רונן נמני: "הבום הגדול של סגירת מקומות יגיע בעוד שלושה חודשים"

רונן נמני, בעלי קבוצת קפה קפה, חווה לא מעט מכות בשנים האחרונות. מי שעומד בראש קבוצת בתי הקפה והמסעדות הגדולה בישראל, שלה כ־300 סניפי רשתות בהן קפה קפה, לחם ארז והסושיה יודע דבר או שניים על לחצים מצד הרגולטור ושחיקה מתמשכת ברווחיות, אך שום דבר לא הכין אותו למכת המחץ שהנחית עליו ועל חבריו למקצוע נגיף הקורונה.

באמצע מרץ התכונן נמני לפתיחת הסניף הגדול ביותר של הקבוצה — סניף פיאנו בקניון TLV. הפתיחה החגיגית נדחתה כמובן, והסניף נפתח רק בשבוע האחרון. בינתיים, המציאות השתנתה מקצה לקצה, ואת האכזבה בקולו של נמני קשה לפספס."השקענו בסניף הזה מעל ל־3 מליון שקל. סניף מפואר ומדהים, אי אפשר לא לפתוח דבר כזה. זה לא יהיה כמו שחשבנו שיהיה בפתיחה, יהיה הרבה יותר קשה אבל אנחנו פותחים. אין מה לעשות".

איך זה לחזור לשגרה?

"לא ברור לי על איזו שגרה מדברים. תחום האופנה חזר, וגם לא לגמרי למצב רגיל. בלי מבצעים אנשים לא רוצים לצאת לקנות. אצלנו כולם יודעים שהענף שלנו מרוסק. בקניונים יש ירידה של 30%־50%. אף אחד לא יכול להכחיש. זו התרסקות. בעסקי המזון זה בעייתי כי מתח הרווחים מאוד קטן. ירידה של 10% יכולה לדפוק את כל הרווח, אז דמייני מה עושה ירידה של עשרות אחוזים. זה להפסיד כסף. אחרי שהמקומות היו סגורים שלושה חודשים ויש גרעון תקציבי של מעל מיליון שקל בממוצע לכל בית קפה, מפעילים כאילו את הבתי קפה, אבל זו הפעלה הפסדית".

"תל אביב זו מדינה בפני עצמה"

למרות הקושי לחזור לשגרה, נמני מודה כי בתל אביב העסקים כבר מתקרבים לשם. עם זאת, לדבריו מדובר רק בחלק קטן מהפעילות של הקבוצה.

מה מצב חנויות הרחוב?

"ברחוב קצת יותר טוב. בתל אביב בתי קפה עובדים מצויין. יש ירידה, אבל רק של 10%. תל אביב תמיד הייתה מדינה בפני עצמה. אני אומר את זה במובן טוב. היא יחסית חיה שוקקת, למרות ירידה מסוימת. אחרי הקורונה אנשים מגיעים אליה מכל הפריפריה כדי לחוות להתאוורר ולבלות. מעבר לזה שמבחינת תל אביבים אין קורונה, רוב הקהל פה צעיר ולא חושש מהקורונה. הם יודעים שיבריאו ואין עניין, זה גם קהל בלייני. לקניונים מגיעים מבוגרים יותר, הורים לילדים. שם אנשים שחושבים פעמים אם כדאי לבוא".

ובכל זאת שתי מסעדות של מאיר אדוני בבתי מלון בתל אביב נסגרו.

"מצב המסעדות הרבה יותר גרוע. כמו של בתי הקפה בקניונים. יש ירידה של 40% עד 50% במקומות האלה. זה לא קשור לטרפיק, כי בקניונים דווקא יש, אבל אנשים יושבים פחות בבית קפה, חוששים".

תל אביב יכולה להיות החמצן שלכם עד להתאוששות?

"יש לנו כמה עשרות סניפים בתל אביב, אבל הם רק 10% עד 15% מהפעילות. רוב הפעילות שלנו היא בחוץ. אז זה לא מספיק להחזיק ראש מעל המים. תל אביב גם לא בנויה לרשתות כי רשתות בנויות לקניונים. בסופו של דבר תל אביב לא יכולה להיות מכונת ההנשמה של הרשתות".

