לא מלקקים דבש: הסרטים המסקרנים ביותר בדוקאביב

1. "להתגבר על הפער" >> הסרט, שהיה מועמד השנה לאוסקר ולרגע אף חשבנו שיפתיע ויזכה, הוא אחד מסרטי התעודה הטובים של השנה, כזה שגורם לנו להבין למה בכלל נדרשת הסוגה הזאת. הוא מספר על שלושה חברי ילדות שאהבת הסקייטבורד חיברה ביניהם, ועזרה להם להדחיק את נסיבות ילדותם - בתים הרוסים ומשפחות לא מתפקדות - ואת הפוטנציאל הלא מזהיר של עתידם. אחד מהם, בינג לו, היה צלם מחונן, שצילם בכישרון נפלא את פעלולי הסקייטבורד שלהם במשך חמש שנים, ואז ערך את חומרי הגלם והפך את סיפורם של שלושה נערים נטולי כל ייחוד ליצירה סוחפת ומרגשת שזכתה לתשואות בכל העולם. אז כן, קולנוע יכול להוציא אנשים מוכשרים מהביבים ומהעוני, אבל הוא בעיקר מקרב אותנו, הצופים, לבני אדם, ונותן לגיבורים הזדמנות לגאולה, שבודדים מקבלים.

"להתגבר על הפער". ילדים מבתים הרוסים שהסקייטבורד סלל את עתידם צילום: © Studio / Produzent

2. "קולו של אחמד" >> ב־1966 יצרו המפיק רם לוי והבמאי אבשלום כץ סרט תיעודי קצר בשם "אני אחמד", שעורר סערה בישראל, כשהיה הראשון להציג את החיים בישראל מנקודת מבטו של פועל בניין ערבי־ישראלי שרואה את האפליה, הגזענות והשנאה סביבו. כעת לוקח בית הספר סם שפיגל את הסרט ומציג גרסה משופצת שלו לצד שישה סרטים קצרים עכשוויים שמגיבים אליו. מרתק לנסות להבין למה הסרט הכה תמים הזה היה כל כך שנוי במחלוקת שנה לפני מלחמת ששת הימים. אבל מיד אחריו מוצגת הברקה, סרט תיעודי קצר (17 דקות) שביימו איילת בכר ודוד אופק שמציג את הסיפור המלא של אחמד, שאחרי מלחמת העצמאות היה חלק מניסוי של השומר הצעיר - לאסוף נערים ערביים להקנות להם חינוך ישראלי בקיבוץ.

"קולו של אחמד". אפליה, שנאה וגזענות צילום: רם לוי

3. "דיוויד קרוסבי, זכרו את שמי" >> היישר מפסטיבל סנדאנס מגיע הסרט שמציג נס רפואי: דיוויד קרוסבי עדיין חי. קרוסבי - אחד המייסדים של להקת הבירדס, שליש מההרכב קרוסבי, סטילס ונאש, שהופיע בוודסטוק, היה בן זוגה של ג'וני מיטשל ובמשך רוב שנות השבעים נאבק בהתמכרות לסמים ובבעיות בריאות קשות - יוצא בגיל 77 לסיבוב הופעות. אשתו יודעת שיש סיכוי שהסיבוב הזה יהרוג אותו. "אנשים לא יודעים כמה הוא חולה", היא אומרת. אבל קרוסבי אוהב להופיע, וגם חייב: הוא צריך את הכסף. איי.ג'יי איטון מביים את סרט הביכורים שלו בהפקת קמרון קרואו, שעוקב אחר הופעותיו בהווה ואחר זיכרונותיו מהעבר, שאף שהיה חלק משתי להקות רוק אגדיות, הם עצובים וטראגיים, ומלאים במוות מוקדם מדי חברים שלו ובנות זוגם. והוא, עם כל הסמים והמחלות, לא יכול שלא לשאול את עצמו: איך זה שאני נשארתי בחיים?

"דיוויד קרוסבי". אגדה עם זיכרונות טראגיים

4. "מיסטיפיי" >> והנה סרט מוזיקלי על מי שלא שרד. מייקל האצ'נס, סולן הלהקה האוסטרלית אינקסס, זכה להצלחה עצומה בשנות השמונים והתשעים, אבל התאבד בגיל 37 בהשפעת סמים ואלכוהול. הסרט התיעודי הזה בנוי בדיוק כמו "איימי": הוא מורכב אך ורק מחומרי ארכיון, ומלווים אותו ראיונות חדשים וישנים עם חברים ובני משפחה, שמספרים על הנער שהגיע מבית הרוס, הפך לכוכב רוק, ואז קרס. עבודת העריכה מרשימה, אבל אין ספק שהסרט הזה מיועד בעיקר למעריצים.

5. "ארץ הדבש" >> הסרט, זוכה התחרות התיעודית הבינלאומית ופרס הצילום בפסטיבל סנדאנס, הוא גלוית נוף, טבע ואנתרופולגיה תוצרת מקדוניה. הוא מציג את מאבקה של אשה שרוצה להמשיך לעסוק ברדיית הדבש ואת החיפוש שלה אחרי כוורות טבעיות באזורים הנידחים והנחשלים של המדינה. זה סרט פיוטי עם צילום יפהפה שבעיקר מזכיר לנו שיש מקומות, לא רחוקים מאוד, שבהם החיים מתנהלים כאילו אנחנו עדיין במאה ה־17.

"ארץ הדבש". גלוית נוף ואנתרופולוגיה צילום: Ljubomir Stefanov