הקשר והכשל: בין השכלה ועוני לפתק בקלפי

בחינה של דפוסי ההצבעה בערי ישראל הגדולות בבחירות סבב ב׳ שנערכו בספטמבר 2019 מעלה: ישנו קשר הדוק בין השכלה אקדמית לאופן ההצבעה בקלפי. מבדיקת "כלכליסט" שמתפרסמת כאן לראשונה, עולה שככל ששיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בעיר נתונה גבוה יותר, התמיכה במפלגת השלטון, הליכוד, פוחתת, והתמיכה במפלגות מרכז־שמאל, ובראשן כחול לבן, עולה.

כתבות נוספות בסדרה:

• הרשימה המשותפת בדרך להגדלת מספר המנדטים
• הבונוס לחרדים משיעור ההצבעה הגבוה: 2 מנדטים
• הקרב הקשה על מצביעי הימין הרך
• הלא־מצביעים שוב יכריעו את הבחירות
• איחוד השמאל: ישלמו על הוודאות בהתכווצות
• הפעם הסרוגים יבזבזו פחות קולות בקלפי
  

ההשוואה נעשתה בין 34 הערים הגדולות בישראל, שמונות יותר מ־50 אלף תושבים. בהן ערים חילוניות: הוד השרון, רעננה, כפר סבא, פתח תקווה ונהריה; ערים מעורבות: חיפה, ירושלים, לוד ורמלה; ערים ערביות, דוגמת אום אל־פחם ורהט; וערים חרדיות, ביניהן: בני ברק, ביתר עילית ומודיעין עילית. בדיקת "כלכליסט" הצליבה בין נתוני ההשכלה בערים אלה כפי שהתפרסמו בסקר כוח האדם לשנת 2018 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לבין תוצאות ההצבעה הרשמיות לכנסת ה־22.

בני גנץ, יו"ר כחול לבן צילום: אי פי איי

בעיר רעננה, שבה שיעור האקדמאים הוא הגבוה ביותר ועומד על 51%, בחרו 43% מהמצביעים בכחול לבן, בעוד הליכוד הסתפקה בתמיכתם של 22% מתושבי העיר. באילת, שבה שיעור האקדמאים הוא הנמוך ביותר (לא כולל ערים ערביות וחרדיות) ועומד על 13%, גרפה הליכוד 43% מקולות המצביעים, בעוד כחול לבן זכתה לתמיכה בהיקף של 28% מהמצביעים. דוגמה נוספת היא מהעיר רמלה, בה שיעור האקדמים עומד על 15.5% - הליכוד זכתה בה לתמיכה של 43%, וכחול לבן קיבלה 14% מהקולות בלבד.

הקשר של הקלפי לערכים ותפיסות דתיות

פרופ' מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים סבור כי הסיבה לקשר בין השכלה להצבעה נובעת מתפיסות עולם שאופייניות יותר לאקדמאים: "בעלי השכלה גבוהה נוטים לאמץ ערכים ליברליים, שהבולט בהם הוא שוויון, בין שהם אזרחים מהשורה ובין שהם חברי כנסת ואפילו ראשי ממשלה", מסביר דהן. "זה פקטור מאוד משמעותי בבחירות האלו. זה מה שמבדיל בין בוחרי כחול לבן, העבודה ומרצ לבין בוחרי הליכוד שהם בעלי ערכים שמרניים יותר".

לדברי דהן, "מבחינת בוחרי הליכוד, בשילוב בין מדינה יהודית ודמוקרטית, לתיבה היהודית יש מעמד בכורה ביחס לתיבה הדמוקרטית. לעומת זאת, בקרב בוחרי כחול לבן, העבודה ומרצ קיים איזון גדול יותר בין שתי התיבות. זה הולך יד ביד עם השכלה גבוהה, בין היתר משום שהיא פותחת אנשים לרעיונות ליברליים, וזה נכון גם להפך". 

בחירות ברחובות הערים בישראל. מומי דהן: "הבוחרים מתוחכמים מכפי שנדמה" צילומים: גדי קבלו, אלעד גרשורן, אלכס קולומויסקי, עמית שעל

פרופ' גדעון רהט, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בכיר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, סבור שבישראל דפוסי ההצבעה מוכתבים יותר על ידי שיוכים דתיים ועדתיים ולאו דווקא על ידי ההשכלה. "ישנן מדינות שבהן השכלה היא מנבא טוב להצבעה. בארה"ב, למשל, ככל שמצביע משכיל יותר, הנטייה שלו לבחור במפלגה הדמוקרטית עולה. בישראל זה אחרת - הדתיות ולאחר מכן העדתיות הן המדדים העיקריים לניבוי הצבעה. ככל שמצביע אדוק יותר בתפיסותיו הדתיות, הנטייה הפוליטית שלו תהיה ימינה, בעוד מצביעים חילונים יצביעו למפלגות שמאל. דתי אינו בהכרח משכיל פחות. המשמעות היא שגם דתיים באוניברסיטה ייטו ימינה וגם חילונים חסרי השכלה גבוהה ייטו שמאלה". 

רה"מ, בנימין נתניהו צילום: שאול גולן

דברים אלה משתקפים בדפוסי ההצבעה בערים הערביות והחרדיות: נצרת, אום אל־פחם ורהט, כמו גם מודיעין עילית, ביתר עילית ובית שמש. בכל אלו שיעור בעלי ההשכלה האקדמית נע בין 6% ל־17%. ערים אלו מתאפיינות בשיעורי הצבעה גבוהים מאוד למפלגות המייצגות את האוכלוסייה. באום אל־פחם, נצרת ורהט עמדה התמיכה ברשימה המשותפת על 96%, 92% ו־80% בהתאמה. במודיעין עילית, ביתר עילית ובית שמש הצביעו בשיעורים גבוהים ליהדות התורה: 80%, 65% ו־61% בהתאמה.

