תצוגות האופנה של מילאנו ופריז בצל הקורונה

שבוע האופנה הדיגיטלי של מילאנו נמשך שלושה ימים בשבוע שעבר. חלק מהמותגים הציגו את קולקציות הקיץ הבא, שילבו בין תצוגות הגברים והנשים, בעוד שאחרים הציגו קולקציית קרוז. יש בתי אופנה שבלטו בהיעדרם, לרבות מארני, פנדי וג'ורג'ו ארמני; ואחרים כמו בוטגה ונטה, נהגו כמנהגם ודילגו על לוח תצוגות הקיץ המסורתיות של הגברים והעדיפו להציג אותם בספטמבר.

כך או כך, יש משהו מעט צורם בכל התצוגות הללו: ההפקות היקרות והבגדים היקרים, שספק אם יהיה בהם שימוש בעתיד הקרוב. לכאורה היה נדמה שמעט השתנה. למרות כל ההצהרות והמחשבות שעוררה מגפת הקורונה על שינוי המתבקש והטענה כי תחום האופנה לא יחזור לשגרה שהיתה נהוגה לפני המשבר הרי שהשינוי הזה עדיין לא ניכר דיו בענף היוקרה, שכבר מתכנן את תצוגות קולקציית הריזורט (דיור, למשל).

בנוסף לכך העובדה שרוב הקולקציות הוצגו באופן דיגיטלי (התקיימו גם תצוגות פיזיות במתכונת רגילה) הוכיחה כי אין תחליף לתצוגות, לקשר האנושי, לווייב. בדיגיטל הרוב נראה למעשה כמו פרסומת מצולמת.

מימין: תצוגות האופנה של גוצ’י פראדה ואטרו

ב"תצוגה שמעולם לא התקיימה" של פראדה לקולקציית אביב קיץ 2021 , התצוגה האחרונה של מיוצ'ה פראדה לבד לפני שראף סימונס נכנס לתפקידו לצדה, הוצגו סרטונים של יוצרים בינלאומיים שונים (ביוטיוב: Prada Spring Summer 2021). הווידאו נראה כמו דיסטופיה של מינימליזם אופנתי והעלה בזיכרון את "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי. "כיום התרבות משועבדת לתעשייה", כפי שאומר מנהל המדגרה בתחילת ספרו. בפרק הראשון של הצלם וילי ונדרפר נראות דמויות לבושות חולצות לבנות ומכנסיים וז'קטים צרים ומעליהם מעילים מחויטים שחורים ושמלות שחורות, צועדות על רקע לבן סטרילי, במבט אטום וריק, גם אם לא כולן זהות.

בפרק השני צילם צלם האופנה יורגן טלר דוגמנים במעין מפעל עם צינורות מתכת ושעוני לחץ ובלוני גז המעורר תחושה מצמררת של פס ייצור, או בהשראת האקסלי: "ביצית בוקנובסקי תוציא ניצנים, תתרבה, תתפצל... כך גדלים 96 יצירי אנוש במקום שבו גדל יציר אנוש אחד. הרי לכם קדמה".

גם אם מעט צבע חודר לצילומים של האמנית מרטין סימס בפרק הרביעי: עם ירוק ופאודר, עדיין הכל מכני, נטול רגש. הסרטון מסתיים במעין תצוגה שבה הולכים הדוגמנים על מסלול מדומיין על רקע קירות בטון אפורים שסוגרים עליהם מכל עבר. והבגדים?מזכירים שנים מוקדמות של פראדה, קצת כמו מדי בית ספר, שמלות שמזכירות את תיקי הניילון האיקוניים. פריטים פשוטים וקלאסיים, נצחיים ויפים ועשויים, כך נראה, לעילא ולעילא.

