עבודת מאסטר: "כשסיפרתי שאנחנו פותחים מקום בשינקין, אנשים הרימו גבה"

בשעה 12:30 בצהריים הסניף החדש והשני של Eats Cafeteria כבר מלא. זה לא מקום שיושבים בו לארוחת צהריים ארוכה, אלא מקום שבאים ללאנץ' קליל וזריז או חוטפים משהו לדרך, לכן התנועה לא מפסיקה, אף שעברו רק שבוע וחצי מהפתיחה. "אני מרגישה שקצת המצאנו פה משהו חדש", אומרת מיכל אפשטיין, הרוח החיה מאחורי המקום. "העסק שלי הוא קודם כל כזה שאני רוצה להיות לקוחה בו. מה שבניתי פה זה מה שאני אוהבת לאכול".

עד לפני שלוש שנים היה לאפשטיין (38) אפס ניסיון במסעדנות. היא באה מקריירה שונה לגמרי של כדורסלנית מקצועית בליגת העל ובנבחרת ישראל. היום, לצד שני העסקים ושני ילדים, היא גם מפרשנת משחקי כדורסל בערוץ הספורט. "לא חשבתי שאעסוק בתחום הזה", היא מספרת, "אבל אחרי הפרישה מהכדורסל היה לי קצת משעמם. Eats כבר היה בתכנון, ואז יונתן קובארי (אחד משותפיה במקום) דחף אותי ללכת להשתתף ב’מאסטר שף’. זו היתה חוויה מאוד מאתגרת. הגעתי רחוק (מקום רביעי) אבל תמיד הרגשתי שאני היחידה שם ללא ניסיון, תל־אביבית טיפוסית שחיה על אוכל בחוץ וטייק אוויי ולא מוכנה לאתגרים של 'תפתחי את המקרר ותכיני משהו בחצי שעה'. זה היה קשה, אבל זה כבר היה שלב שידעתי שאני אפתח מקום". את היותה חסרת ניסיון בעולם המסעדנות היא דווקא רואה כיתרון. " אמנם אין תחליף לניסיון, אבל לא באתי עם שום מניירות של מסעדנים או שפים שעבדתי תחתיהם. הרבה מהדרך שבה אני מתנהלת גם בעסק קשורה לספורט. הכל נעשה בעבודת צוות, אין אגו. מרגישים את זה מהאוכל עצמו ועד הקופות".

מיכל אפשטיין צילום: תומי הרפז

את Eats הראשונה פתחה אפשטיין לפני שנתיים וחצי יחד עם חמישה שותפים בבית חנה בשדרות בן גוריון בתל אביב. עכשיו היא משיקה את הבייבי השני, בתוך מלון הבוטיק החדש "סאם אנד בלונדי" ברחוב שפעם נחשב ללב הפועם של העיר, שינקין. "יש משהו מאוד נוסטלגי ורוחני ברחוב הזה" היא אומרת בחיוך. "כנערה לא היה שישי בצהריים שלא ביליתי פה. הוא היה לאחרונה בקריסה בגלל שיפוצים. אבל אנחנו מאמינים שזו שכונה שיש בה צורך גדול לדברים כאלה, ולנו אין בעיה להיות חלוצים. כשסיפרתי שאנחנו פותחים בשינקין, היו אנשים שהרימו גבה. אבל רק משבוע אחד של עבודה אני בטוחה שזו היתה החלטה נכונה".

התפריט, היא מתארת, מושתת על ירקות, “אנחנו מאמינים גדולים בחומרי גלם עונתיים וכמה שפחות מעובד”, ואכן הדבר הראשון שרואים כשנכנסים הוא ויטרינה מלאה סלטים טריים ומשתנים כמו כרוב בתנור עם קייל, רוטב קיסר ופרמזן, סלט קוסקוס מלא עם אוכמניות יבשות, פיסטוקים קלויים ורוקט או סלט אורז לבן ובר עם כרוביות

ודלעת מקורמלת בוויניגרט ג'ינג'ר ומייפל “אבל התפיסה שלנו היא החיים הטובים. לכן יש הכל מהכל: יש אוכל בריא וטבעוני וצמחוני וללא גלוטן; אבל יש גם דברים מושחתים וגן עדן של פחמימות שנאפות במקום. אפשר לאכול את הלאנץ' בוקס עם כמה סוגי סלטים טריים ואם בא לך את יכולה לקנח בבראוני או עוגת גבינה. זה הגוד לייף. מעבר לזה, אנחנו מרגישים שזה בית. הנה”, היא מצביעה על בחור שנכנס, “בבוקר ישב לקפה ועכשיו הביא את אמא שלו לאכול צהריים. אנחנו רוצים שאנשים יבואו גם בפעם השלישית, בערב, לאכול עם הילדים. בכלל, ילדים זה משהו שאנחנו מתכוונים לקחת יותר ברצינות, ובהמשך תהיה הפי אוור לילדים".

כשאפשטיין נשאלת אם יהיו עוד סניפים או אולי תפנה לפיין דיינינג, היא משיבה ש"יש בארץ אוכל מאוד טוב ויקר ומאוד טוב וזול, אבל אין אוכל מאוד טוב בקז'ואל דיינינג, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות פה ואנחנו ייחודיים וראשוניים בכך שהכל פה מוקפד ברמת מסעדת שף. אני אמנם לא מגדירה את עצמי שף, אבל כן יש מדי פעם מחשבות גם על הכיוונים האלה. יהיו עוד דברים, בוודאות. נתנו, כל השותפים, הבטחה זה לזה שלא נגדל אם לא נרגיש שאנחנו יכולים לגדול בסטנדרטים שהצבנו לעצמנו, אבל יש לנו חלומות ממש גדולים".