המורים איבדו את תמיכת הציבור - והתלמידים הפסידו

בין משרד האוצר והסתדרות המורים זורם נהר של דם רע. ובסיפור הזה כולם יצאו נפסדים. הפסיד ציבור המורים (ואני ביניהם), הפסידה מזכ"לית הסתדרות המורים, והפסיד גם הציבור הישראלי. אך המפסידים הגדולים הם התלמידים. 

נכון שהריאיון עם מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד אמש בערוץ 12 היה זרוע מוקשים. ונכון שאת הדרישה הנחרצת כל-כך לעבוד בהתנדבות או לפגוע בתנאי ההעסקה לא שמענו מופנית באותו להט כלפי שכרם המתעדכן-תמיד-כלפי-מעלה של חברי הכנסת החרוצים, כפי שהופנתה כלפי נציגת המורים.

יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים צילום: ראובן קפוצינסקי

אבל, בואו נדמיין רק לרגע שיפה בן דוד הייתה אומרת בריאיון את הדברים הבאים: "תראי יונית, שכר המורים ותנאי עבודתם הם חרפה אחת גדולה והתלמידים לומדים בכיתות צפופות מאוד. גם למורים ובעיקר לתלמידים מגיע יותר. אני מודיעה עכשיו שברגע שיסתיים המשבר ונחזור לשגרה אני אנהל מאבק חריף לשיפור המצב, כולל השבתת מערכת החינוך במידת הצורך. ושלא יגידו לי: היתה קורונה ויש גרעון תקציבי, כי כסף לממשלה של 34 שרים מצליחים למצוא. צר לי שפקידי משרד האוצר אינם מעריכים את מאמציהם הגדולים של המורים לנסות ולשמר עד כמה שניתן שגרת לימודים עבור תלמידיהם, ולהיות זמינים עבורם בכל עת, גם בימים לא שגרתיים אלו. המורים עובדים קשה מאוד, ובל נשכח שגם ילדיהם נמצאים איתם באותה עת בבית".

לכאורה, בדברים אלה אין משהו חדש שלא שמענו פעמים רבות בעבר ממזכ"לית הסתדרות המורים, וכל מילה בסלע. היא נאבקת ממושכות למען ציבור שעוסק במלאכת קודש לאומית ואינו מתוגמל כראוי, ולמען תלמידים שמגיעים להם תנאי לימוד טובים יותר. אולם בן דוד הייתה יכולה לנצל את גודל השעה ולקנות את עולמה ואת עולמנו, המורים. לטמון את זרעי הצלחת המאבק העתידי.

כמורה ומחנך כל כך קיוויתי לשמוע בהמשך הריאיון דברים שונים, מנגינה אחרת. תארו לכם שבן דוד הייתה אומרת כך: "בימים של צונאמי כלכלי, כשמיליון איש איבדו את מקום עבודתם לתקופת זמן לא ידועה, אנחנו לא נתחשבן על שבוע-שבועיים של עבודה בחודש יולי - יהיה לכך זמן לאחר מכן ואבחר את העיתוי. אלו ימים היסטוריים שבהם כל ישראלי עומד למבחן ואנחנו נעמוד בראש המחנה, יחד עם הרופאים והצוותים הרפואיים, שגם תנאי העסקתם מחפירים. נחרוק שיניים וניכנס מתחת לאלונקה הישראלית - כדי שההורים יוכלו לחזור לעבוד, כדי שהמשק יחזור לתפקד כמה שיותר מהר. הציבור הישראלי יהיה איתנו וההורים יתמכו בנו אם ניאלץ להשבית בעתיד את מערכת החינוך. אני מקווה ומאמינה שלא נגיע לזה".

לצערי, הדברים לא נאמרו. אינני מתיימר לקבוע שכל ציבור המורים היה מסכים עם אמירות אלו. ייתכן שבצדק. אנו סקטור למוד אכזבות ושטוף רפורמות. שמענו אינספור הבטחות שווא לשיפור תנאי הלימוד, הצפיפות בכיתות והשכר הנמוך, ואך טבעי הוא הדבר להרגיש שוב פראייר לאומי. אבל הפעם, בשל גודל השעה - נדרשה גישה אחרת ושונה מזו שהורגלנו אליה עד כה.

אני חושש שאנחנו המורים אשר גאים בעבודתם ופועלים במסירות ובאהבה, איבדנו על לא עוול בכפינו את האמפטיה וההבנה מצד הציבור הישראלי. הצטיירנו כאטומים למצב הכלכלי הקשה השורר במדינה, כגזלנים הדואגים אך ורק לימי החופש שלהם - בשעה שההיפך המוחלט הוא הנכון.

תחושת הסולידריות וההערכה כלפינו התחלפה בכעס גדול, ואותו ציבור כנראה לא יעמוד לצידנו במאבק עתידי ומוצדק מאין כמוהו על שיפור מערכת החינוך ותנאי הלימוד - מאבק שאת פירותיו בסופו של יום יקטפו תלמידי ישראל.

הם, תמיד הם, המפסידים הגדולים בכל הסיפור. הלוואי ואתבדה.

הכותב הוא מחנך כיתה ט' בחטיבת ביניים בהרצליה