 גלויות שהן עבודות אמנות מקוריות בעילום שם למכירה במחיר אחיד של 190 שקל, כשהרוכש לא יודע עבודה של מי רכש.

אל הפרויקט הגיע יואל חנוכה דרך המחלקה לאמנות בבית הספר שבו הוא לומד ובמסגרתה יצרו כל התלמידים גלויות לפרויקט. גם ההכנסות מהפרויקט, שמוקדשות בכל שנה למטרה חברתית אחרת, ייתרמו השנה לטובת מלגות לתלמידי בית הספר לאמנויות שמצויים במצוקה כלכלית.

מה יציגו במסגרת הפרויקט בני המשפחה אסור לגלות, אבל אפשר אולי לנסות לנחש. "התנסיתי כמעט בכל סוג של אמנות וציור", מספר יואל. "אבל עדיין, מה שאני הכי אוהב הוא לאייר בקו. זה מה שאני הכי נהנה ממנו. בשנים האחרונות אני מתעסק ממש בקריקטורות — זה נותן לי סיפוק שלא מצאתי בז'אנרים אחרים. כשאני מאייר נושאים פוליטיים, אני כן משתדל להכניס אמירה או ביקורת. לפעמים זה פשוט קורה באופן טבעי, גם אם אני לא חושב על מה להגיד מעבר לצייר את הפרצופים בצורה מספיק דומה".

מה לגבי איור דיגיטלי?

"יש לזה יתרונות וחסרונות. מצד אחד, יש בזה את כל הכלים ועל פניו זה נורא מפנק, אבל מצד שני, אני כן מרגיש שחסר החיכוך של העיפרון על הדף. פלסטיק על פלסטיק לא נותן לך את החוויה הזו".

כשאביו אסף נשאל מה עם מרד נעורים, הוא צוחק "הוא קטן למרוד. זה עוד יגיע".