רונן נמני, בעלי רשת קפה קפה צילום: אוראל כהן

לנמני יש לא מעט דוגמאות של רשתות שנסגרו, גם בתל אביב. "קפה לואיז, קפה רוטשילד, קופיס, קפה קקאו — רשתות שלמות נסגרות או משאירות סניפים בודדים", הוא אומר. "למה זה עצוב? כי מאחורי כל טייטל של רשת עומד זכיין שמפעיל סניף ולפעמים זו משפחה שלמה שמתרסקת, שנתנה את כל הונה ומרצה בעבודה שהיא קריעת תחת, שזה המצב במסעדות. זה עצוב כי אנשים, כדי להשקיע בבית קפה, מפסידים בית. את בחובות של מיליון שקל. ב־2 מיליון את סוגרת מקום ואת מאבדת בית. לכן, אנחנו כרשת מנסים לעשות את המקסימום לעזור לזכיינים. לעסקי ההסעדה והמזון לא עזרו בכלום. ה־10,000 או 20 אלף שקל שנתנו להם. זו בדיחה כשיש גירעונות של מיליונים. לאופנה עזרו ולעסקי המזון לא עזרו בכלל. היום כבר מאוחר מידי. עסקי ההסעדה הם המעסיקים הגדולים במשק, והם יפלטו המון אנשים למעגל האבטלה".

אז הפריפריה תתרחק עוד יותר ממדינת תל אביב?

"ברגע שיסגרו סניפים ערים יחזרו עשר שנים אחורה. אני לא מדבר על הרצליה, אבל כן על גדרה דרומה וחדרה צפונה. גם חלק גדול מהסניפים בתל אביב יסגרו, שלא לדבר על אלה שלא נפתחו אחרי הקורונה. לא רק פתח תקוה, גם תל אביב עצמה — שהיא אחת הערים הכייפיות, שכל התיירות שלה מגיעה כתוצאה מפתיחות קולינרית ועיצובית — גם בה תראי מקומות נסגרים. גם תל אביב תחזור אחורה בסוף. מצעד הגאווה, שיש פה פעם בשנה והוא מהמצליחים בעולם, יפגע כשתל אביב תהפוך להיות פחות תוססת ומעניינת".

"אנחנו חשופים כמו הזכיין"

כמו ברשתות רבות אחרות, גם בקפה קפה רוב הסניפים מופעלים על ידי זכיינים. לקבוצה יש כיום 289 סניפים על כל מותגיה, 115 מהם סניפי רשת קפה קפה. כל הסניפים נמצאים כיום בזכיינות, מלבד שלושה שנמצאים בבעלותו הפרטית של נמני.

אתה עובד בשיטת הזכיינות, אז באופן אישי אתה מוגן.

"אנחנו חשופים בדיוק כמו הזכיין. יש לנו מטה גדול לממן. זה לא פשוט, אבל לי יש גב כלכלי, אני אחזיק מעמד. חשוב לי הזכיינים האחרים שמחזיקים את הסניפים. זכיין משלם לנו דמי זכיון, תמלוגים חודשיים של4%־5% לחודש, תלוי במחזור, ומקבל תפריט, ניהול מקצועי, ליווי, ספקים עסקיים שלנו. אנחנו מנסים לעזור לזכיינים, כי רוב הפעילות שלנו דרכם. דואגים לפרוס להם תשלומים אצל הספקים. בתקופה הזאת אנחנו מפחיתים את התמלוגים שהם משלמים לרשת, רק שיחזיקו את הראש מעל המים, עוזרים בפרסום. אבל אי אפשר למשוך את זה הרבה זמן".

"אם אנשים לא יבלו בקיץ זה דיזסטר"

נמני לא מסתיר את תסכולו מהכבדת הדרישות הרגולטוריות שנערמו על הענף, אליהן מצטרפת כעת גם הקורונה כמשקולת נוספת.

אתה מתחרט על כך שנכנסת לענף?

