מילא המניות, העליות באג"ח הן מה שמטריד

האירוניה היא שהמשקיעים לא צריכים להיות מוטרדים מהירידות בשוק המניות, אלא דווקא מהעליות בשוק האג"ח. מניה שעלתה ב־100% בשנה אחת יכולה להכפיל את ערכה בשנה שלאחר מכן. לעומת זאת, איגרת חוב שנסחרת בתשואה אפסית מגלמת פוטנציאל תשואה אפסי, לצד פרופיל סיכון גבוה שיתממש בהכרח בתרחיש של עליית ריבית.

אדוארדו אלשטיין יו"ר גב ים צילום: סיוון פרג'

כשאג"ח ממשלתית שקלית 0347 שנפרעת ב־2047 נסחרת בתשואה של 1.2%, המשמעות היא שהמשקיעים באג"ח צפויים לקבל ב־27 השנים הבאות תשואה שנתית ממוצעת של 1.2%. במניות יש פוטנציאל ודמיון, באיגרות חוב יש תשואה לפדיון. What you see is what you get.

הביקוש הקשיח לאיגרות החוב נובע מהשילוב הקטלני של ריבית נמוכה וזרם קבוע של מיליארדי שקלים שזורמים מדי חודש לקרנות הפנסיה, לקופות הגמל ולקרנות ההשתלמות. הביקושים מתדלקים את החגיגה בשוק האג"ח. בחודש האחרון מדד אג"ח ממשלתיות עלה ב־2.4% והשלים עלייה של יותר מ־10% בשנה האחרונה. התכווצות התשואות מיטיבה עם המשקיעים לטווח הקצר, והם נהנים מרווחי הון. אבל היא צריכה להדיר שינה מעיני החוסכים לטווח ארוך.

במציאות שבה אג"ח נסחרות במחירי שיא, כל יום שחולף מחייב את מנהלי ההשקעות של חסכונות הציבור לרכוש אג"ח ללא תשואה.

השיא, או השפל, הגיע לפני פחות מחודש, בהנפקת איגרות החוב של גב־ים. בהנפקה נרשם תקדים, כשלראשונה בישראל חברת נדל"ן גייסה חוב בריבית שלילית. אג"ח ללא תשואה משולות ללימונים סחוטים. יש סיכוי נמוך שהן לא יסבו הפסדים למשקיעים, וסיכוי גבוה שהן לא יניבו רווחים. בתיקי השקעות זוהי מציאות נסבלת. בקרנות פנסיה היא עלולה להוביל לגירעונות ולאתגר את היכולת של מוצרי החיסכון לספק לעמיתים קצבאות. וזו כבר בעיה של ממש.