"תקעו אותנו בשיכון עם מסה של שוטרים"

קשה לדמיין תזמון מדויק יותר לשיר שהוציא לפני שבוע בלבדרביד פלוטניק (נצ'י נצ'), עם המלים "אני חי במדינת משטרה / והם אומרים לא התאקלמנו מבחירה / נותנים לי הרגשה מוזרה / שהצבע עור שלי מביא אתו צרה / אומרים שזה חקוק אצלי מנטלית / ומספרים שיש לי יצר קרימינלי" רגע אחרי צאתו של השיר "מדינת משטרה" מהאלבום החדש “ועכשיו לחלק האומנותי” פרצו ההפגנות הסוערות לאחר מותו של סלומון טקה, והחזירו לשיח הציבורי את האלימות המשטרתית נגד ישראלים ממוצא אתיופי.

פלוטניק מצטרף לראפרים אתיופים כמו טדי נגוסה ואופק אדנק שחיים את האפליה יום־יום. כולם מזכירים בכאב את יוסף סלמסה, הצעיר מרחובות שנמצא מת בנסיבות חשודות, ואת אברה מנגיסטו, האזרח הישראלי הנעדר. "אין אלימות מצד שוטרים, יש דרך ארץ, רק שוקר חשמלי או כאפה מצלצלת", מסכם פלוטניק בשיר שיכול, וצריך, להפוך להימנון.

טדי נגוסה. לא נכנע לסטריאוטיפ צילום: יובל כהן אהרונוב

לצד השירים המהפכניים מהדור החדש, יש גם קלאסיקות אנטי גזעניות: "אזיקים על הידיים", טדי נגוסה: שיר המחאה העוצמתי של הראפר הצעיר יצא באלבום הבכורה שלו, "ט.ד.י", אותו הקליט רגע אחרי שהשתחרר. "תקעו אותנו בשיכון עם מסה של שוטרים / סטטיסטית אין סיכוי שלא נצא מכאן פושעים", הוא מסביר, ומדגיש שהוא לא רוצה לצאת נגד המשטרה: "הם אומרים אני מגזים, יש כאלו שטובים / אבל כל מה שאבשה פה רואה זה המדים" ("אבשה" פירושו באמהרית ישראלי יוצא אתיופיה, - נ"פ).

"המצב של היום", אופק אדנק: את שיר המחאה המרשים הזה הוציא אדנק כשהיה רק בן 16. מפוצץ בכריזמה ומספר סיפורים עם כישרון טבעי, אדנק, שכיכב לרגע ב"הכוכב הבא", מגולל את הסיפור של רבים מבני הקהילה: "למה את הבלש פגשתי / לפשע לא פזלתי / בסך הכל רציתי לשבת ולשתות בספסל / הכחולים הגיעו וירו עלי חשמל / יוסף סלמסה אתה גיבור על".

אבבה דאסה. מסרבת להיכנע לגזענות צילום: אלה מאירוביץ'

"עבודה שחורה",אהוד בנאי והפליטים: הוכחה לרלוונטיות המכאיבה של "עבודה שחורה", שיצא לראשונה בשנת 1987, הגיעה בשנה שעברה אז הוקלט מחדש, הפעם כמחאה נגד גירוש הפליטים, בהשתתפות בנאי עצמו, ברי סחרוף, קרולינה קיפלום יאקלו ואחרים.

"בלאק", אבבה דסה: המוזיקאית המבטיחה אבבה דסה מנצרת עילית מצטטת בשיר מתוך האלבום השני שלה את מרטין לותר קינג, שאמר: "מישהו סיפר שקר יום אחד והוא הפך לאמיתי". דסה איבדה שניים מאחיה במסע מאתיופיה לארץ. היא מסרבת להיכנע לגזענות והמוזיקה שלה מלאה בגאווה שחורה. היא מצטרפת לאמניות כמו ז'אנל מונה וליטל סימז שמביעות מחאה נגד תפיסות סטריאוטיפיות בלי שמץ של התנצלות.

"רק לא אצלנו בשכונה","הפוסי של לוסי": "גם לשחור מותר לשאת ראשו בגאווה, רק לא אצלנו בשכונה” את השיר כתב דן אלמגור כבר ב־1972 למחזה "אל תקרא לי שחור". לפני שלוש שנים להקת הפאנק "הפוסי של לוסי" פירשה אותו מחדש באלבומה "מסיתים למרד", והפכה אותו להימנון לדור חדש שנלחם באפליה ובגזענות.