"העסקים שלנו עברו בארבע־חמש שנים האחרונות חבטות בלי סוף, עוד לפני הקורונה. חובה לפנסיות של העובדים הזרים, שזה משהו שלא היה פעם, זה עוד 15־20 אלף שקל בחודש שצריך להפריש מהרווח המועד. יש עוד המון היטלים, כמו למשל היטל לטובת שמבטיח שהם יעזבו בתום תקופת ההעסקה החוקית. את מוכרת את אותו קפה לפי שכר מינימום של פעם שהיה 21 שקל לשעה, רק שהיום שכר המינימום כמעט כפול. המשמעות היא שכל מתח הרווחים נחתך. למי שלא חזק — הקורונה זה המסמר האחרון בארון הקבורה שלו".

על מי אתה כועס?

"לי מאוד מאוד כואב שלא עזרו פה מספיק. כי אני מכיר את כל הזכיינים מתחת למותג, מכיר את האנשים, מכיר את הכל, מכל וכל. זה מטומטם לחלוטין לתת מה שנתנו למי שנתנו כשלעסקי ההסעדה לא נתנו כמעט כלום. זה כואב מאוד כי אני מבין את ההשלכות שיהיו לזה בעוד שלושה או ארבעה חודשים. עשיתי מאבק לקבל הלוואה בערבות מדינה — החריג ונתן החרגה של עסקי ההסעדה בתנאים יותר טובים של עסקים בסיכון גבוה. הבעיה היא שקיבלנו את זה רק ביום חמישי האחרון. למה היה צריך לחכות כל כך הרבה זמן? זה היה יכול לעזור. זה ייקח שבוע שבועיים עד שאנשים יקבלו את הכסף, נקווה מאוד שזה לא יהיה מאוחר מידי".

מה אתה חושב שנראה פה בעוד כמה שנים?

"אני מאמין ש־2021 מהאמצע כבר תהיה טובה. מי שיגיע עד שם יראה זמנים טובים. אבל אני מאמין שהרבה יתפיידו, לא יצליחו להגיע לשם. אני לא יכול להעריך מה יקרה עם הזכיינים שלנו, כי לא ברור לי על כמה זמן מדובר. אבל לדעתי רשתות יצטרכו לסגור בין 10% ל־20% מהסניפים שלהן".

אז מתי נרגיש את עוצמת הבום?

"יש גירעון של שלושה חודשים שסגרנו. אנשים מפעילים את המקומות, אבל במצב הפסדי, יש פעילות תזרימית אבל את תצטרכי לשלם אותו לספקים, לשכירות. לכן הבום יגיע בצורה של סגירת מקומות. נכון להיום נסגרו מקומות, אבל את הסגירה המאסיבית יראו בעוד שלושה־ארבעה חודשים".

אתה אופטימי?

"אני מקווה שנגמור את התקופה הזאת ונגיע ל־2021, שבמהלכה אני מאמין שיהיה יותר טוב. זאת חצי שנה קשה וצריך לשרוד אותה. החשיבה שמובילה אותי היא שב־2021 הקורונה תיעלם, והמצב יחזור לקדמותו או ישתפר. צריך להמתין ולהשתדל לשרוד עד אז".

יש סיכוי שישראלים שלא יכולים לטוס ביולי אוגוסט יפצו אתכם בגלל שהם יאלצו להשאר בארץ?

"אני מאוד מקווה, ודי בטוח שזה יקרה. אם לא זה יהיה דיזסטר. אני מקוה שיולי־אוגוסט יהיו טובים כי אנשים בחופש, הילדים בחופש, כולם בחופש. יוצאים יותר, יושבים בבתי קפה ומסעדות יותר. אני מקווה שהם יהיו יותר טובים מהחודשים הקודמים".

יש לדעתך מקום לקמפיין שקורא לישראלים לבזבז כסף לאות סולידריות עם העסקים הישראלים כפי שעשתה ראש ממשלת ניו זילנד?

"בתקופה הזו של חל"ת ואבטלה קשה להם לבקש מהם ללכת לבתי קפה מסעדות. זה לא נשמע טוב. יש כאלה שלא גומרים את החודש ושקשה להם. זה חוסר רגישות. אני כן מקווה שכל מי שיכול יתמוך בעסקים המקומיים — יתמוך".