דעה
גם בדיור: אין רצפה למחירים
כשהביקושים נעלמים, בין אם אלה חביות נפט או דירות התקועות ללא ביקוש - חישובי העלות־תועלת לא רלבנטיים. כשלבעלים נגמר הכסף שהוא יכול לגרד, הוא ייאלץ למכור בהפסד רק כדי להיפטר מהסחורה ולא להמשיך לדמם
ההיגיון הבריא מניח כי לכל מוצר יש רצפת מחיר. אם המחיר ירד מתחת לסך העלויות של חומרי הגלם, שכר העבודה, עלויות המימון וכו' - עדיף ליצרן להשאיר אותו על המדף.
והנה, השבוע האחרון הזכיר לנו כמה "ההיגיון הבריא" לא בהכרח עובד. ודאי לא בזמנים שבהם העולם והכלכלה מחשבים מסלול מחדש. חוזים על נפט - שאפילו לסעודים עולה להכניס אותו לחבית 10 דולר לפחות - נסחרו לראשונה במחירים שליליים. נשלם לכם - רק תקנו. באתר בלומברג ציטטו אנליסט אמריקאי, שאמר שאפילו מחיר של מינוס מאה דולר לחבית לא יפתיע את השוק.
- מגפת הקורונה מאיימת על חגיגת השיערוכים בנדל"ן המניב
- "נוצרה הזדמנות מרגשת לחשיבה על כל הפרדיגמות התכנוניות שלנו"
- אפוקליפסת הנדל"ן בדרך
ומלבד ההיסטריה סביב מחירי הנפט, קיבלנו תזכורת חשובה לכל מוצר באשר הוא. למשל למוצרים שנמכרים בענף הנדל"ן, שם כבר שנים מנופפים בעלויות הבנייה כרף שממנו לא ניתן לרדת. כמה כבר אפשר להוריד במחיר, אם הפיתוח עולה 300 אלף שקל לדירה ואם הבנייה עולה עוד 700 אלף שקל, חוזרים ואומרים גורמים בענף.
אבל כשהביקושים נעלמים, בין אם אלה חביות התקועות על ספינות בים או דירות התקועות ללא ביקוש בתוך בניינים, החישובים הללו לא רלבנטיים.
במסגרת השיח לאורך השנים על הפירות השוטפים שמניב ענף הנדל"ן - למשל 4%-3% למשכיר דירה, 8%-6% למשכיר חנות או משרד, 10% ויותר ליזמים עצמם - היה קל לשכוח שיש גם אפשרות שהעץ הנפלא לא יניב פירות, אלא ידרוש עוד ועוד מזומנים כדי להשאיר אותו חי. כשדירה או משרד עומדים ריקים, כשפרויקט או קרקע שנרכשה במימון יקר לא מצליחים לייצר מזומנים, הם דורשים מבעליהם עוד ועוד כסף - ארנונה, ועד בית, דמי ניהול, ריבית לבנק ועוד.
ואם לבעלים נגמר הכסף שהוא יכול לגרד מהבית או מהבנקאי, הוא ייאלץ למכור בהפסד, רק כדי להיפטר מהסחורה ולא להמשיך לדמם.