המפץ הקטן: חיים בסרט רע

סרטי "ג'ון וויק" בכיכובו של קיאנו ריבס הם סוג של משחק משחב בקולנוע. כל כולם עבודת מצלמה מושקעת במיוחד, כוריאוגרפיית פעלולים מרהיבה ותסריט מינימליסטי על גיבור בודד שקוטל את דרכו מבעד לאינספור אויבים כמעט זהים. לכן זה יכול להיות מעט מפתיע שעד שמודיעים על משחק מחשב המבוסס על מותג הקאלט, הוא לא יהיה משחק אקשן מפצפץ גולגולות של אחד הסטודיואים הגדולים, אלא דוקא משחק טקטיקה שיופקד בידיו של אחד מיוצרי האינדי המוערכים ביותר בשנים האחרונות: תומס ביטהל, שהתפרסם הודות למשחק הפאזלים “Thomas Was Alone”, שזיכה אותו בפרס ה־BAFTA (האקדמיה הבריטית לקולנוע ולטלוויזיה).

זוהי החלטה חכמה לא רק אם נזכרים ש"ג'ון וויק" טבל כבר את כף רגלו בעבר בעולם הגיימינג ונכשל (עם משחק זניח ל־VR בלבד בשם “John Wick Chronicles”). זוהי החלטה חכמה אם בוחנים את ההיסטוריה הארוכה והמפוקפקת של משחקי מחשב שהתבססו על סרטים.

"John Wick Hex". מתהדר ביוצר אינדי שהתמחה בפאזלים

למעשה, עיבודים ישירים לסרטים כמעט ונעלמו בשנים האחרונות. במשך שנות התשעים ותחילת שנות ה־2000 הם היו איתנו דרך קבע. סרט גדול שיצא בקיץ תמיד לווה במשחק מחשב, וגורלם של משחקי המחשב האלו תמיד היה זהה: הם היו מקבלים ביקורות בינוניות במקרה הטוב וגומרים במהרה במדף הכי רחוק במחסן של החנות, משורה של משחקי אקשן כושלים לפי "מת לחיות" ו"מטריקס", דרך שורה של משחקים סתמיים ומטה לפי סרטים של פיקסאר ועד משחקים נשכחים של מותגי הפנטזיה הענקיים של "הארי פוטר" ו"שר הטבעות". זכינו אפילו לחיקוי מזעזע למשחקי "Grand Theft Auto" שהתבסס על סדרת הקאלט "הסופרנוס". ויש, כמובן, את הסיפור המיתולוגי על "אי.טי" הנוראי של אטארי, שיצא ב־1982 והוחזר על ידי כל כך הרבה לקוחות מאוכזבים שהחברה קברה למעלה ממיליון קסטות משחק במזבלה בניו מקסיקו.

"Harry Potter Quidditch World Cup". הפקה של משחק אורכת לרוב יותר מהפקת סרט

הסיבה שהם היו כל כך כושלים היתה שסיפור הפיתוח שלהם תמיד היה זהה: מישהו בשדרת ההנהלה של חברת ההפקה ההוליוודית נזכר באיחור שצריך לפתח מוצרים נלווים. זאת אף שתהליך הפיתוח של משחק מחשב יכול להיות ארוך משמעותית מתהליך פיתוח סרט. כך שהמשחקים האלו יצאו לדרך באיחור ופעלו בלחץ בלתי אפשרי, מה שכפה עליהם שימוש במנועים מיושנים (כלומר למחזר משחק קיים) ומנע מהם לפתח משחקיות ייחודית.

המשחקים שהצליחו לפרוץ את תקרת הפח של הז'אנר היו אלה שהבינו שלמותג חזק אין מגבלה של זמן. המעריצים יחכו כמה זמן שנדרש בשביל לקבל משחק שלא רק יציג להם את הדמויות האהובות באנימציית פיקסלים, אלא גם ייתן ערך מוסף לעולם האהוב. וכך, הקווסט הנפלא של "בלייד ראנר" שיגשג בסוף שנות התשעים, כ־15 שנה אחרי שיצא הסרט; המשחק "Alien: Isolation", שיצא ב־2014 עשה חסד עם המותג הקולנועי שנולד 35 שנה לפניו; ומשחקי "Shadow of Mordor" (2014) המהנים עשו תיקון למשחקים הראשונים של "שר הטבעות" באיחור של יותר מעשור.

הוליווד מתחילה להפנים שאנחנו כבר לא בשנות התשעים. ציונים וביקורות אונליין הם חלק בלתי נפרד מתרבות המשחקים (ומופיעים ישירות, כמובן, בחנויות הדיגיטליות), לכן אי אפשר כבר לחפף. והכי חשוב - משחקי מחשב גדולים כבר מזמן לא זקוקים למותג שיישא אותם למעלה. הם בעצמם מותגי ענק, שמוציאים מוצרים נלווים (לפעמים אפילו סרטים גרועים, אבל זה כבר לטור אחר).