גם פרופ' דהן סבור ששיוך מגזרי גובר בקלפי על השכלה: ״האוכלוסייה הערבית מצביעה בעיקר למי שיגן טוב יותר, לתפיסתה, על המיעוט הערבי בישראל. ניתן להניח שאם שיעור המשכילים בערים אלה היה גבוה יותר, ההצבעה לא היתה משתנה באופן משמעותי", אומר דהן. "לאורך 40-30 השנים האחרונות היתה עלייה משמעותית בהשכלה בקרב אזרחי ישראל הערבים. האם הם שינו את ההצבעה שלהם? כמעט שלא. אם בכלל, הם הגדילו את ההצבעה שלהם למפלגות ערביות מובהקות בהשוואה למפלגות ציוניות".

"הממצא הזה הוא עדות לנקודה נוספת והיא שהאינטרס הכלכלי של המצביעים אינו שיקול משמעותי בקלפי", טוען דהן. המדד הכלכלי־חברתי שמפרסמת הלמ"ס כולל את שיעור האקדמאים ביישובים שונים, ומצביע על התאמה כמעט מלאה בין רמת ההכנסה וכפועל יוצא מידת העושר, לבין השכלה. אוכלוסיות עניות הן בדרך כלל פחות משכילות. 

פרופ' מומי דהן צילום: אלכס קולומויסקי

"בעשירון התחתון נמצאים באחוזים גבוהים יישובים חרדיים ויישובים ערביים. ביישובים הדתיים התושבים מצביעים למפלגות החרדיות שעולם לימודי התורה הוא הסוגיה החשובה ביותר להן, והם מצביעים בעיקר לפי סוגיה זו". בהקשר זה כדאי לציין שהמפלגות החרדיות דואגות גם לרווחתם הכלכלית היחסית של לומדי התורה, אולם סוגיות כלכליות מובהקות אינן ניצבות בראש סדר היום שלהן.

"לענייננו", אומר פרופ׳ דהן, "ניתן לראות שהאינטרס הכלכלי של המצביעים לא משתקף בדפוסי ההצבעה. כך היה גם בבחירות האחרונות, בספטמבר 2019. אנשים משכילים פחות ועניים נוטים לתמוך בליכוד, והפועל היוצא הוא הצבעה בניגוד לאינטרס הכלכלי שלהם".

לדברי דהן, השקפת העולם הכלכלית של יו״ר הליכוד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא ניאו־ליברלית. גישה זו ממוקמת בצד הימני שמרני שתומך בכלכלת שוק חופשי, ופחות בסוציאליזם ובהענקת תמיכות מצד המדינה. "מן העבר השני", אומר דהן, "דווקא בעלי השכלה גבוהה נוטים להצביע לעבודה־מרצ אף שהשקפת העולם של מפלגות אלה היא יותר סוציאליסטית ופחות קפיטליסטית. כלומר בשני הצדדים, ניכר דפוס הצבעה מנוגד לכאורה לאינטרס הכלכלי של הבוחרים".

ומה ההסבר לכך? לדברי דהן, "לנגד עיני הבוחרים ניצבות שאלות נוספות, כמו עמדותיהם ביחס לסכסוך הישראלי־פלסטיני, ביחס להפרדה בין דת למדינה, או ביחס לשוויון זכויות לכלל אזרחי המדינה. אלה סוגיות מרכזיות יותר לבוחרים הישראלים, ומבחינת חלקם הן אף גוברות בחשיבותן על האינטרס הכלכלי. הבוחרים מתוחכמים מכפי שנדמה".

עדות לדבריו של דהן ניתן למצוא בהיעלמותן מהזירה הפוליטית של מפלגות שבהן בלט הממד הכלכלי. הדוגמאות המובהקות האחרונות לכך הן כולנו של משה כחלון, שחברה לליכוד לאחר שצנחה מ־10 ל־4 מנדטים בבחירות לכנסת ה־21, וגשר של אורלי לוי אבקסיס, שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות אלה ונאלצה לחבור למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה־22.

השפעת התואר על הגוש

כשהקרב הגדול של נתניהו הוא על השגת 61 מנדטים לגוש הימין, וכשאביגדור ליברמן הוא עדיין לשון מאזניים, מעניין לבחון את נתוני ההשכלה הגבוהה שנוגעים להצבעה למפלגות ימין שאינן הליכוד.

בכל הנוגע להצבעה לימינה ולישראל ביתנו התמונה מורכבת וניכר כי מאפיינים נוספים משפיעים על דפוסי ההצבעה. עבור שתי המפלגות שיעורי הצבעה גבוהים נרשמו בעיקר בערים שבהן היקף האקדמאים נע בין 20% ל־40%. מדובר על 15 ערים, בהן חולון, אשדוד ונתניה.

ברעננה, כאמור העיר בעלת שיעור המשכילים הגבוה ביותר, ועיר מגוריו של שר הביטחון ואחד מראשי מפלגת ימינה נפתלי בנט, קיבלה ימינה בבחירות לכנסת ה־22 10.5% מהקולות. שיעור הצבעה גבוה למפלגה היה גם במודיעין־מכבים־רעות, פתח תקווה, ירושלים ובית שמש. בשתי האחרונות אוכלוסייה דתית גדולה.

לישראל ביתנו נרשם שיעור הצבעה גבוה בבת ים, באשקלון ובאשדוד - ערים בעלות אוכלוסייה מובהקת של יוצאי ברה"מ לשעבר. עבור שתי המפלגות ניתן לזהות מגמת ירידה בשיעורי ההצבעה בערים שבהן יותר מ־30% מהתושבים הם בעלי השכלה אקדמית.