"כל פסל הוא קליפה": על חפצים וזכרונות בתערוכה של אוריאל כספי

"החומר הקרמי מתמסר לכל גחמה שלך, אין לו גבולות ואפשר להגשים בו כל דבר כמעט", אומר אמן הקרמיקה אוריאל כספי, שבימים אלה מציג את עבודותיו במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה במסגרת התערוכה "רבדים של זהות" (באוצרותה של אינה ברקוביץ'). התערוכה נותנת במה לשלושה אמנים שזכו בתחרות השנתית של המוזיאון ליוצרים צעירים, ועבורה הם נדרשו ליצור בהשראת האוסף הארכיאולוגי שבו.

"אני משתמש בקונספט של ארכיאולוגיה כדי לספר נרטיב אישי ," אומר כספי. "קרמיקה וחרס הם החומרים המרכזיים בעולם האריכאולוגי, אבל החרסים שאנחנו מכירים משם הם בעיקר כדים ומכלים. החלטתי להשתמש בהם בצורה עכשווית ככלי לביטוי אישי. השתמשתי בסמלים ובמוטיבים מהילדות שלי — צעצועים או חפצים אישיים מהבית. העברתי אותם טרנספורמציה לפורצלן והכנסתי לתוך החומר הקרמי".

"ראשים בייצור המוני". מוזיאון הכט

איך קורה התהליך?

"כל האובייקטים עוברים מידול תלת־ממד במחשב, שעל פיו אני חותך פרוסות עץ בלייזר. מסביבן אני מלפף חבל ועליו בונה מעטפת חומר, שהיא למעשה האובייקט הסופי. כל פסל הוא בעצם קליפה - אחרי שהוא מוכן אני מוציא את מה שיש בתוכו ונשאר רק החומר הקרמי מוכן לייבוש ולשריפה".

אוריאל כספי בעבודה. "לחומר הקרמי אין גבולות" צילום: מור אמגאר

אחת העבודות בתערוכה של כספי היא "ראשים בייצור המוני", אותה יצר בטכניקה יוצאת דופן: "זה פורטרט עצמי שנעשה במידול תלת־ממדי. סרקתי את הפנים שלי ויצרתי כ־500 ראשים מטרה קוטה, שהיא חומר קרמי. הם מונחים על מגש מפרספקס, שהוא חומר חדיש, כך שיש כאן חומר עתיק שמקבל פרשנות בשילוב חומרים עכשוויים".

לצדה מוצגים אריחים שרופים גדולי ממדים שנוצרו בטכניקה מיוחדת של כספי. "בקרמיקה אנחנו לא יודעים איך ייראו דברים אחרי שריפה. עם הזמן לומדים איך אמורה להיראות התוצאה הסופית, אבל תמיד יש הפתעות. כשצייר צובע בצבעי שמן הוא רואה לנגד עיניו את תהליך היצירה. אבל בקרמיקה יכולים לחלוף גם חודשיים של עבודה עד לקבלת התוצר הסופי". בתערוכה הוא מציג גם אובייקטים שהוא מכנה "תילים", פסלים שבתוכם צעצועים או כלי פורצלן. "אלה הצלחות שכולנו אכלנו בהן, הכלים שהיו לכולנו בוויטרינות. זו ארכיאולוגיה אישית ולאומית".

כספי הוא בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל והאקדמיה לאמנות במישיגן, ובאוגוסט הקרוב יחל לימודי תואר שני באוניברסיטת אלפרד באפסטייט ניו יורק. "זה נחשב להרווארד של הקרמיקה יש ברחבי ארה"ב התעוררות ופריחה של הקראפט, תחומים כמו קרמיקה, טקסטיל, צורפות, מלאכות שכמעט נשכחו. כששואלים אותי מה ההבדל בין ליצור בארץ וליצור בחו"ל, אני תמיד אומר שמלבד העובדה ששם כל סטודנט מקבל סטודיו רחב ידיים והאפשרויות הרבה יותר מגוונות, לאנשים באמריקה יש זמן. בישראל לאף אחד אין זמן".