איחוד השמאל: ישלמו על הוודאות בהתכווצות

בעיית ההסברה הקשה ביותר של רשימת השמאל העבודה־גשר־מרצ בבחירות הקרובות היא ללא ספק העובדה שהתומכים המסורתיים של מרכיביה כבר לא צריכים לחשוש שמפלגתם לא תעבור את אחוז החסימה. אם בבחירות ספטמבר נרשמו תנועות לא מבוטלות של קולות בתוך הגוש, שאחת הסיבות להן היתה הרצון להבטיח שהמחנה הדמוקרטי יעבור את אחוז החסימה, הפעם אין חשש כזה, ולכן צפוי שהשמאל הישראלי יקרוס מ־11 המנדטים שעוד נותרו לו בספטמבר ל־9-7 בבחירות האלו. על תהליך שיקום שיחזיר לשמאל את הכוח שהיה לו בעבר, אין בשלב זה מה לדבר.

עוד כתבות בסדרה:

• הלא־מצביעים שוב יכריעו את הבחירות
• הקרב הקשה על מצביעי הימין הרך
  

חבר הכנסת לשעבר מהעבודה איתן כבל סבור שהאיחוד היה חיוני למרות הירידה הצפויה במנדטים. "היה חשש שאחת משתי המפלגות תיעלם ואולי שתיהן. קמפיין געוואלד אתה יכול לעשות פעם אחת", הוא אומר. כבל מסביר את בריחת המצביעים מהעבודה־מרצ-גשר בסקרים בשתי סיבות. אחת היא הרצון העז של מצביעי העבודה ומרצ להביא להחלפתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שדוחף להצביע לכחול לבן. הסיבה השנייה היא שמצביעי מרכז־ימין של העבודה לא מוכנים להצביע לאנשי מרצ. מן העבר השני, לא צפוי שמרצ תצליח להביא לאיחוד שלה עם העבודה את הערבים שבעבר הצביעו לה.

מימין: פרץ, לוי-אבקסיס והורביץ צילום: אבי מועלם, עמית שאבי

השר לשעבר אופיר פינס מהעבודה תולה תקוות בכך שכחול לבן הולכת חזק ימינה כדי לא לגרום לגוש המרכז־שמאל לאבד קולות ולכן לא שותה קולות מהעבודה־גשר־מרצ. "אני לא חושב שתהיה ירידה מ־9-8 מנדטים", הוא אומר. "רואים בסקרים שהגרעין די יציב". אבל פינס מוטרד מאחוז ההצבעה. לדבריו, "בציבור יש תחושה שאי אפשר לנצח את המפלצת. מספיק שזה ישפיע על 50-30 אלף איש. גם הדיבור על בחירות רביעיות גורם לאובדן מוטיבציה".

לא חשוב באיזה אזור חילוני בודקים, רואים שהבוחרים נטשו בשתי מערכות הבחירות את מפלגת העבודה לטובת כחול לבן והרצון להחלפת השלטון. זה כולל גם את חיפה שכבר מזמן לא אדומה וגם את הקיבוצים. סיבות נוספות יכולות להיות כישלון תהליך אוסלו ונטישת ערכי השמאל על ידי המעמד הבינוני לטובת ליברליזם כלכלי.

בבחירות האחרונות העבודה, למרות החבירה עם גשר, לא הצליחה לעלות מששת המנדטים שאליהם הפיל אותה אבי גבאי בסיבוב הבחירות הראשון ב־2019. ומרצ, בעקבות החבירה עם סתיו שפיר ואנשי אהוד ברק, עלתה מ־4 מנדטים ל־5. אבל בספטמבר קרה לעבודה עוד דבר מדהים. היא החליפה חצי מהמצביעים.

שני ניתוחי ביג דאטה בדקו את מעבר הקולות בין המפלגות בסיבוב השני. הם השתמשו בשיטות שונות ויש ביניהם הבדלים, אבל שניהם מסכימים שכחצי מבוחרי מפלגת העבודה באפריל לא שבו והצביעו לה בספטמבר. על פי הניתוח של איש הסייבר אריק גומנובסקי, 43% מקולות העבודה הלכו למרצ. על פי הניתוח של מדען הנתונים איתמר מושקין מדובר ב־50%. מנגד, העבודה קיבלה חלק משמעותי מקולות גשר של אורלי לוי אבקסיס (בין מנדט למנדט וחצי).

יו"ר כחול לבן בני גנץ. הולך על הימין צילום: בלומברג

מניתוח ההצבעה בקיבוצים בבחירות ספטמבר, שערך ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, עולה שהעבודה-גשר איבדה שם 6,500 קולות והמחנה הדמוקרטי קיבלו עוד 5,550. קניג מציין שאם באפריל הידרדרה העבודה מהמקום הראשון המסורתי שלה בקיבוצים למקום השני, הפעם נפלה לשלישי.

סיבות אפשריות למעבר מצביעי העבודה למחנה הדמוקרטי הן הצטרפות אנשי ברק והמעבר של ח"כ שפיר מהעבודה, הרצון להבטיח שהמפלגה תעבור אחוז החסימה ואולי אפילו העובדה שבראש העבודה־גשר ניצבו שני מזרחיים.

גם מרצ איבדה קולות רבים. מהניתוח של גומנובסקי עולה שמרצ היא המפלגה היחידה חוץ מהליכוד שמספר משמעותי של מצביעיה, 27 אלף, פשוט נשאר בבית — או משום המחנה הדמוקרטי עם ברק היתה ימנית מדי עבורם או משום שהרשימה המשותפת שמאלנית מדי. עוד 12 אלף קולות של מרצ עברו למשותפת ו־21 אלף לעבודה.