המנהל האמנותי של גוצ'י, אלסנדרו מיקלה, הציג את החזון שלו ביום שישי במשך 12 שעות בשידור חי (ביוטיוב: Gucci Epilogue). "אפילוג" הוא סוג של מרתון מאחורי הקלעים, הצצה לאיך דברים מתנהלים דקה אחרי דקה, שעה אחרי שעה, בהכנות לתצוגה לכאורה שלא מתקיימת, כשכל צוות ההפקה והצלמים והעובדים עוטים מסכות. עובדי החברה שימשו דוגמניות ודוגמנים והציגו למעשה את תהליך היצירה וזהות הבגדים בלוק בוק מפורט של פרטי גברים, נשים, ריזורט, קולקציה מוכנה ללבישה ואפילו קוטור. הכל יחד, עד הפרט האחרון , כולל ציון צבע הלק. "הקורונה לימדה אותנו שיעור בענווה", אמר מיקלה ל"ביזנס אוף פאשן". "כולנו היינו תחת כישוף, והמגיפה העירה אותנו ממש כמו את היפהפייה הנרדמת. אבל לא עוד יפהפיות כמו לינדה אוונגליסטה וסיפורי אגדות, אנשים רוצים סיפורים אמיתיים כמו הרגע הגדול של הניאו־ריאליזם בקולנוע שאחרי מלחמת העולם השנייה". הקולקציה עצמה היתה אותה שפה אקלקטית בהשראת מראה וינטג', עם אסתטיקה צבעונית וצעירה, ואופנה נטולת מגדר, בתוספת תכשיטי אופנה ענקיים.

מתוך תצוגת האופנה של ז’אקמוס. הדוגמניות פסעו בשדה שיבולים צילום: גטי אימג'ס

והיו שבחרו באוויר הפתוח, במתכונת התצוגה המוכרת, למשל דולצ'ה וגבאנה ואטרו. בתצוגה של אטרו (ביוטיוב: Etro Spring Summer 2021) הצופים שישבו בכיסאות מעט מרוחקים זה מזה, מקצתם עוטים מסכות, צפו בדוגמנים ובדוגמניות מהדסים ברחבי הגן הקסום של מלון ארבע העונות במילנו נטולי מסכות. האומנם לא למדנו דבר? אז כן, זו היתה תצוגה לנשים ולגברים שכללה את קולקציית הקיץ והריזורט של המותג האיטלקי, ובכל זאת, דומה שברוח הזמן יש משהו מנותק בעולם האופנה היוקרתי ובגישת "ההצגה חייבת להימשך", שלא לדבר על לשמש דוגמה בימים של ריחוק חברתי. הבגדים היו הדפסי הפייזלי בצבעוניות המזוהה עם המותג, עם הגזרות המוכרות, גם בהיבט הזה אין הרבה חדש תחת השמש.

ואי אפשר שלא להתייחס לתצוגה "ל'אמור" ("האהבה") שקיים בזמן הזה המעצב הצרפתי המבטיח סימון פורט ז'אקמוס למותג Jacquemus. בשדה שיבולים, במרחק שעה מפריז. נחרש מסלול שחצה את היבולים, והקהל שהוזמן ישב בכיסאות שפוזרו לאורכו, כל אחד במעין גומחה שנוצרה בעבורו (ביוטיוב: Jacquemus Spring/Summer 2021). בשנה שעברה הציג ז'אקמוס את הקולקציה שלו בשדה לבנדר פורח בדרום צרפת, הפעם הצבעוניות היתה שונה אבל מרשימה בה במידה. הוא אולי חשב במקור על חגיגה של אהבה, על אנשים מתקבצים יחד, "אבל", הוא כותב בחשבון האינסטגרם שלו, "זה מה שיפה באהבה וכמה היא יכולה לשאת — לפעמים אפילו להתחזק — בהעדר קרבה אנושית. כשהופרדנו הצוות שלי ואני בגלל המגפה עלה חזון חדש. כבר בשנה שעברה האטנו לשתי תצוגות מאוחדות לנשים וגברים בינואר ויוני, החלטה שהצילה אותנו העונה. הקולקציה הקטנה שהוצגה לפני משפחה וחברים בעיקר מביאה את העולם הביתי החוצה, נותנת פרשנות בבגדים לבדים צנועים ולחפצים שאנו חיים אתם".