עם הזנב בין הרגליים: “כולנו מפלגה עצמאית" הצהיר כחלון - והתקפל

שר האוצר ויו”ר כולנו משה כחלון קיפל היום (ג') את הדגל האחרון בעצמאותו הפוליטית ובגד ב־153 אלף בוחריו, כשהסכים להתאחד עם מפלגת הליכוד.

בישיבת מזכירות הליכוד הוחלט לשריין לו ולחבריו בסיעת כולנו ארבעה מקומות ברשימת המפלגה לכנסת: כחלון שוריין במקום ה־5, אלי כהן במקום ה־11, יפעת שאשא ביטון במקום ה־29 ורועי פולקמן במקום ה־35. במהלך הישיבה התייחס בנימין נתניהו לשריונים ואמר: “אני אמרתי לכם אז ‘40 מנדטים’, אנחנו נהיה אפילו יותר עכשיו”. אלא שגורמים בליכוד טענו שכחלון ואנשיו לא יוסיפו מנדטים לליכוד אם יוקדמו הבחירות. כך או כך, חזרתו של כחלון לליכוד מעוררת כמה תהיות.

1. “ללא קומבינות”? כן, בטח

גם אם בסופו של דבר לא יוקדמו הבחירות, הרי שהטמעת כולנו בליכוד עומדת בניגוד להצהרותיו הנמרצות של כחלון ערב הבחירות, לפיהן כולנו תתמודד לבד. בפברואר 2019, חודש וחצי לפני הבחירות, הכריז כחלון: “כולנו תמשיך לרוץ לבד, ללא חיבורים, ללא קומבינות וללא סידורי עבודה. כולנו רצה לבד”. בסרטון אחר הוא אמר: “נא לא לשים לב לכותרות המוזמנות. מפלגת כולנו תמשיך לשרת את הציבור בכנסת ה־21 כמפלגה עצמאית. הגענו להיות שותפים ולא שכירים”.

כולנו אמנם התמודדה כרשימה עצמאית בבחירות לכנסת ה־21, אך בפועל התמזגה מהר מאוד בליכוד. מיזוג זה עומד בסתירה חריפה לכל הצהרותיו והתחייבויותיו של כחלון ומהווה בסופו של דבר “סידור עבודה” וקומבינה. כחלון חושש שאם הבחירות יוקדמו הוא לא יעבור את אחוז החסימה, ולכן במקום להישאר בחוץ הוא חוזר לעגלת הליכוד ממנה פרש.

2. זנח את האג’נדה החברתית

כחלון שכח את הצהרותיו על האג’נדה החברתית של הליכוד. בראיון ל”ידיעות אחרונות” בסוף 2014, ערב חזרתו לפוליטיקה, נימק כחלון את הקמתה של מפלגת כולנו בכך ש”הליכוד קיפל את הדגל החברתי שלו: בתנועה של בגין היו רגישות לחלש, חמלה, רצון לצמצם פערים, אבל הליכוד שהכרתי פעם לא קיים”.

בראיון ל־Ynet בינואר 2019, חזר כחלון על הסבריו: “האג’נדה שלנו חייבת להמשיך. למי שמכהן 10 שנים לא אכפת ממחירי הדיור ולא מהצהרונים, לא משכר המינימום ולא מעובדי הקבלן”. כחלון הוסיף: “ברגע שאנו חוברים למפלגה נאבד את הזהות שלנו. יש לנו זהות של מפלגה חברתית עם קבלות”.

מה השתנה מאז? 4.5 שנים לאחר אותן הצהרות, כחלון עושה בדיוק ההיפך: הוא חוזר למפלגת הליכוד, שאותה האשים בקיפול הדגל החברתי.

מצבו של הליכוד רק החריף בקדנציה האחרונה: המפלגה הפכה למפלגה של איש אחד - ראש הממשלה בנימין נתניהו השולט בה ללא מיצרים, ואילץ את ח”כי המפלגה לתמוך בהקדמת הבחירות רק כדי שיוכל להמשיך ולהתבצר במעון הרשמי ברחוב בלפור.

מימין: ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשה כחלון. בחר בפתרון הפחדני והנוח צילום: עמית שעל

3. כחלון תלוי בחסדי נתניהו

חבירתו של כחלון לליכוד הופכת אותו לתלוי בנתניהו, שהיה זה ששיכנע את מזכירות הליכוד לאשר את המיזוג, תוך הבטחה ל”חוק נורבגי מרובע” שיאפשר לארבעה שרים להתפטר, כך שארבעה מועמדים נוספים יוכלו להכנס לכנסת. כחלון, שלפני כן סיפר שהוא “מעדיף להיות עצמאי מאשר להיות תלוי בנתניהו”, גם אם זה יעלה לו במספר מנדטים נמוך - מאבד את עצמאותו והוא תלוי במי ששריין אותו.

כחלון הכריז ערב הבחירות שלא יהיה מצב שבו רה”מ נתניהו יכהן בתפקידו תחת כתב אישום. אך עתה הוא לא יוכל למתוח ביקורת על כהונתו של נתניהו: הוא וחבריו יתמכו ב”פסקת ההתגברות” שתחלץ את נתניהו מפני הסרת החסינות ומפני הגשת כתב אישום.

4. שר אוצר חלש וממושמע

אם כחלון ימשיך לכהן כשר אוצר, הרי שהוא כבר לא יוכל להתנהג באופן עצמאי מול נתניהו, אלא יהפוך להיות שר אוצר חלש ומרוט נוצות. הוא יאלץ להיכנע לתכתיבי נתניהו ויתקשה להוביל רפורמות משמעותיות וצעדים קשים.

בסרטון שהעלה אמש כחלון ברשתות החברתיות כשהוא נראה רציני וקודר, הוא הודיע שכולנו תרוץ ברשימת הליכוד בבחירות הקרובות ו”תמשיך להיות חברתית, ימנית ותשמור על הערכים לשמם קמה”. ספק אם כחלון יוכל לממש זאת. הוא חוזר להיות חייל ממושמע של נתניהו ולעזאזל הבוחרים שהצביעו עבורו.

5. יכול היה ללמוד מליברמן

כחלון ואנשיו טענו לאחר הבחירות שעם ארבעה מנדטים הם לא רלבנטיים ואין להם כוח אלקטורלי גדול. חבל שכחלון לא הסתכל על אביגדור ליברמן, שעומד על עקרונותיו עם חמישה מנדטים. אם כחלון היה חובר לליברמן, אזי יכלו למנוע מנתניהו להקדים את הבחירות, ויכלו לאפשר הקמת ממשלה יציבה גם אם נתניהו לא יעמוד בראשה. אלא שכחלון העדיף את הפתרון הנוח - חזרה מהירה לליכוד.