כל האמת בפרצוף: פרשנויות חדשות ונועזות לאימוג'ים

מה היה קורה אם הייתם מורידים את העדכון החדש של הסמארטפון ובמקלדת האימוג’י החדשה הייתם מגלים פתאום אימוג’י של היטלר? של מחבל חמוש? של חיילת? כולנו משתמשים בהם עשרות פעמים ביום, מתלהבים מדי פעם כשמגלים כאלה חדשים, אבל האם עצרנו אי פעם לחשוב עד כמה באמת הם מייצגים אותנו?

האימוג’יז, אולי אחד הסממנים הכי בולטים לצורת התקשורת בימינו, זוכים לפרשנויות חדשות ומקומיות במסגרת תערוכה בשם “emoji_IL” שמוצגת בימים אלה ב-toi.lab (מונטיפיורי 31 תל אביב) במסגרת שבוע האיור 2019.

התערוכה היא יוזמה של סיגל פרלמן, אוצרת ומרצה ב־HIT (המכון הטכנולוגי חולון), ומציגים בה מקבץ של סטודנטים מהמכון – חלקם בשנה ד’ ללימודיהם וחלקם בוגרים מהשנים האחרונות. “זו תערוכה שעוסקת בשיח מקומי”, מסבירה פרלמן. “שיחות ווטסאפ מהבסיס שלהן הן מאוד שטחיות, והאימוג’יז משטיחים רגשות עוד יותר, מקצרים תהליכים, יוצרים השטחה של התרבות. התערוכה הזו צמחה מתרגיל קטן באחד הקורסים בו היתה אפשרות לבחור אימוג’יז לאנשים אמיתיים”.

הפרויקט הראשון היה של שלומי נחשון שיצר אימוג’יז שעסקו בפיגועים. בשנה שעברה נוצר אחד הפרויקטים הכי קיצוניים של הדר ימיני, שיצרה אימוג’יז שעוסקים בשואה.

“היא חששה, כי בכל זאת יש פה קונצנזוס לגבי זה”, אומרת פרלמן, “אבל תוך כדי הפרויקט שלה התחלנו לדבר על זה שאנחנו משתמשים במושגים כמו ‘שואה’ או ‘היטלר’ בשיחות היומיומיות שלנו. יש למשל אימוג’י של היטלר, אסיר במחנה ריכוז לבוש פסים, מקלחת גז - בהשראת אימוג’י המקלחת הקיים, ועוד”.

שני פרויקטים נוספים עוסקים בהוויה הישראלית הצבאית – עמרי חי־שרעבי יצר סדרה של אימוג’ים לחיילים וחיילות בטירונות, יש בו אימוג’ים של חיילים עם כל סוגי הכומתות, הדרגות, הכל מוכן לשימוש. הוא מתייחס גם לקיצורים וראשי התיבות הצבאיים שכולנו מכירים וחודרים לא פעם גם לשפה שלנו שמחוץ לצבא, שמתחברים גם לאימוג’יז ברמה הקונספטואלית של קיצורי תהליכים והבעה במינימום אמצעים.

ניב בן דוד, לעומתו, יצר “ג’ובניקונים” – אימוג’יז ביקורתיים והומוריסטיים על ג’ובניקים וההוויה שלהם. וגם – אריה קופרשמידט יצר את אמו׳jew אדפטציה לאימוג’יז הצהובים הקלאסיים שיתאימו לחוזרים בתשובה. גם הפרויקט של ירדן גבעוני עוסק בחברה הדתית, במקרה הזה בדמות “עליזונים” שמיועדת לקהילת הלהט”ב החרדית שבדרך כלל בארון. ועוד פרויקטים נוספים שמכניסים זוויות נוספות ותחומים נוספים בחיים שלנו אל תוך הפרצופונים הכה־שימושיים הללו.

“הרעיון הוא להראות את הפוטנציאל שיש בשילוב שלהם עם הצרכים שלנו כישראלים, מבחינה תרבותית” אומרת פרלמן. “אם היינו מעצבים אימוג’יז לאנגלים הם היו נראים אחרת לגמרי. אמנם גם האימוג’יז הקיימים עוברים טרנסופרמציות, בשנים האחרונות למשל נכנסו אליהם צבעי עור שונים, מגדרים חדשים ומשפחות חדשות, אבל יש להם פוטנציאל גדול הרבה יותר לייצג תרבות מקומית”.